הרב רובין ז"ל
הרב רובין ז"ל צילום: אלבום משפחתי

לקראת שבת פרשת לך לך אנחנו מביאים את סיפור חייו של הרב יהודה רובין ז"ל שעשה דרך ארוכה מארה"ב בה נולד ועד לאלון מורה, מחיי קיבוץ ועד לחב"ד.

את סיפור חייו של הרב רובין, שהלך לעולמו לפני כחודשיים ממחלת הקורונה, אנו מביאים מתוך דברי בנו, יהונתן (יוני) רובין, המספר על אביו ש"נולד וגדל בארה"ב של שנות הסיקסטיז-סבנטיז, על כל המשמעות והמרדנות שאפיינה רבים מנערי התקופה. היה חבר בתנועת נוער 'הבונים' ועם מעט רקע וקשר ליהדות, לתורה ולמצוות.

בשנות העשרה לחייו הצטרף למסע נוער מאורגן לישראל, במהלך המסע מאוד התחבר להוויה הארץ-ישראלית דאז ובסיומו של המסע, גמלה בליבו לשוב ארצה ולהישאר בה. בעלותו ארצה הוכוון וקבע את מושבו בקיבוץ 'יודפת' שבגליל.

לאחר "הנחיתה" בקיבוץ ובעבודת המשק והרפת, החלו המחשבות והשאלות. המינוח 'ארץ הקודש' שצץ מאיזה זיכרון עמום, העלה שאלה; במה היא 'ארץ הקודש' ארץ זו? 'ארץ' - אני רואה בגידולים, בשדות, ובפרות. אך פרות אוכלות עשב יש גם בטקסס, אז היכן 'הקודש' של ארץ זו?!

השאלות והתהיות המשיכו ואיתם החלו המסעות, מסעות למצוא ולגלות תשובות. באחת מנסיעות אלו שם יהודה את פעמיו לעיר הקודש צפת "שם האטמוספרה רוחנית אלוקית יותר" נאמר לו. בעודו מטייל בעיר העתיקה בצפת רואה בית כנסת עתיק, דלת בית הכנסת פתוחה למחצה, בית הכנסת ריק מאיש ובפינה הפנימית מבחין הוא באיזה יהודי עם הדרת פנים מיוחדת יושב ולומד.

ניגש אליו יהודה וכמעט כבסיפור עם הלל אומר לו בעברית מינימלית: "סליחה אולי אפשר ללמוד?" "מה תרצה ללמוד?" משיב-שואל אותו היהודי, "תורה" משיב לו יהודה. "ודאי תורה, אך מה בתורה? רחבה היא מיני ים" אומר לו היהודי. "אתה שואל אותי? אתה מכיר את התורה, לא אני" משיב יהודה.

וכך לאחר תיאום כוונות ראשוני זה, ניגש היהודי אל ארון הספרים וחוזר עם ספר 'שולחן ערוך' באחת מהמהדורות העתיקות, ספר בגודל כזה שהספיק לשניהם יחד, פתח אותו בתחילתו, כך ישבו ולמדו. לאחר איזה זמן, היהודי אומר לו "טוב אולי כהתחלה למדנו מספיק", עונה לו יהודה "אני רוצה עוד ועוד אם מצדך זה בסדר?" "בשמחה רבה" עונה היהודי. וכך המשיכו ללמוד בהלכות השכמת הבוקר ודיני לבישת הבגדים כולל סדר לבישת וקשירת הנעלים, לימים סיפר יהודה; כשסיפרתי על החוויה והלימוד, שאלו אותי מה חשבת על תורה כזו שעוסקת בקשירת שרוכים ונעלים? ראיתי בזה אמת, אמת לאמיתה, אמת כבריח המבריח מקצה לקצה, ראיתי את התורה כתורה גדולה וגבוהה שיורדת עד לדברים והפרטים הקטנים בחיים – תורת חיים.

