עודד רביבי
עודד רביביצילום: Miriam Alster /Flash90

מאז פעל הרב אליעזר מלמד באומץ לקיים שיח עם הקהילה הרפורמית והקונסרבטיבית הוא זוכה לצערי להתקפות, קריאות לחרם, נידוי ועוד. נדמה שדווקא האיש שביקש לקרב לבבות, להסיר את החומות, להיות קשוב לאתגרי יהדות התפוצות, נתקל בהפך הגמור מהמקום שאליו הוא מנסה להוביל. הוא בונה גשר בתקווה כי נצעד ונצעיד עליו יהודים מכל הזרמים ואחרים מבקשים לנתץ אותו. חובתנו לבחור בדרך של הרב מלמד.

הסערה סביב הרב אליעזר מלמד בעקבות השיח עם הרפורמים, שעלתה מדרגה נוספת כאשר הרב מאיר מאזוז והרב דוב ליאור אשר נמנים על מתנגדיו משכו את הסכמתם לספרו על טהרת המשפחה מסדרת 'פניני הלכה', מדאיגה אותי כיהודי שמחובר ליהדות התפוצות ומעציבה אותי כיהודי אורתודוקסי. נדמה ששכחנו את "ואהבת לרעך כמוך". מותר לנו לא להסכים, אסור לנו להחרים. רק לפני כשבוע כשסיפרתי בכנס שמירת השבת כי באפרת החלטנו שלא לסגור את השערים כדי לאפשר לבני המקום שיצאו בשאלה להצטרף לארוחות משפחתיות או לבקר את הוריהם בשבת. היו מי שתקפו אותי. בתחילה לא הבנתי על מה ולמה, איזו זכות יש לי למנוע ממשפחה לשבת יחד לקידוש? באיזו סמכות אלוקית אני יכול לומר למי שנולד כאן לא להצטרף לקבלת שבת גם אם בחר אחר כך לנסוע? ההתקפות הללו חידדו אצלי בעוצמה גדולה את החשש שיש אובדן דרך.

בספרו 'תעודת ישראל ולאומיותו' כתב הראי"ה קוק: "אנחנו חייבים לאהוב איש את אחיו, לא באהבה שהיא רק כדי לצאת ידי הבריות, כי אם באהבה אמיתית הראויה לאחים בני אב אחד ממש". הדברים הללו של הרב קוק הם אבני היסוד שלפיהן נוהג בתבונה הרב מלמד. הרי אין הוא מבקש מאיתנו להפוך לרפורמים. כל רצונו שנכיר אותם, שנלמד את האתגרים שעומדים בפניהם בגלות. האם רק בגלל שהוא בחר לקיים שיח מותר להחרים אותו? גם אם לרבנים שמשכו את הסכמתם מספריו של הרב מלמד יש ביקורת על השיח, חשש אולי מפני לגיטימציה לרפורמה, הרי שאין בשיח שהוא מנהל מלהנמיך בידיעותיו הגדולות בעולם ההלכה האורתודוקסי.

בעוד הרב מלמד בחר בדרך המשנה כפי שמופיעה במסכת אבות "והווי דן את האדם לכף זכות", יש מי שבחרו להיצמד יותר לשיח הרשתות החברתיות ואולפני הטלוויזיה, שאותם הם מבקרים חדשות לבקרים. הם אינם מנהלים שיח כן ופתוח עם הרב, הם מחרימים. דפי הגמרא שלנו מלאים בוויכוחים, מלאים בדיונים, חונכנו לחשוב חריף ולאתגר זה את זה, לא חונכנו להחרים.

לא מזמן הלכה לעולמה אחת מדמויות המופת בעיניי, רבה הראשי של אנגליה, הרב יונתן זקס. באחד מהאירועים שבהם לקח חלק אמר כי יש "חומה של פחד ואי הבנות בין יהודי ליהודי". את החומה הזאת של הפחד מבקש הרב מלמד לנתץ. הוא מבקש, ורבים איתו, להבין מה מוביל את הרפורמים ואת הקונסרבטיבים, להכיר טוב יותר את חיי היהודים בגלות של 2021. לדון יחד איתם באתגרים ההלכתיים, ברצון לגיבוש זהות יהודית גם לדור הבא.

בתפילת אבינו מלכנו נאמר "עשה למען באי באש ובמים". אחד ההסברים לצורך באש ובמים הוא שהאש מציגה נשמה ללא גוף והמים - גוף ללא נשמה. לאורך הדורות היו שביקשו להשמיד את היהודים הן רוחנית והן פיזית. ההתבוללות היא זו שבגינה איבדנו הכי הרבה יהודים מעמנו בעשורים האחרונים. הרב מלמד במעשיו מבקש שנבנה להם גשר על מנת שלא יאבדו. טוב יעשו המחרימים אם יצטרפו אליו למאמץ ולא יפריעו. כפי שאמרתי בתשובה לנושא השערים באפרת, עת לקרב לא להרחיק.