מעמד חתימת ההסכם בירדן
מעמד חתימת ההסכם בירדן צילום: רפי בן חקון, לע"מ

בקול תרועה חתמה השבוע שרת האנרגיה, קארין אלהרר, השבוע על הסכם שיכפיל את כמות המים שתעביר ישראל לירדן בשנתיים הקרובות. זאת בהמשך להסכמתו של ראש הממשלה, נפתלי בנט, כבר בחודש יולי לבקשת הירדנים להגדיל באופן משמעותי את כמות המים המועברת אליהם.

האלוף במיל' גרשון הכהן, איש תנועת 'הביטחוניסטים' מבקר את המהלך וקובע כי הוא נובע מחוסר הבנת התרבות המזרח תיכונית והמשמעויות של מהלכים מעין אלה. על דברי השרה אלהרר בטקס החתימה ולפיהם "הסכם הגדלת כמות המים היא אמירה חד משמעית, אנחנו רוצים ביחסי שכנות טובים" הוא אומר ש"נכון שאנחנו רוצים שכנות טובה ומים זה בהחלט מנוף. לירדנים אין מים ויש להם תוספת של מיליון איש פליטים מסוריה והם לא יודעים איך להשקות את כולם, אבל צריך לשאול מה אנחנו נותנים ומה מקבלים גם בנושא הכבוד ההדדי".

לטעמו של הכהן יש להתייחס לדברים כחלק מבירור עמוק מאוד המתייחס לכלל הסכמי השלום שעליהם חתמה מדינת ישראל והוא מפרט: "בבסיס האמונה האיסלאמית, במיוחד במקומות שהם דר אל-איסלאם, אין מקום לריבון שאינו מוסלמי. נוצרי או יהודי יכולים לחיות כאן רק בחסות האיסלאם. גם השלום עם ירדן שנראה הדדי לחלוטין וכאילו לא החזרנו אדמה וקיבלנו שלום (למרות שיש לדבר על האדמות בנהריים) זה לא זה. הם צריכים את הסמליות של דמי החסות, והמים שאנחנו נותנים להם זה מעין דמי חסות. את המסר הסמוי הזה מבינים תושבי המרחב והיהודים לא מבינים את הקוד של המרחב".

"שרון הסדיר את נושא המים במסגרת הסכם השלום ונתן להם חמישים מיליון קוב, נוח כינרתי שהיה עוזרו של רבין גם לעניין הסכמי המים היה נגד. נתנו חמישים קוב וחוץ מזה כבונוס שרון נתן עוד חמישים מיליון", מזכיר הכהן חלק מהנתונים הרלוונטיים ומוסיף כי כאן הסוגיה הופכת מורכבת יותר שכן לא מדובר רק בשאלה מה ישראל נותנת אלא חשוב יותר שישראל לא תהיה נתונה לסחיטה ומצב בו יחסים מדיניים מתערערים עד שישראל תיתן תמורה כלשהי היא למעשה סחטנות ירדנית.

"הערבי יודע תמיד לסחוט. זו כאילו אמירה מכלילה, אבל זה עניין של תרבות. הערבי יודע להיות סוחר ולסחוט גם את מה שהיה בעבר כחלק מהסכם, הוא יודע להעמיד את הדברים במקום חדש שיוצרת התניה של סמלי אי כבוד", אומר הכהן ומצטט את דבריו של גלעד שרון שאם ישראל נותנת עוד חמישים מיליון קוב מדוע שלא תדרוש בתמורה לפחות את אדמות נהריים "שהם אדמה יהודית בקושאן עוד מימי רוטנברג והאדמות היו מעובדות על ידי קיבוץ אשדות יעקב, והירדנים לקחו את זה באופן די משפיל ומתריס כשקיימו שם ישיבה של הפרלמנט הירדני ומנעו כניסה יומית שלנו לשם".

"למה לא נוצר קטע של התניה מצידנו? בנוסף, מי שמבקר באזור והולך לאורך הירדן מסכר הירדן דרך בית זרע ועד נהריים רואה תעלת ביוב מעופשת. הירדנים דרשו לקבל את המים בצינור. הייתה הצעה שיקבלו את המים בזרימה טבעית, מה שהיה נותן חיים חדשים ושיקום אקולוגי של אפיק הירדן עד נהריים, בבחינת זה נהנה וזה לא חסר, אבל הם התעקשו לקבל בצינור, כי יש לזה ממד סמלי שכאילו זה שלהם. כשאתה נותן להם הם לא מציגים את זה כאקט של רצון טובה שראויה להכרת תודה, אלא כמשהו ששייך אליהם, שיהודי נותן להם את מה שהוא מחויב כי מטבע העולם זה שלהם".

בהמשך דבריו מרחיב האלוף במיל' הכהן אודות משמעות המים ביחסי הכוחות במזרח התיכון הן במאבקי המדינות במאה השנים האחרונות והם בהיסטוריה הקדומה ביותר. מים, הוא אומר, הם חלק מהחיים במזרח התיכון ועל כן יש בהם אלמנט של כבוד ולמענם יש מאבק. "במרחב הזה כבוד הוא חלק מהמשוואה הביטחונית. כאן אנחנו צריכים להכיר את המקומות שאנחנו מושפלים בהם גם בלי שאנחנו יודעים שאנחנו מושפלים".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו