לפני כ-25 שנה בצעדי הראשונים בעולם התשובה שיתף אותי החברותא שלי במכון מאיר בחוויה רוחנית שהייתה לו כשהתארח בישוב איתמר שבשומרון והאיץ בי לנסוע לשבת בישוב.

כעירוני שגדל בנתניה והתעניין כל חייו רק בציר נתניה – תל אביב, לא הכרתי בכלל את יהודה ושומרון ובטח לא את הישוב איתמר אבל באותה תקופה של התעוררות רוחנית לא הייתי מוכן לתת לשום הזדמנות של חוויה רוחנית לחמוק ממני בקלות.

יום שישי הגיע. קניתי בקבוק יין וזר פרחים, לקחתי את הרכב של ההורים, פתחתי מפה (פעם ככה היינו מנווטים) ונסעתי לראשונה לחבל הארץ הכי עוצמתי שפגשתי בחיי.

רב הישוב איתמר - הרב נתן חי הי"ו (שידע מראש על הגעתי) לקח אותי ל'נקודה' שבאותה תקופה היתה ה'גבעה' הראשונה ביו"ש שהוקמה ע"י אברי רן והכילה אז 4 משפחות. הוא מיקם אותי בבית משפחת חמיו שנסעה לשבת וכסגולה לשמירה המליץ לי להניח תנ"ך מתחת לכרית.

והנה אני – בפתח קראוון כפול ריק, בקבוק יין ביד אחת וזר פרחים ביד שניה, רוחות סערה בחוץ, קריאות מואזין ברקע ומתחיל לאכול סרטים רעים על השבת האחרונה בחיי.

זו הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם יהודה ושומרון.

לאחר ארוחת שבת טעימה ומפנקת אצל משפחת רן חילקנו בין הגברים את הלילה למשמרות שמירה.

והנה שוב אני לבד, באמצע הלילה, ללא נשק, חושך מוחלט, על הר מבודד בשטח עוין כשהדמיון הפורה שלי עובד שעות נוספות. אני אמנם יוצא יחידה קרבית ושירתתי בעזה ובלבנון אבל לזה לא הייתי מוכן.

היה ברור לי שמיד עם צאת השבת אני עף מפה ולעולם לא אחזור. על טעויות לא חוזרים פעמיים.

מה ואיך היה רגע המהפך אני לא זוכר. אבל פתאום ברגע של חסד וזכות אבות נרגע ליבי ונפקחו עיני ואוזני. התחלתי לשמוע צלילי פעמונים של עדר. מבין העלטה הצלחתי גם להבחין ברועה של אותו עדר. היה ברור לי שאני רואה (בעיני רוחי) את אברהם אבינו. נזכרתי שבחומש למדתי שהוא נכנס לארץ ישראל בפעם הראשונה מכאן. מהמקום בו אני דורך והתמלאתי כולי בהתרגשות.

הבנתי שהמילים האלו שכתובות בספר הן לא רק סיפור על העבר אלא הן חיות כאן. עכשיו. במקום בו אני עומד. הכי אותנטי שיש ושאני הנתנייתי הקטן שדורך כאן על האדמה הזאת זוכה להיות התגשמות החלומות והתפילות של אבות אבותיי במשך אלפי שנים.

את שאר השבת העברתי בגילופין. הכל היה מושלם. התפילות, האנשים הסעודות ובעיקר הלב שלי שזכה למצוא את מקומו.