בואו נדבר על סדום. העיר המושחתת שנזכרת לדיראון עולם אחרי שאלוקים נאלץ להחריב אותה.
מה בדיוק קרה שם? בגמרא מופיע תיאור מעניין: כאשר אדם זר לעיר היו שמים אותו על מיטה מיוחדת לאורחים. אם הוא היה גבוה והמיטה הייתה קצרה מידי עבורו – היו פשוט מקצצים לו את הרגלים. אם האורח היה נמוך מידי - הם היה מותחים בכוח את איבריו עד שיגיע לאורך הרצוי.
העיקר שיתאים בדיוק למיטה. מכאן נולד הביטוי: מיטת סדום.
במעבר חד לתחום אחר: למילה 'מוסד' (כמו 'מוסד חינוכי') יש אותן אותיות של המילה סדום.
המשותף ביניהם הוא שאתה מכניס שלושים ילדים לאותה כיתה וצריך ללמד את כולם את אותו השיעור, באותו קצב ובאותה הדרך.
וזו בעיה, כי כל ילד הוא עולם בפני עצמו. שלמה המלך הגדיר את אתגר החינוך כך: "חנוך לנער על פי דרכו".
הדרך הנכונה לגדל אדם היא לא למתוח או לקצץ אותו כך שיתאים לאיזו תבנית מוכנה מראש.
כל הורה ומורה העומד מול ילד וכל אדם מול עצמו צריך לחפש את הדרך המתאימה לו להתחבר לה'. להשתחרר מהמוסד של סדום ולמצוא את מה שמתאים לנפש המיוחדת שלו. לגלות את האות שלו בתורה.
שבת שלום!