כבר בפתח המושב הבחינו חדי העין שבין עיתונאי הכנסת בשניים הישובים זה לצד זה במליאה כחלק מתפקידם כאופוזיציה לוחמת אך לא ממש מחליפים מילים: בנימין נתניהו ויולי אדלשטיין.
הדם הרע בין השניים משתרג שלש וחצי שנים אחורנית. אדלשטיין, מתפקידו כיו"ר הכנסת, לא אהד בלשון המעטה את סגנונו העדכני והמשתלח של נתניהו, אז ראש הממשלה הבלתי מעורער של ישראל ופתח את הפה. תחילה בחוגי בית, לאחר מכן בשיחות סגורות עם עיתונאים והסתיים בהתנגשות פומבית סביב טקס המשואות עליה ניצחה ביד אמונה מירי רגב, אז שרת התרבות.
עם כינון ממשלת האחדות בין נתניהו לגנץ הוזז אדלשטיין מתפקידו כיו"ר הכנסת בשל הווטו של בני גנץ. נתניהו לא הזיל דמעה והציע לו את תיק הבריאות החבוט של יעקב ליצמן, אז שר הבריאות היוצא. בתוך שמונה חודשים מצא עצמו אדלשטיין נצלב על ידי כל קבוצות הלחץ בישראל שנמחצו תחת גלגלי הנחיות הקורונה בהכוונתו. נתניהו התמוגג, אדלשטיין לא שכח.
לאחר הקמת הממשלה הנוכחית הוא החל להתרחק מנתניהו. תחילה לא נשמע להנחיות המפלגה כש העניק קיזוזים לחברי הקואליציה ואם לא די בכך אף לגלות ממלכתיות כלפי נפתלי בנט וללחוץ ידו כל אימת שירד מדוכן המליאה חרף חריקות השיניים של האיש היושב לידו.
השבוע הוא שבר את הכלים והודיע על כוונתו להתמודד על ראשות הליכוד מול יו"ר המפלגה המכהן בנימין נתניהו. במערכת הפוליטית הרימו גבה. למה עכשיו. לידי מי הוא מבקש לשחק. אדלשטיין הרי לא נזקק לסקרי דעת הקהל כדי להבין שאין לו בדל של סיכוי להכריע את הנהגת הליכוד מול בנימין נתניהו, וודאי אם הן יתקיימו בעתיד הנראה לעין.
במערכת הפוליטית מעריכים שנתניהו יטול פסק זמן במידה ותקציב המדינה יאושר בשלש קריאות במליאת הכנסת בשבועות הקרובים.
אדלשטיין מכוון ליום הזה. כאחד מבכירי המפלגה הוא מאמין שביום הזה מאוכזבי נתניהו יתלכדו סביבו ולו בשל העובדה שהוא היה הראשון שצינן את האמבטיה, גילה מנהיגות ואחריות, אזר אומץ הנחיל לבוחרים את ההבנה שנתניהו הפך מנכס לנטל, את ההבנה שנתניהו מספק מנדטים כמו גשם אך לא ממשלה.
מתנגדיו מסמנים אותו כעורק פוטנציאלי לחיזוק ממשלת בנט-לפיד יחד עם עוד שלושה חברי כנסת. אדלשטיין לא שם. אני לא בא לחזק, אני בא להחליף, הוא מבטיח. והוא מאמין שבעזרת כוחות פוליטיים מאורגנים ביום שאחרי, זה יקרה ללא בחירות חמישיות.
אדלשטיין אף מאושש מהיחס המופגן כלפיו מחברי סיעתו. כשגדעון סער הניף את דגל העצמאות הוא הושלך לארסנל הבוגדים, השמאלנים, עוקרי מחנה הימין. אדלשטיין זוכה לסלחנות מסוימת. אולי זו הפקת הלקחים מתאונות העבר, אולי השיח הפנים-ליכודי השתנה משהו. כך או כך, יולי מקווה שזו תחילתה של דרך חדשה.