נעמה זרביב
נעמה זרביב צילום: צורית דיעי

בשבוע שעבר פירסמה האוניברסיטה העברית הודעה על מינוי חדש בפקולטה. פרופסור שרה כהן מונתה לדיקנית החדשה במקום פרופסור נעם ניסן. ליד רשימת הישגיה של כהן צוין שהיא אם לשבעה ילדים.

בתגובה לכך, נשים בקבוצות הפמיניסטיות ברשתות החברתיות יצאו בקול זעקה: "מדוע יש צורך לציין את היותה אם לשבעה?", ו-"מדוע לא צוין כמה ילדים יש לפרופסור הגבר?".

השיח הזה הוא בדיוק השיח שבגללו קמה תנועת שוברות שוויון. עבור נשים מסוימות, התואר "אם" הוא עלבון, או סתם פרט מיותר ולא חשוב. הרי בחברה המערבית המאדירה כסף, כבוד ותארים - נשים נמדדות לפי הישגיהן המקצועיים או הכלכליים ולא לפי הישגהן, (אותם לא ניתן למדוד) בתוך התא - המשפחתי.

בשוברות שוויון אנחנו מייקרות את תפקיד האם ומרימות אותו על נס, כיון שהאמהות היא הבסיס לבתים חזקים. אב לשבעה ילדים הוא לא אם לשבעה ילדים, וגם אם חלוקת הנטל בבית היא שוויונית, האם נושאת ברחמה את התינוק, יולדת ומניקה.

אלו אינם תפקידים טכנוקרטיים, אלא תפקידים מהותיים שמשפיעים גם על הנפש. נשים לוקחות אחריות בבית בתחומים רבים ודאגתן לילדים בדרך כלל גדולה יותר. (ויספרו על כך אמהות לחיילים שלא ישנות בלילה)

היום יום פטירת רחל אמנו. רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם, והיא זו שבזכותה עם ישראל מקבל הבטחה "ושבו בנים לגבולם".

יום פטירת רחל אמנו מזכיר לנו שאמהות היא כח, עוצמה, ומקור לגאווה.

יום האם שמח

--

נעמה זרביב היא יו"ר ארגון שוברות שיוויון

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו