ביחסי ישראל וארצות הברית איראן נמצאת אומנם במרכז סדר היום הציבורי, אבל האתגר המדיני הראשון והבוער של ישראל מול האמריקנים נמצא דווקא בבירתה בירושלים. בכלי התקשורת הערביים גוברים הדיווחים אשר לפיהם הקמתה מחדש של הקונסוליה לפלשתינים בבירת ישראל היא עניין של זמן ותתרחש מיד לאחר אישור התקציב. גורמים מדיניים בירושלים הכחישו את הדברים בשיחה עם 'בשבע' וגם בסביבתו של שר החוץ יאיר לפיד אמרו שמדובר ב"פייק ניוז".
אבל בשבוע שעבר, לאחר פגישתו של לפיד עם מזכיר המדינה אנתוני בלינקן, אישר בכיר במחלקת המדינה כי האמריקנים נחושים לפתוח את הקונסוליה. הוא נמנע מלנקוב בלוח זמנים. "ארצות הברית מתקדמת בתהליך פתיחת הקונסוליה שלנו בירושלים. אין לנו כרגע מה להוסיף בנושא, אך התהליך נמשך", אמר הבכיר.
הוא הוסיף כי בנושא הפלשתיני ארצות הברית רואה בפתרון שתי המדינות את הדרך הנכונה וחשוב שישראל והפלשתינים יימנעו מצעדים חד־צדדיים ומאלימות מיותרת. "ממשל ביידן התחיל עם מחויבות ברורה לפתרון שתי המדינות ואנו מבקשים לקדם אותה ככל שנוכל. אנחנו מצפים מהצדדים למנוע סיפוח שטחים, בניית התנחלויות, הריסות, הסתה לאלימות ותשלום משכורות לאסירים שנכלאו בגלל שביצעו או היו שותפים במעשי טרור", אמר הבכיר.
"קונסוליה אמריקנית בירושלים נוגדת את החוק"
בישראל מודאגים מאוד מנושא הקונסוליה. לא בטוח שכל מרכיבי הממשלה מבינים לעומק עד כמה בעייתית ההחלטה, פרט לשאלת חוקיותה מבחינה פנים־אמריקנית.
כדי לחדד את הדברים, כדאי לשמוע את מה שיש לשגריר ארצות הברית בישראל לשעבר דיוויד פרידמן לומר בנושא הזה. דבריו הובאו באחרונה באתר האמריקני 'דה היל', שם אמר באופן נחרץ כי הוא מתנגד מכול וכול לפתיחת הקונסוליה. "עם כל הכבוד שאני רוחש לממשל, פתיחת קונסוליה בירושלים תהיה טעות ענקית. קונסוליה לפלשתינים היא צעד שגוי בכל מקום בעולם, אבל בירושלים זה גם סותר את החוק", טען פרידמן.
הוא גם הסביר מדוע הוא חושב כך. "יש להתייחס ולהסביר שתי סוגיות מקדימות. דבר ראשון, צריך להגדיר מהי קונסוליה. במילים פשוטות, זהו משרד לוויין לשגרירות הממוקמת מחוץ לעיר הבירה של מדינה, כזו שקיימת כמעט אך ורק כדי לספק אשרות ודרכונים לאנשים שההגעה לשגרירות קשה עליהם בשל המרחק. הנושא השני הוא מדוע הייתה קונסוליה בירושלים מלכתחילה. הקונסוליה האמריקנית בירושלים היא אנכרוניזם: היא הוקמה על ידי ציונים נוצרים אמריקאים בשנת 1844 - 104 שנים לפני הקמת מדינת ישראל וכאשר ירושלים הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית - כדי להקל על חזרת העם היהודי לירושלים. היא לא הוקמה בשביל הפלשתינים אלא שינתה את ייעודה אחרי הסכמי אוסלו בשנת 1994".
לדברי פרידמן ברגע ששגרירות ארצות הברית הועברה מתל אביב לירושלים התייתר הצורך בקיומה של קונסוליה. "השגרירות בירושלים מספקת שירותים קונסולריים באופן זהה לפלשתינים ולישראלים. היחס הוא אותו יחס בין אם מדובר ביהודי, נוצרי או מוסלמי. קונסוליה בנוסף לשגרירות היא בזבוז של כספי משלם המיסים האמריקני. אינני מכיר מדינה אחרת שבה ארצות הברית מחזיקה שגרירות וקונסוליה באותה עיר", אמר השגריר לשעבר.
הוא גם העמיק בבעיה החוקית שעומדת בפני ממשל ביידן. "חוק שגרירות ירושלים משנת 1995 שעבר ברוב מוחץ הן על ידי הבית האמריקני והן על ידי הסנאט קובע כי 'ירושלים צריכה להישאר עיר שאינה מחולקת'. קונסוליה אמריקנית בירושלים נוגדת את החוק הזה".
לדעת פרידמן הפלשתינים יראו בהחלטה הזאת לא פחות מתקדים שישמש אותם בעתיד. "מיקומה של הקונסוליה בירושלים ייתפס כמיקום בפועל במקום שבו תוקם שגרירות עתידית למדינה הפלשתינית. זו תהיה מתנה עצומה ובלתי מוצדקת להנהגה הפלשתינית שתמשיך לשלם לטרוריסטים בניגוד לחוק האמריקני ולעקרונות המוסר האוניברסליים".
לדבריו, בתקופת הממשל הקודם הסתירה הקיימת בין השגרירות לקונסוליה פגעה באפשרות לייצג נכונה את עמדת ממשל טראמפ, שבסופו של דבר פשוט סגר את הקונסוליה והפעיל במקומה גוף שונה. "פרט לכך זה יוביל לחיכוך מתמשך בין הקונסוליה לשגרירות ובלבול מוחלט באשר למדיניות האמריקנית. הרבה לפני שהגעתי לתפקיד, הקונסוליה הייתה חממה לכמה אידיאולוגים אנטי־ישראליים שפעלו בתוך בועה קטנה במחלקת המדינה. הקונסול הכללי בירושלים היה נבחר על ידי ועדה של מחלקת המדינה ולא היה כפוף לאישור הסנאט. לעומת זאת השגריר בישראל מתמנה על ידי הנשיא ובכפוף לאישור הסנאט ולפיקוח נרחב של הקונגרס. חוויתי את החיכוך הזה כאשר צוות הקונסוליה בירושלים שהיה אחראי לשטחי יהודה ושומרון ועזה החליט להוציא התרעה על סיכון לאזרחי ארצות הברית בביקור ביישובים יהודיים ביהודה ושומרון, אך בית לחם ויריחו לא נכללו בה. הרי זה אבסורד שבית לחם בטוחה יותר מאשר מעלה אדומים. כשנסגרה הקונסוליה ביטלנו את האבסורד הזה. הנציגות האמריקנית בישראל דיברה בקול אחד וברור. פתחנו יחידה לעניינים פלשתיניים, ששמרה על הקשר עמם בצורה הכי טובה ויעילה".
"לא פחות מתוכנית ערמומית"
ד"ר ערן לרמן, לשעבר סגן ראש המל"ל, סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ומרצה במרכז האקדמי שלם, מסכים עם הקביעה של פרידמן. "הצעד הזה הוא בעיקר ניסיון לשדר לפלשתינים שהאפשרות לחלוקת ירושלים עדיין עומדת על הפרק. זאת אמירה שהנוכחות הפלשתינית במזרח ירושלים עלולה להפוך ביום מן הימים לריבונות נפרדת מזו של ישראל. מדובר במסר מסוכן משום שהוא מעורר ציפיות פלשתיניות שלא ניתן לממש אותן וסותר את המדיניות האמריקנית של הממשל הקודם", אומר לרמן.
זו סכנה הצהרתית או שלצידה מתלווה גם סכנה מעשית?
"האם זה מתורגם לסכנה בפועל וארצות הברית תוכל לכפות את דעתה על ישראל בעניין הזה? התשובה היא שלילית. אבל האיתות עצמו הוא רע ויכביד על הסיכוי שהפלשתינים יתפכחו מתישהו ויבינו את המצב לאשורו ומה הם יכולים להשיג ומה לא נמצא בהישג ידם".