כשחזרו והתרבו התהיות והשאלות, החל יהודה לשאול אותם את החברים בקיבוץ, את החברים למשק ובהמשך גם את החברים לנשק. כשהמשיך התעניין ושאל שאלות את החברים בקיבוץ - התשובה, הקשר והנתיב הגיעו דווקא ע"י חיבור למישהו ששאל גם הוא שאלות ואולי לא הגיע לתשובות, סלל נתיב אך לבסוף לא הלך בו. וכך היה המעשה: בתשובה לתהיות והשאלות היו שהפנו אותו לחבר קיבוץ שהיה טיפוס 'רוחני' משהו שהתעניין ולמד אודות דתות ואמונות רבות ובדיוק לאחרונה העמיק חקר אודות היהדות. יהודה פגש את החבר - איך לא - בספרית הקיבוץ. החבר סיפר לו כך; כשחיפשתי אני אודות היהדות ואלוקים, היו שיעצו לי; סע לירושלים שם תמצא את אלוקים, שם אלוקים "בנוכחות מוגברת" וכעצתם עשיתי. הגעתי לירושלים והחילותי לשאול היכן אפשר להתעניין ביהדות, היכן אפשר ללמוד תורה וענו לי; בישיבות.

היו אלה ימי טרום 'עולם התשובה' 'הקירוב', מכון מאיר וכדו'. בהמשך היה מי שאמר לו; ישנם הרבה ישיבות שהם יותר קהילתיות ו'סגורות', אך באזור הכניסה לעיר ישנה ישיבה שאולי בגלל ההכרות של בוגריה עם הישראלי הלא דתי בצבא וכדומה, אולי שם כדאי לך לנסות. שמה של הישיבה 'מרכז הרב' ואכן הגיע ושהה איזו תקופה בישיבת 'מרכז הרב'. אחד מאלו שאיתם היה לו קשר הוא הרב טאו, קשר זה המשיך אחרי שחזר לקיבוץ. כל זאת מספר לו ליהודה החבר 'הרוחני' בקיבוץ.

יהודה שמע לעצת החבר, ביקש חופשה מיוחדת מהקיבוץ ושם פעמיו לישיבת 'מרכז הרב' בירושלים. כשהגיע ל'מרכז הרב' ובפרט שהוא מאותו הקיבוץ ועם הרגשת הפספוס מהחבר הקודם לאותו הקיבוץ, הרי שאתו - ואולי כחוויה והוויה מתקנת – קיבלו בקבלת פנים ודאגה מיוחדת וביניהם הרב טאו. סדרו לו חברותות לימוד עם מיטב הבחורים התלמידים, כאלו שכיום הם מבכירי רבני הציונות הדתית. הלימוד והשהות בעולמה של ישיבה הייתה חוויה של הוויה מיוחדת ומרוממת אתה חזר לקיבוץ ומאז שמר והתפתח קשר מיוחד עם הרב טאו.

בתקופה זאת הכיר יותר נערה שעברה מסלול דומה, הייתה גם היא במסע נוער ההוא מארה"ב לישראל ומאלו שחזרו ארצה ולקיבוץ יודפת – שמה ארלין תחי' ויחד התעניינו והתקדמו עוד ועוד לשמירת תורת ומצוות, החליטו להינשא ולהקים בית תוך המשך התקרבות והתקדמות בשמירת תורה ומצוות. אכן נישאו בחתונה קיבוצית טיפוסית. לאחר כמה שנים בקיבוץ, עברו ל'מבשרת ציון' ע"מ להתגורר בסמיכות לירושלים ו'מרכז הרב' בה החל יהודה רובין ללמוד והפעם בקביעות ולמשך כמה שנים. שנים אלו ב'מרכז הרב' בצלו של הרב צבי יהודה זצ"ל, קשר ואף לימוד אישי קבוע עם הרב טאו, חברותות לימוד עם בחורים רציניים היו מיוחדת עד מאוד.

בשונה מבעלי התשובה הישראלים שרבים מהם גדלו עם איזו שהיא יהדות ברקע, הרי שאצל בעלי התשובה האמריקאים, במקרים רבים המדובר על הכרות עם היהדות, הכרות של 'מאפס למאה' כווילון שהוסט והתגלה האור - אור היהדות, אור התורה. יהודה ככזה במקביל ללימודיו ב'מרכז הרב' המשיך בחיפושיו, חיפושים שנמשכו כל חייו. חיפש ובדק עוד רבנים ודרכים בעבודת ה'.

במסע אחד נוסף והפעם שוב לצפת, נטל הפסקה קצרה מהישיבה ולמד כמה ימים בכולל צפתי עם 'בעלי תשובה' הלומדים בו. באחד הימים בעיצומו של הלימוד, חזר ונכנס לבית המדרש אחד מהלומדים הקבועים בו והחל לדבר ולספר לכמה מחבריו אודות חווית הכרות מיוחדת, ניכר היה עליו שקשה לו לעצור ואפי' לחכות עם שיתוף חבריו בזה, וכך נוספו עוד ועוד מאזינים ובניהם יהודה וכך הוא שומע אותו מספר: "אני חוזר עכשיו מאזור המרכז ושם בישוב קטן ליד תל אביב, ישוב שנקרא כפר חב"ד פגשתי רב שהוא לא רב, הוא מלאך, וקוראים לו; הרב גינזבורג, אני אומר לכם, בפעם הבאה שאתם באזור המרכז אתם חייבים לבקר ולהכיר אותו".

אחרי תיאור כזה יהודה החליט שהוא חייב להכיר אותו ואת דרכו בעבודת ה' ואכן זה קרה ובעוצמה גדולה. נוצר קשר חזק כזה שלאחר תקופה הביא את יהודה להעתיק את מגוריו ל'כפר חב"ד' על מנת לגור בקרבת הרב. בשלב זה הגדיר את עצמו הרבה פחות חב"דניק ובעיקר תלמיד של הרב גינזבורג, אך בזכות הרב גינזבורג ובכלל; הלך והעמיק בתורת חב"ד. בעיקר לתורת חב"ד הייתה ההתקרבות והרבה פחות לקהילתיות. יהודה המשיך בלימודיו בכולל בכפר חב"ד, כולל בראשו עמד הרב הגאון אברהם צבי כהן זצ"ל שהיה גם ראש ישיבת תולדות אהרון בירושלם, ממנו ספג עוד ועוד הדרכה לעמל ואהבת תורה והעריץ אותו ממש.

יהודה ושומרון

בתקופה זאת החלה ההתגבשות לחידוש ההתיישבות בשומרון ע"י 'גרעין אלון מורה' מתוך שאיפה לחדש התיישבות יהודית בשכם או בסמיכות לה תחילה. כשחיפשו שותפים לדרך וליוזמה זאת כמו ליוזמות דומות, חיפשו בין בוגרי 'מרכז הרב' וכך כבוגר 'מרכז הרב' הגיעו וענייננו ביוזמה את יהודה.

יהודה שבתקופה זאת היה אחר המעבר בין בתי המדרשות ועדיין כך בין העולמות, התלבט בעניין כמו גם בהמשך כיוון דרכו בכלל מבין דרכי עבודת ה'. לבסוף אמר לעצמו כך; הרי כרוכה בבסיס היוזמה אליה מציעים לי להצטרף מסירות נפש, גם אם אני עדיין 'לא סגור' לגמרי אודות המשך מסעי, מסירות נפש זה ודאי דבר גדול ובסיס עליו להתקדם בכל דרך, וכך נפלה ההחלטה.

המשפחה שבינתיים גדלה עברה מכפר חב"ד לאלון מורה בואכה שכם. אל אלון מורה הגיעו בסוף שנת ההקמה הראשונה ומהמשפחות הראשונות ממש.

תקופה קצרה אחר ההגעה לאלון מורה הקים וניהל יהודה את מדרשת 'חלקת השדה' באלון מורה. המדרשה הביאה ארצה קבוצות יהודים מחו"ל לחיזוק ההליכה בדרכי אבותינו - הן בטיולים באזור ובארץ בכלל והן בהרצאות יהדות מושקעות, אותם מסר גם יהודה בעצמו ובהתלהבות. המדרשה התפתחה במהרה ובהצלחה. פריצת 'האינתיפאדה הראשונה' ע"י האויב הערבי, האטה, הפכה, ולבסוף עצרה את המגמה עד לסגירתה המוחלטת של המדרשה.

הרב רובין עם חיילי סיור
צילום: אלבום משפחתי

ומה עושה יהודה כשהעיסוק והעבודה הופסקה? פונה למה שבעצם היה אצלו לבחירה הראשונה - לימוד תורה. יהודה חיפש מקום ללמוד בו, ומצא דקות נסיעה מהבית את בית המדרש הסמוך לציונו של יוסף הצדיק בשכם כמקום המתאים ביותר לכך. זמן קצר קודם לכן הוקמה במקום ישיבה, ישיבת 'עוד יוסף חי', הישיבה הייתה בתחילת דרכה והתארגנותה ולמעשה הייתה פחות 'ישיבה' מסודרת ויותר חבורת תלמידים לומדים ולצידם כמה אברכים. אחר תקופת ההכרות, והבנת מקימי הישיבה שליהודה היושב ולומד בבית המדרש יש מיומנות וניסיון ניהולי מניהול מדרשת 'חלקת השדה', פנו אליו וביקשו ממנו להירתם לניהולה של הישיבה והובלתה. יהודה נענה לקריאה והחל לבנות את הישיבה; ארגונית, כספית, אך גם תוכנית ואט אט הפך אותה למעשה לישיבה וכולל של ממש. כחלק מתהליך זה, הביא ראש ישיבה, את הרב אליעזר איגרא לעמוד בראשה. אחר שהתמנה הרב איגרא לדיין ונאלץ לעזוב הביא את הרב יצחק גינזבורג שליט"א אתו כמסופר הייתה לו הכרות מוקדמת ומיוחדת.

דווקא מאז התיישב יהודה באלון מורה, התקרב עוד ועוד לתורת חב"ד, הייתה זאת התקרבות בעיקר לתורת חב"ד, ללימוד לימוד ולימוד תורת חב"ד ועבודת התפילה ופחות להנהגות והמנהגים. כל זאת במקביל להקמתה וניהולה של מדרשת 'חלקת השדה' ואחר כך ישיבת 'עוד יוסף חי', אט אט החל גם במנהגים והנהגה חב"דית והפך ל'החב"דניק של הישוב', החל לקיים 'סעודת משיח', קצת התוועדויות וכדו'.

כשחיפש 'מקום טוב באמצע' בין יישובי גב ההר על מנת לקיים בו לראשונה התוועדות אזורית - נבחר ציונו של יוסף הצדיק בשכם וכמתוועד שהיה נראה ליהודה כמתאים לבוא ולהתוועד עם תושבי הישובים בחר ברב יצחק גינזבורג. לאחר הפעם הראשונה שב ובא להתוועד בשכם פעם אחר פעם. כל זאת בזמנים עוד טרם ניהל יהודה את הישיבה במקום. ככל הנראה במידה רבה זה מה שהביא בהמשך למעורבותו המכרעת של יהודה בהבאתו של הרב יצחק גינזבורג לעמוד בראשות 'ישיבת 'עוד יוסף חי' בעיה"ק שכם וממילא לחיבורו של הרב גינזבורג למעגלים הולכים ומתרחבים בציבור הדתי לאומי ומעבר לו.

לימוד משותף
צילום: אלבום משפחתי

בשנת ה'תשמ"ח כחלק מניהול מערך גיוס הכספים שהקים בחו"ל יצא לארה"ב ובמהלך נסיעה זאת בא לראשונה אל הרבי. ביקורו זה הראשון אצל הרבי פעל עליו התפעלות גדולה ורושם אדיר שתורגמו להתקשרות אל הרבי, התקשרות פנימית ומשמעותית, התקשרות שהלכה והתעצמה ואתה חי ופעל כל חייו. התקשרות זאת הביאה אותו יותר ויותר למנהגי והנהגות חב"ד.

כשליח חב"ד באזור בו כולם דתיים שומרי ומצוות (מלבד מערך הפעילות עם החיילים), עיקר עיסוקו היה בהעברת שיעורים בפנימיות התורה - תורת חב"ד. זאת לא רק מכורח המציאות והתפקיד בהתאם, אלא כי זה היה האיש, וכך לאורך כארבעים שנה מצה נתיבות, נתיבות וקשרים, קשר של תורה עם רבים רבים מתושבי האזור. לימוד בשיעורים, בחבורות לימוד ואפי' חברותות. לאורך השנים לימד; ילדים, תלמידי ישיבות בישיבות האזור, אברי הכוללים, 'בעלי בתים', תושבים תורניים רבים, וקשר - קשר של תורה עם ר"מים, ראשי הישיבות, רבני הישובים.

הרבה מתושבי האזור ציינו כי יותר מכל השפיע עליהם זה שהיה ניכר בו כל העת "כי באור פניך נתת לנו תורת חיים", כמו שאומרים בנוסח האריז"ל; "תורת חיים", לא "תורה וחיים" אלא "תורת חיים". כך היה בלימוד התורה, כך היה בעבודת התפילה וכך היה בכלל בעבודת השם; הכל נעשה כתורת חיים כלומר לא כשני דברים; תורה וחיים - שני דברים שהולכים במקביל אך יחד, ואפילו לא כשני דברים הבלולים זה בזה - אלא כדבר אחד, תורת חיים! - אלו היו החיים שלו, הורגש שאלו החיים שלנו - כי הם חיינו.

עם רבני חב"ד בגוש קטיף
צילום: אלבום משפחתי
מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו