ערוץ הידברות

ביום כיפור תשפ"א, בזמן הסגר, העביר לראשונה נדב שטראוכלר את הצום בשכונת מגוריו מזה 15 שנה - שכונת פלורנטין בתל אביב. "אני מאוד אוהב את השכונה הזאת", הוא אומר, "בעיקר בגלל חוסר השיפוטיות שלה. יש בה כל כך הרבה סוגים של אנשים, צבעוניות ורבגוניות, שכל אחד יכול להרגיש פה בנוח בלי שיתייגו או ימגזרו אותו".

שטראוכלר התכוון להתפלל בבית הכנסת הקרוב של חב"ד, שאליו הוא הולך בדרך כלל. בדרכו לבית הכנסת ניגש אליו בחור צעיר שהיה נראה מעורער. "הוא שאל אותי אם אני הולך לבית הכנסת והודיע לי בעצבים: 'אם לא שומרים שם מרחק ולא שמים מסכות, אני אעשה שם בלגן! הייתי עכשיו בבני ברק. הם לא שומרים על ההנחיות, הכול בגלל החרדים!'. הוא הצטרף אליי בדרך לבית הכנסת. הערכתי שמתפללים בפנים ולא שומרים על ההנחיות באדיקות כפי שהוא מצפה לה. קלטתי שיש פה בעיה: תכף תתחיל תפילת כל נדרי והבחור בא במטרה לעורר מהומה. מה עושים?". בהחלטה של רגע הוא המשיך עם הבחור לבית כנסת רחוק יותר. "לא רציתי מריבות וכעסים ביום כיפור. אומנם לא התאים לי ללכת רבע שעה ברגל מיד בכניסת הצום, אבל הבנתי שאין ברירה".

כשהגיעו השניים לבית הכנסת נפרדו דרכיהם, אבל שטראוכלר הכיר שם אדם שיחד איתו יזם מאוחר יותר פרויקט ראשון מסוגו, ולכן את המפגש המוזר בדרך לבית הכנסת בכניסת הצום הוא מגדיר כהשגחה פרטית מופלאה: "בבית הכנסת הכרתי בחור בשם יאיר לוי, זמר ויוצר, קצין שייטת לשעבר ובחור נהדר. התברר שהילדים שלנו נמצאים באותו גן. בצאת יום כיפור נפגשנו והתחלנו לדבר על הצורך בגן שמתאים לילדינו. שנינו שומרים מצוות ורצינו גן דתי לבני השלוש שלנו". היו בפניהם שתי אפשרויות - גן חילוני או גן דתי מחוץ לשכונה. "שתי האפשרויות לא נראו לנו. החלטנו ללכת על אופציה שלישית ולהקים גן דתי פה בשכונה".

"תעופו מפה!"

אני פוגשת אותו בבית קפה בפלורנטין. השכונה היא באמת מקום צבעוני במיוחד, המקום האחרון שהייתי מצפה למצוא בו גן ממלכתי דתי, ואכן התהליך לא היה פשוט בכלל. יאיר ונדב, יחד עם נשותיהם שלי וירדן, התחילו לאסוף חתימות ולחפש אנשים שיהיו מעוניינים בגן דתי בשכונה. "העליתי בקבוצה של תושבי פלורנטין פוסט מאוד טולרנטי", הוא מעיד. "שמנו תמונה מתוקה של שנינו עם הילדים, וכתבתי שאני גר כבר 15 שנה בשכונה ושאנחנו מעוניינים להקים גן דתי. התגובות שקיבלתי היו כל כך מכוערות, עד שאשתי הצהירה שהיא סוגרת את חשבון הפייסבוק שלה מרוב חלחלה: 'תעופו מפה', 'מה זה הדוסיות הזאת', 'הדתה בשכונה!', 'ילד מוסלמי בטח לא תקבלו', 'תכף תבנו לנו פה מקווה!', 'ככה מתחילה כפייה דתית' ועוד פנינים כאלה".

נפגעת? דיברת על שכונה שכל אחד יכול להרגיש בה בנוח.

"הייתי קצת מופתע ומאוכזב", הוא מודה, "אבל אמרתי לעצמי: ככה? הגן הזה יקום ויהי מה! זה חידד לי את הצורך בהקמת גן כזה דווקא פה בפלורנטין". חבר טוב שלו מתחום התקשורת היה נסער מהסיפור ורצה להוציא אותו לתקשורת, אבל שטראוכלר הוא אדם שמאמין שהגישה העניינית והמתונה היא שתיצור את השינוי. לאחר מאמץ לא מבוטל נרשמו לגן 17 ילדים. "באופן רשמי זה לא מספיק כדי לפתוח גן והיינו צריכים להתגבר על בעיות ביורוקרטיה, אבל העירייה הלכה לקראתנו ופתחה לנו גם גן וגם צהרון והדובדבן שבקצפת – עם חניה צמודה!" הוא צוחק. "דווקא עיריית תל אביב, שנחשבת בעיני רבים כאנטי דתית, עזרה לנו מאוד". הוא מציין לטובה את חיים גורן, כיום סגן ראש העיר, שסייע להם בכל הנדרש.

בתחילת שנת הלימודים הגיעו עברי שטראוכלר והילדה מתן לוי, יחד עם עוד 15 ילדים משכונת פלורנטין, לגן הדתי הראשון בשכונה מזה עשרות שנים. "מלבד הצורך האישי שלנו שלילדים יהיה גן דתי בשכונה שבה הם גרים, זו בעיניי גם הגשמה של ציונות אמיתית", הוא אומר. "אני סבור שמדובר בצורך אמיתי של אנשים שלא בא לידי ביטוי, מכיוון שהם לא העלו על דעתם שיש אפשרות כזו. השכונה התפתחה מאוד ויש בה מסורתיים, דתל"שים ודתיים", הוא אומר. "אנשים פה יוצאים מגדרם כדי לעזור לאנשים שחלקם גנבו את גבול המדינה בטענה שיש להם צרכים, אז יש פה עוד אנשים שיש להם צרכים ומגיע להם לקבל מענה. הקמת הגן הייתה מהלך מורכב, אבל אחרי שהגן קם ותקענו יתד אין לי ספק שזה יתפתח וישגשג".

בגן יש ילדים מבית חרד"לי, כמו גם מבתים לא דתיים ומאוד ליברליים. הגננת היא אישה חרדית מאלעד. "נפגשנו לזום ראשון עם הגננת בתחילת השנה ובמפגש הזה היא בירכה את ברכת הגננת: 'יהי רצון שבכל בוקר מחדש אבוא לעבודתי בלב נרגש, אחנך את ילדי הגן הרכים לאהבת הבריות ויראת האלוקים, יהיה שם שמיים מתקדש על ידי וסייעתא דשמיא תהיה עימדי". ההורים התל־אביבים התרגשו עד דמעות מהתפילה של הגננת החרדית. "הרגשתי שעשינו משהו משמעותי שנוגע בעומק", הוא אומר. "יש ערך מוסף לנוכחות של הגן דווקא בתוך השכונה הזאת".

"הרגשתי לא בנוח עם המדים"

סיפור הקמת הגן הדתי בפלורנטין הוא רק אפיזודה צנועה ברקורד שהספיק שטראוכלר לצבור ב־36 שנותיו, אבל התפיסה שמאחוריו משקפת גם את אופי עשייתו התקשורתית, שמלווה אותו מאז גיוסו לצה"ל ועד היום, כיועץ תקשורת ואסטרטגיה במשרד נחשב שמאחוריו קמפיינים פוליטיים גדולים ובראשם עבודה עם נתניהו. שטראוכלר דוגל בקו שמבקש להידבר ולא להתלהם, אבל מנגד לא ויתר על עקרונותיו כחובש כיפה גם כשהדבר עמד בניגוד לדרישות המקצועיות.

נדב שטראוכלר, נשוי לשלי ואב לעברי בן השלוש, נולד ברחובות למשפחה דתית לאומית של חמישה ילדים. בתיכון למד בישיבת הדרום. יום אחד ניגש אליו סגן המנהל של הישיבה ואמר לו במבטא אמריקני כבד: "שטראוכלר, היו פה אנשים מהשב"כ, התחילו לשאול עליך שאלות. אל תדאג! הוצאתי אותך רמטכ"ל!". "כנראה שאם היו פונים לכל מורה אחר היו מקבלים תשובות הרבה פחות טובות", הוא צוחק, "כל סיפור חיי שזור בהשגחות פרטיות כאלה". הוא אותר ליחידה מיוחדת של משרד הביטחון ושירת בה במשך שנה וחצי. למרות שאהב את היחידה, החליט בכל זאת לצאת לקורס קצינים ובחר להתמקצע כקצין לוגיסטיקה.

בסיום קורס הקצינים וההשלמה נפתח תפקיד שנקרא קצין תקשורת אט"ל – קצין תקשורת ודוברות של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל. "המליצו לי לגשת לתפקיד, ניגשתי והתקבלתי. זה היה התפקיד הראשון שלי בתקשורת".

מה מהות התפקיד?

"דבררתי הלכה למעשה את חיל הרפואה, חיל החימוש, חיל הלוגיסטיקה וחטיבת הטכנולוגיה. זו עבודה מול דובר צה"ל בנוגע לפעילות של כל החילות הללו. בנוסף לכך הייתי מכין את המפקדים לראיונות ודיווחים בתקשורת ובונה סיפורים תקשורתיים שיכולים לתת תהודה לצה"ל בישראל ובעולם. זה היה תפקיד מרתק וקשה", הוא אומר. "לא מדובר בחיל האוויר או בחיל הים שהתקשורת אוהבת לסקר, אלא בדברים שקשה לדברר וליחצן. למדתי את התקשורת מלמטה, מרצפת הייצור".

בזמן שירותו כקצין התרחש הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. סבו וסבתו, ניצולי השואה יהודה ומרים גרוס, היו מוותיקי הגוש, תושבי נווה דקלים. "הם היו האנשים המבוגרים ביותר בגוש. היו לי גם דודים בגני טל ובני דודים בכפר דרום", הוא נאנח. "סבתא שלי, למרות כל מה שעברה, הייתה אישה עם שמחת חיים מדהימה. הגירוש היה הרגע שבו חייהם התחילו להידרדר. כשאתה עוקר אנשים בני שמונים פלוס מהבית ומהקהילה שבה הם מוכרים ומכובדים זה שבר קשה מאוד".

איך התמודדת עם הגירוש כקצין בצבא שמשפחתו עומדת להיעקר?

"זו הייתה התקופה הכי מורכבת שלי בצבא", הוא מודה, "הפעם הראשונה והאחרונה בכל שירות הסדיר, הקבע והמילואים שלי שהרגשתי לא בנוח עם המדים". מתוקף תפקידו הוא היה אחראי על שאטלים של עיתונאים שנכנסו ויצאו מהגוש. "במשך כל היום דבררתי את הצבא, ובלילה הלכתי לישון אצל הדודים בגני טל. מאוד אהבתי את הגוש. ביליתי בו הרבה בילדותי, הכרתי את האנשים והמקומות היטב".

שקלת לסרב פקודה או לעזוב את הצבא?

"כחצי שנה לפני ההתנתקות הייתה לי שיחה בבית הכנסת בגוש עם ינון מגל, שהוא גם חבר. ינון היה אז כתב המתנחלים של ערוץ עשר, אחד האנשים הבודדים שבאמת סיקר את ההתנתקות ולא דברר אותה. הוא שאל אותי מה אעשה אם יגידו לי לפנות את המשפחה שלי והאם אהיה מסוגל לעשות את זה. אז, לפני שהכול התחיל, אמרתי לו שכן, אבל כשזה קרה בפועל הבנתי שלא הייתי מסוגל לעשות את זה בשום אופן". הוא שותק רגע ואומר: "לא פיניתי אנשים באופן פיזי, אבל סירוב פקודה לא היה אופציה מבחינתי".

שומר שבת בפריים טיים

עם סיום התפקיד באט"ל הוא נכנס לתפקיד ראש דסק רדיו ואינטרנט בדובר צה"ל. "דבררתי את כל צה"ל מול כל כלי התקשורת. זה תפקיד מרתק. התמקצעתי והתחברתי מאוד לעולם האינטרנט והדיגיטל שאז התחיל לצבור תאוצה". לימים הוא גם ניהל את שלב המיונים הסופי לדובר צה"ל.

אתה חובש כיפה, שומר שבת. זה לא היה בעיה בתפקידים הללו?

"אין כמעט חובשי כיפה במקומות הללו", הוא מודה. "בהתחלה היו כאלה שחשבו שאני עובד עליהם. 'אתה לא באמת שומר שבת', אמרו לי. היו סיטואציות שבהן קרו בשבת אירועים חשובים, אבל לא עניתי לטלפונים שהם לא פיקוח נפש".

בזמן שירותו בדובר צה"ל הכיר עיתונאים ואנשי תקשורת רבים ובנה לעצמו מוניטין. כך, כשהשתחרר לאחר חמש וחצי שנים בצבא, עשה את דרכו מהבקו"ם היישר לנווה אילן. "התחלתי לעבוד בחדשות 2 והייתי חלק מצוות הקמת חטיבת החדשות של מאקו. עשיתי אז פרויקטים אינטרנטיים פורצי דרך לחדשות 2 וערכתי חדשות לאתר ולטלוויזיה. התמקצעתי בשני בתי הספר הכי טובים שיכולים להיות לתקשורת – דובר צה"ל וחדשות 2".

חובשי כיפה בערוצי תקשורת גדולים כבר אינם חזון נפרץ, אתה עצמך היית חלק מהתופעה הזאת. מה דעתך על הטענה שהתקשורת זזה ימינה בשנים האחרונות?

"יש כביכול יותר נציגים של הימין בתקשורת", הוא אומר, "אם כי אנחנו רואים שלאחרונה אמיר איבגי פוטר מתפקידו הבכיר בגל"צ ויעקב אחימאיר הורד מהמסך כפרשן בפאנל פוליטי. המגישים, הפרשנים והשדרנים שנמצאים בפרונט כבודם במקומם מונח, אבל לא פחות חשוב זה מי נמצא בקוקפיט – העורכים, המנכ"לים, המפיקים. אם אתה יושב בפאנל אבל מבליטים אותך פחות או שהמסר ההפוך משלך הוא זה שממוסגר כמרכזי, הנוכחות שלך פחות משפיעה". לכן ספירת הימנים והדתיים בתקשורת אינה נכונה בעיניו. כדוגמה הוא מביא את הסיקור של מחאת בלפור לעומת סיקור ההתנתקות: "חלק מאנשי התקשורת שסיקרו את ההפגנות היו ממפגיני בלפור בעצמם! איך אפשר לצפות מהם לסקר את זה בצורה אובייקטיבית? הרי כל ארבעה אנשים שעמדו על גשר קיבלו הד תקשורתי מטורף".

דוגמה נוספת שהוא מביא היא סיקור תיקי נתניהו: "עדות ישועה שוברת לחלוטין את תיק 4000, אבל היא כלל לא מסוקרת. זה לדעתי מראה מקום מאוד משמעותי של תקשורת המיינסטרים, לא רק של מי שנמצא בפרונט אלא גם של מי שיושבים בקוקפיט ומנהלים את הדברים מאחורי הקלעים". לדעתו הרשתות החברתיות משנות אט אט את התפיסה ומצליחות להשפיע על שינוי השיח. "רואים שהעם נמצא בימין. מתוך עשרים הפרופילים המובילים בטוויטר, הרוב הם אנשי ימין מובהקים. חשבונות הפייסבוק של אנשי ימין הם מאוד ויראליים. זו השפעה איטית אך היא מחלחלת, גם אם היא עדיין לא מאוד מורגשת בערוצים המרכזיים".

לאחר שנה וחצי בחדשות 2 הוא החליט שלהיות עיתונאי זה לא בשבילו ושהוא מעדיף את הצד הדוברותי והשתלב כיועץ תקשורת במשרד טל רבינא, בעיקר בתחום תקשורת כלכלית. "לאחר שנתיים התקשר אליי שלומי עם שלום, שהיה עוזר המזכיר הצבאי של שר הביטחון דאז אהוד ברק ומי שהיה המפקד שלי בדו"צ. הוא סיפר שמקימים אגף דוברות והסברה למשרד הביטחון וביקש שאצטרף. אני מאוד אוהב להקים דברים מאפס אז הסכמתי".

במשך חמש שנים כיהן כיועץ התקשורת של משרד הביטחון. במקביל שירת במילואים כדובר פיקוד העורף בדרגת רב סרן במשך 12 שנים. "הקמתי מחדש מערך דוברות לפיקוד העורף, וזה כלל בין היתר לצאת לחו"ל עם משלחות של צה"ל". הוא יצא, למשל, ליפן עם משלחת הסיוע לאחר הצונאמי. "היינו המשלחת הראשונה שהגיעה לשם, לפני כל שאר מדינות העולם", הוא נזכר. "בעיניי זה היה קידוש השם ברמה הכי גבוהה שיש, ממש אור לגויים. הייתי אחראי לתקשר את המשלחת הזאת לכל העולם ועשינו שם מאות כתבות. באולפן שישי היפני הייתה כתבה של עשר דקות על רופא ישראלי. בכל מקום דיברו על צה"ל ועל ישראל כי היינו ראשונים להגיע ותקשרנו את זה נכון".

"כל קמפיינר ישמח לעבוד איתו, ומי שאומר אחרת כנראה משקר". שטראוכלר עם נתניהו

ללא קרדיט צילום

נזיפה מנתניהו ותינוק צורח

לאחר כחמש שנים במשרד הביטחון נכנס כשותף במשרד לייעוץ אסטרטגי ותקשורתי יחד עם אסף לניאדו. המשרד צמח במהירות וקיבל פרויקטים גדולים, ובשנת 2018 ניהל 12 קמפיינים של רשויות מקומיות. "כשסיימנו את הקמפיינים הללו התחילו הקמפיינים של הבחירות הארציות. בשוק התקשורת אין כמעט יועצי תקשורת עם אוריינטציה ימנית, בעוד שבצד שמאל של המפה יש רבים. הוצע לי לעשות משהו מרכזי באותה מערכת בחירות, ובשיחה עם אחד מחבריי שעבד בסביבת נתניהו אמרתי לו שאני רוצה לעשות את הקמפיין של נתניהו והליכוד".

מדוע?

"תמיד הערכתי מאוד את האיש. הרגע שבו הוא הפך בעיניי מאדם מוערך למנהיג בסדר גודל היסטורי היה כשהוא הלך לנאום בסנאט. בעיניי זה היה מהלך של מנהיגות אמיתית. בנוסף לכך, הליכוד הוא תנועת העם ונתניהו הוא מדינאי־על. כל קמפיינר ישמח לעבוד איתו, ומי שאומר אחרת כנראה משקר". חברו מדובר צה"ל, יונתן אוריך, התקשר וקבע לו פגישה עם נתניהו.

