ניסן לברון
ניסן לברון צילום: דובר צה"ל


ח"כ בצלאל סמוטריץ' מותקף כעת על שאמר לחברי כנסת ערבים: "אתם פה בטעות כי בן גוריון לא גמר את העבודה ב-48 ולא זרק אתכם".

סמוטריץ' לא התכוון לערבים שוחרי שלום ושומרי חוק וסדר. בתיעוד של הסכסוך הציוני-ערבי מוזכרים ערבים כאלה, שהצילו יהודים, תוך סיכון עצמי. הם היו מעטים: הערבים מצור-באחר שליד ירושלים, שהסתירו בתרפ"ט את מעבידיהם היהודים בכפרם עד יעבור זעם; הבודדים בפרעות תרפ"ט בחברון; תושבי אבו-גוש, שאהדתם ליהודים ולמדינת ישראל ידועה; ואחרים.

אבל יש צד שני למטבע, והוא גדול מאוד.

ב-1948 רוב הציבור הערבי רצה בהשמדה פיזית של הציבור היהודי בארץ. מהספרים על אותה תקופה, הן שנכתבו על ידי אנשי ימין והן אנשי שמאל, עולה תמונה ברורה: הערבים שגרו כאן הצטרפו ביצרים משולהבים למלחמה, ועשו כל מה שביכולתם לפגוע ביהודים.

הם פגעו ורצחו אזרחים - כחיילים, נשים - כגברים, תינוקות וילדים רכים. אוי ליהודי שנפל לידיהם: הוא עבר התעללות סדיסטית ועינויים קשים עד מוות. האלוף עוזי נרקיס מעיד כי אחרי הקרב בנבי סמואל, "לנגד עינינו נגלה מחזה זוועה: 38 מחיילי הגדוד נפלו והערבים התעללו בגופותיהם" ("חייל של ירושלים", 87) ורבים אחרים. אפילו לוחם קשוח כרפאל איתן מתעכב לתאר כיצד "הערבים התעללו בפצועים ואחר כך שפכו עליהם דלק והציתו אותם... אספנו את הגוויות השרופות והמבותרות... הגופות היו מרוטשות ללא היכר. אינני יכול לתאר את הפרטים" ("סיפורו של חייל", עמ' 35, 37). תיאורים קשים כאלה מובאים גם בספרים אחרים, כולל ספרי תולדות ההגנה.

גם אזרחים ערבים מן השורה ייחלו לרגע בו יוכלו לבזוז את רכושם של שכניהם היהודיים, והרבה יותר גרוע מכך. למשל, משפחת מקלף במוצא, שגמלה חסד רב עם שכניה הערבים, אך כל זה לא מנע מאותם "מכרים וידידים" להתעלל ולשחוט את בני המשפחה ("ההגנה בירושלים", 83).

היחס הנורא הזה היה קיים תמיד: בפרעות של שנות העשרים והשלושים, ב-1948, ולאחר מכן. ולא שכחנו את פרעות תשפ"א, בהן פגעו המוני ערבים ביהודים חפים מפשע שהלכו לתומם ברחוב.

אני בטוח שישנם ערבים השוללים אלימות כלשהי ורוצים בשכנות טובה. במשפחתי קיבלנו עזרה אמיתית בעת צרה מידי ערבים, בהתהפכות רכבנו באישון לילה במקום נידח. יהודים וערבים יכלו לחיות כאן בשיתוף פעולה, בפיתוח וביצירה, אך היחס של הרוב הערבי מונע זאת. המיעוט הערבי הטוב אינו מורגש, מול המאסה של אלימות ורציחות שעם ישראל חווה מידי בני ישמעאל לאורך השנים. והאכזריות הזו, שממנה סובל העם היהודי שוחר-השלום בארצו – צריכה לזעזע כל לב ישר.

לכן קשה מאוד לראות גילויי עידוד ותמיכה מצד חברי כנסת, כלפי ממשיכי דרכם של אותם רוצחים.

מזווית זו יש לראות את דבריו של ח"כ סמוטריץ'. הוא פשוט זעק מלב כואב את זעקתם של עשרות אלפי קורבנות מבני עמנו.

ניסן לברון הוא פעיל חברתי

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו