לפני 10 ימים העולם עצר מלכת לשש שעות, עצרנו כדי לקבל מושג על התלות, שלא לומר התמכרות שפיתחנו בפייסבוק, וואטסאפ ואינסטגרם.
הייתה זו המחשה כואבת למהלך הבלתי מורגש בו החלפנו עולם של 'שייכות איכותית' בתחליפי שייכות ממוסחרים, ברשתות חברתיות הממלאות כל רגע פנוי בחיינו. מיכה גודמן מתאר בספרו 'מהפכת הקשב' כיצד תשומת ליבנו הפכה לנכס הנשאב מאיתנו בשירות העסקים של חברות הטכנולוגיה.
הלב הוא איבר חשוב ופעם ידענו להשתמש בו בתבונה. לא התמסרנו בקלות, שמנו את ליבנו באופן מוגבל ומכוון. מאז שהרשתות החברתיות הפכו למרחב החיבור העיקרי ביננו לבין אנשים אחרים, ליבנו הולך שבי למקום אליו הן מוליכות אותנו ואנחנו מפתחים רעב מתמיד ל'פייק-שייכות', ממש כמו הרעב לסוכר ולמלח שמחוללת אכילת יתר של ג'אנק-פוד.
שייכות היא צורך אנושי בסיסי. אנשים זקוקים לקשר, החל מהמגע הראשון עם חיק אימנו, המשך בקשר המשפחתי, בחברת הילדים ועד קשרי הזוגיות, החברות, והקשרים המשמעותיים במקומות עבודה ובקהילה. דניאל גולמן בספרו "אינטליגנציה חברתית" חושף כי יחסינו עם הזולת מחוללים תגובות רבות עוצמה במוחנו ובגופנו. אינטליגנציה חברתית כוללת כישורים כגון: אמפתיה, אכפתיות, ובעיקר את היכולת לפענח 'מצב חברתי' ולהגיב באופן מותאם.
במחקר רחב היקף שביצעה גוגל נמצא כי צוותי עבודה מצליחים הם אינם אלו המכילים אוסף אנשים מוכשרים, אלא דווקא אותם אלה שמאפשרים 'בטחון פסיכולוגי', תחושת אמון ופירגון בין אנשי הצוות. סדרת מחקרים שלי ושל עמיתיי מלמדים כי הרכיב המשפיע ביותר להצלחת שיקום קהילות נפגעות אסון הוא 'הון חברתי', הקשרים בתוך הקהילה הנפגעת ובינה לבין אחרים.
מיומנות יצירת הקשר ואיכות החיבור ביננו היא רכיב חיוני, בהצלחה בעבודה, בהתמודדות עם שיבושים, בזוגיות ובכל נסיבות החיים. האם אנחנו מוכנים לוותר על שייכות איכותית תמורת שייכות מזויפת? מסתבר שכן ובקלות!
רבים יעידו כי העתקת זירת המפגש למסכי המחשב והסמארטפוןיוצרת תחושת שייכות מזויפת וממכרת. אנחנו הולכים ומאבדים את מיומנויות התקשורת הבינאישית, את היכולת להישיר מבט, לקרוא שפת גוף ולחוש את הזולת. גודמן מספר על מחקר של ד"ר אבי מנדלסון שמצא כי תקשורת זום חסרה את האיכויות הרגשיות של מפגש פנים אל פנים. העלייה הניכרת בתחושת הבדידות והדיכאון מאז נכנסו הרשתות החברתיות לחיינו מעידה על הסיכון הרב שבשייכות מזויפת.
אז מה ניתן לעשות? אין כאן קריאה להתנתק מהרשתות; לצד הסכנות והחסרונות הידועים, אנו מפיקים מהן תועלת רבה ואת הגלגל הזה אי אפשר ולא צריך לסובב לאחור. הדרך להחזיר את המיומנות וההזדמנות ליצירת שייכות איכותית ולחזור לשליטה מסוימת בחלוקת הקשב של תשומת ליבנו עוברת דרך מאמץ מכוון לבניית קהילה. פיטר בלוק קרא לקהילה: "The Structure of Belonging". הבניה של שייכות, משמעות, חברות, אכפתיות והנאה משותפת.
כיצד בונים קהילה? מוצאים עוד אנשים שיש להם עניין משותף , נפגשים, מקדישים זמן איכות אלו לאלו. נותנים לילדים שלנו הזדמנות להיות יחד באותו מרחב לרכוש מיומנויות תקשורת. מוצאים חברים איתם אפשר לבלות יחד, לטייל, ללמוד משהו, לאכול וכל תירוץ שיחזיר לנו ולילדינו את מיומנויות המפגש האנושי החי. עניין נוסף משמעותי וחשוב הוא היכולת למצוא הזדמנות, להתארגן על מנת לתמוך, כקהילה, באנשים הזקוקים לנו. ניסיון הקורונה לימד אותנו שהקהילה יכולה להיות משאב תמיכה קריטי בעת משבר.
עם מעט תשומת לב תוכלו לזהות אנשים הזקוקים לכם, לא רק בימי קורונה. אנשים שהחברות שלכם יכולה לחלץ אותם מבדידות. הניסיון המעשי של ארגונים דוגמת 'יד תמר' מלמד על ערכם הרב של מנגנונים פשוטים של חיבור משאבי הקהילה למשפחות המתמודדות עם אתגרים בריאותיים ואחרים. שש שעות של 'רעב לשייכות' יכולות להיות קריאת השכמה לכולנו: להתעורר, להתחבר מחדש לרשת אנושית איכותית של אכפתיות ותמיכה הדדית.
הסוציולוג ד"ר שי בן יוסף הוא מומחה לפיתוח ארגוני וקהילתיוהיועץ האקדמי של עמותת יד תמר המעניקה תמיכה למשפחות חולי סרטן