"ישבנו ודיברנו יותר משעתיים. הייתה שיחה קולחת ואחרי עשרים דקות הוא אמר לי: 'אני צריך לצאת לשיחה. יש לי אתגר בשבילך, וכשאני חוזר תגיד לי מה אתה חושב'. כשהוא חזר הוא מאוד אהב את התשובה שהשבתי לו, ובמהלך השיחה עדכן אותי שהוא רוצה שאקח על עצמי את תפקיד מנהל מערך התקשורת בקמפיין הליכוד בבחירות 2019". למעשה, שטראוכלר הפך להיות אחד מבעלי התפקידים החשובים בצוות האסטרטגי המצומצם של נתניהו.

לאחר שכבר התקבל לתפקיד, נתניהו שאל אותו: "מה עושים עם שבת?". "תביני, הייתי באחד התפקידים הכי אסטרטגיים בקמפיין – ראש מערך התקשורת של כל קמפיין הליכוד, ובצוות האסטרטגי של ראש הממשלה. הייתי בקשר עם כל אמצעי התקשורת ודבררתי את כל חברי הכנסת של הליכוד ואת ראש הממשלה. כל ריאיון של כל איש ליכוד עבר דרכי ומדובר על כ־1,300 ראיונות במהלך כל הקמפיין. וזה לצד הכנת נתניהו לכל ריאיון בתקשורת".

מה ענית לו?

"שומרים עליה", הוא מחייך. "הוא שאל אם אני מבין את התפקיד שקיבלתי על עצמי ועניתי 'כן, אבל אני שומר שבת'. ייאמר לזכותו שהוא קיבל את זה. בכל יום שישי הייתי אצלו עד שעה לפני כניסת השבת והוא היה זה ששלח אותי: 'יאללה, לך הביתה. שבת'. לאבד את ראש מערך התקשורת שלך למשך 25 שעות בכל שבוע בקמפיין של 11 שבועות זה לוקסוס שאתה לא באמת יכול להרשות לעצמך, אבל הוא עשה את זה ואני מאוד מעריך אותו על כך".

איך זה לעבוד עם נתניהו?

"זה מצחיק שברגע שאתה בא להגיד דברים טובים על נתניהו מיד יש כאלה שמתייגים אותך כביביסט. בעיניי, בקונוטציה שנותנים לה, זו מילה מכוערת", הוא אומר. "אני לא ביביסט במובן המכוער של המילה, אבל יש לי הערכה עצומה כלפיו כי ראיתי בעיניים את התפקוד הפנומנלי שלו. אי אפשר לספר לי סיפורים. ביליתי איתו מאות רבות של שעות במגוון רחב של סיטואציות".

מה הדברים שהכי בולטים אצלו?

"קור רוח ומזג מנהיגותי. מנהיג צריך לדעת לקבל החלטות, להתעלם מרעשי רקע ולהבחין בין עיקר לטפל. מדובר באדם שהיכולות הללו אצלו הן ברמה הכי גבוהה שפגשתי. קחי למשל את נושא הגז, אילו התקפות מטורפות היו עליו ועל שטייניץ. היום בארצות הברית ובמדינות אחרות משלמים פי שמונה ותשעה על חשמל וגז, וכאן לא מרגישים את זה כי נתניהו לא חשש להוציא את הגז מהאדמה, למרות כל ההתקפות".

הוא מונע מאידיאולוגיה לדעתך?

"הוא אדם מורכב כמובן, ולא מונע מדבר אחד בלבד", הוא מסייג, "אבל אדם שלא מונע מאידיאולוגיה ומתפיסת עולם של שליחות לא יכול לעבור את מה שהוא עבר. במו עיניי ראיתי וגם קיבלתי אליי כמויות רפש בלתי נגמרות ששפכו עליו ועל משפחתו. הוא מקבל ביממה הכפשות והתקפות שאנשי ציבור אחרים לא מקבלים כל החיים". ההתקפות שהיו הכי קשות לנתניהו, לדבריו, הן אלה שהופנו כלפי בני משפחתו. "כל כך הרבה אנשים מרשים לעצמם לזלזל בו ולהכפיש אותו ואת הקרובים אליו ביותר, אבל הוא עצמו מעסיק מאוד מכבד ובעיניי זה נדיר".

הוא צעק עליך, נזף בך?

"היו צעקות", הוא מודה. "אני זוכר שיחה באחת בלילה, כשעברי היה תינוק רך וצרח לי בידיים ונתניהו נתן לי בראש בטלפון. לא ידעתי את מי להרגיע קודם... אבל זה היה חריג. הוא לא צעקן, לא מבקש כבוד ולא דורך על אנשים בדרך. הוא נתן לי גיבוי מלא". במערכת הבחירות ההיא מפלגת הליכוד בראשות נתניהו קיבלה 36 מנדטים.

בסוף הסחרור של מערכות הבחירות נתניהו לא ראש הממשלה. האם לדעתך הוא נכשל?

"לדעתי הוא לא נכשל. הוא היה הבכיר ביותר במדינת ישראל לזמן הארוך ביותר, ואת זה אי אפשר להגדיר ככישלון. אבל לדעתי הוא סיים את הקדנציה מכמה טעמים. הראשון הוא עייפות החומר, לאו דווקא שלו אלא בכלל. אנשים התרגלו למצב, ולראיה - הרבה תומכי ליכוד לא יצאו להצביע והייתה שחיקה מסוימת. השני, שברמה הפוליטית הוא הגיע ליחסים בלתי אפשריים עם כמה מהדמויות הפוליטיות שאנחנו מכירים. והשלישי הוא קונסטלציה פוליטית מורכבת מאוד של מנדט אחד או שניים שקובעים".

מה דעתך על הממשלה הנוכחית?

"הרבה אנשים, כולל במשפחתי, משווים את האירוע הפוליטי הזה לשבר של ההתנתקות. אני מכיר את כל אנשי ימינה ברמה האישית ועם חלקם גם עבדתי". הוא סבור שמבחינה פוליטית קרה נפתלי בנט קיבל החלטה הגיונית בהתחשב בנסיבות. "הייתה לו ראשות ממשלה ביד וזה חלום חייו. מבחינה פוליטית ובאופן קר זו החלטה סבירה לחלוטין, אבל מבחינה אידיאולוגית יש פה קושי עצום. בקצה, ההחלטות שלו ושל האנשים סביבו גרמו לשני דברים בעייתיים: ממשלה מאוד לא יציבה, ממשלת 61 שהיא אקלקטית לחלוטין ושתתקשה לקדם אינטרסים חשובים ביותר של מדינת ישראל, ובנוסף לכך הוא הכניס לממשלה אנשים עם אידיאולוגיה הפוכה משלו. אני באמת לא יודע לאן זה ילך, אבל ברור לי שהמשבר האידיאולוגי שהממשלה הזאת יצרה, בימין בפרט, הוא עמוק וכואב להרבה מאוד אנשים".

שטראוכלר עם שי גולדן בפודקאסט 'שיחת רקע'

ללא קרדיט צילום

כשהפמיניסטיות שותקות

אתה עוסק שנים בדברור ובניהול קמפיינים. האם בעיניך שטף הספינים לא גורם להנדסת התודעה ולטשטוש המציאות האובייקטיבית?

"המציאות היא תמיד סובייקטיבית. כל מי שמדווח, מדווח מהזווית שלו ולפי ראות עיניו. בעיניי הבעיה היא לא דווקא מה שמסקרים אלא יותר מה שמעלימים", הוא מדגיש. "הנושא של הנדסת תודעה הוא בהחלט עניין שחשוב להעלות לתודעה הציבורית וטוב שלאחרונה הוא נוכח הרבה בשיח". הוא נותן כדוגמה את הפוליטיקאיות מהשמאל שחרתו על דגלן את הפמיניזם, המאבק למען נשים והגנה עליהן, וכעת, בנוגע לסיפורים האחרונים שעלו לכותרות - פרשת אלעזר שטרן והעדויות נגד שמעון פרס - הן ממלאות את פיהן מים. "זו צביעות במיטבה", הוא אומר, "וזה לא מתבטא בתקשורת, כי הנדסת תודעה היא גם להעלים את מה שלא רוצים שהציבור יידע". הוא מסביר שעם כל הכבוד לספינים ולדוברים ממולחים אי אפשר ולא כדאי להעלים את המציאות האמיתית. "המודעות היום גבוהה יותר ונתוני הרייטינג של המהדורות המרכזיות בצלילה, כי היום הרשתות החברתיות חושפות את מה שהן מתאמצות להסתיר".

בכל מקום שבו הוא מופיע בתקשורת, למשל כפרשן ב'פגוש את העיתונות' ובעוד במות של רדיו וטלוויזיה, הוא משתדל לקדם שיח אחר. "אני לא מרים את הקול ולא צועק ואני מאמין שגם בפאנלים שנחשבים אגרסיביים אפשר לדבר בצורה נינוחה ולא מתלהמת. אני מנסה ליצור בכל מקום שיח שמכבד את הצופה או המאזין כי תרבות השיח צריכה להיות טולרנטית".

מתוך התפיסה הזאת נולד הפודקאסט שהוא עורך יחד עם שי גולדן מזה כשנה בהפקתו של רני אשל. הפודקאסט המצליח נקרא 'שיחת רקע' ועוסק בעיקר בנושאי אקטואליה, פוליטיקה ותקשורת. "כיום היכולת להעביר מסר היא מאוד מוגבלת בגלל סוג השיח", הוא מסביר, "השיח בתקשורת וברשתות הוא שיח של ג'ונגל. אין אפשרות להשלים טיעון, אנשים קוטעים זה את זה בלי לאפשר להשמיע או להקשיב. רצינו ליצור מקום שבו אדם יוכל לומר טיעון בלי שיקטעו אותו, גם אם זה ייקח לו שבע דקות, ליצור שיח בתדר אחר".

גם הוא וגם גולדן משדרים בתדר אנומלי בתקשורת הישראלית, ומאמינים שיש לזה ביקוש וקהל. הפופולריות של הפודקאסט שלהם מוכיחה שהם צודקים: יש להם עשרות ולפעמים מאות אלפי צפיות והם נמנים על חמשת הפודקאסטים הפופולריים בישראל בתחום האקטואליה. "יש לנו פרקים שיש להם רייטינג של מהדורת חדשות, כ־300 אלף צפיות".

כאוהדי בית"ר שרופים וחובבי ספורט על כל ענפיו הם פותחים את הפודקאסט בספורט. אחר כך הם עוברים לנושאים שונים שעל סדר היום, מעלים דוברים שונים ומשוחחים איתם. שניהם מזוהים עם הצד הימני של המפה, אבל מקפידים להביא דוברים מכל קצות הקשת הפוליטית: בנימין נתניהו, שהפודקאסט הראשון שבו השתתף היה 'שיחת רקע', יאיר נתניהו, עמיחי שיקלי, בצלאל סמוטריץ', ולצידם גם רינה מצליח, גדעון לוי, אורי זכי, אבי בוסקילה ועוד. "אנחנו לא פוסלים אף אחד אלא עוסקים בשיח ומבקשים להשפיע עליו. הפודקאסט הוא מעין אלטרנטיבה לשיח המתלהם ולשליפת הציפורניים שרואים כיום לא אחת באולפנים. אם נצליח למתן את השיח התקשורתי ולעודד קשב בין אנשים בעלי דעות שונות – השגנו את המטרה".