מה בעצם ממשל ביידן מבקש להשיג במהלך כזה?
"האמריקנים רוצים להוכיח כאן לפלשתינים ששאלת ירושלים מבחינתם תוכרע רק בהמשך. הממשל הזה לא חוזר בו ממהלכים קודמים, אבל כן רוצה להבהיר לכולם שעתיד חלוקת העיר היא נושא שצריך להיפתר רק בין הצדדים כשהם ידונו בפתרון שתי המדינות. מבחינת ישראל זה מצב רע ולא רצוי. אנחנו צריכים להעביר לאמריקנים את המסר שעדיף שימצאו דרך אחרת לנהל באמצעותה את הדיאלוג עם הפלשתינים, כזו שלא תפגע במדינת ישראל".
יש הצעות חלופיות שאפשר להציע לאמריקנים כדי לפתור את המצב שבו הם מעוניינים בקונסוליה וישראל מתנגדת?
"אפשר להציע לאמריקנים לפתוח ברמאללה נציגות שאין לה את המשקל הדיפלומטי של שגרירות או קונסוליה, שבעצם מהווה הכרה מלאה שבה אנחנו לא חפצים. זו יכולה להיות נספחות כלכלית, תרבותית וכיוצא באלה, שיכולה לפעול בשטחי הרשות הפלשתינית. יש פתרונות יצירתיים וישראל אינה מתנגדת כלל לדיאלוג בין ארצות הברית והפלשתינים. ישראל יכולה וצריכה להתנגד לכל פעולה חד־צדדית בשטחה הריבוני. צריך לזכור שמדובר כאן ביחסים עם מעצמה וידידה קרובה ולכן לא קל לומר כאן לא, אבל ההתנגדות צריכה להיות מובעת ולצידה אמירה שישראל מוכנה לפתוח בדיאלוג עם הרשות הפלשתינית על הקלות או מחוות שנוגעות לחיי היומיום של האזרחים בנושאים כלכליים שייטיבו עמם".
"הסכמה ישראלית לחידוש פעילות הקונסוליה תהיה טעות שיהיה לה מחיר מדיני בהמשך שאנחנו נצטרך לשלם מתישהו. כי להשלות את הפלשתינים בדברים שלא יכולים להתקיים פוגע בסיכויי האמת להגיע בעתיד הרחוק להסדר שלום איתם, אם בכלל", מסכם לרמן.
מי שפעלו במשך שנים ארוכות בנוגע למעמדה של בירת ישראל הם עורכי הדין נתן ועליזה לוין. במשך 18 שנים הם ניהלו התדיינות משפטית כדי שאזרחי ארצות הברית שנולדו בירושלים יוכלו לרשום את ישראל כמדינת הולדתם. לדעתם מדובר בצעד מתוחכם שיפגע בהכרה בירושלים שבוצעה על ידי ממשל טראמפ. "רבים רואים בכוונתו של ממשל ביידן לפתוח קונסוליה כללית של ארצות הברית בירושלים כשינוי מנהלי קטן. למעשה מדובר בתחייה מסוכנת של בדיה ששלטה בעמדות ובמדיניות האמריקנית כלפי ישראל במשך עשרות שנים", טוענים עורכי הדין.
"זאת לא פחות מתוכנית ערמומית להפוך את ההכרה האמריקנית בכך שירושלים היא בירת ישראל באמצעות לחץ על ראש הממשלה הישראלי נפתלי בנט כדי שיסכים לפתיחת הקונסוליה", הם מוסיפים. לדבריהם אין שום צורך בקונסוליה לצד השגרירות. "אם ממשל ביידן מעוניין להנגיש שירותים לפלשתינים, ניתן לפתוח ליד המוקטעה ברמאללה משרד אינטרסים שיפעל בחסות השגרירות בירושלים בירת ישראל".
השניים קובעים כי "לא מדובר בחלוקת ירושלים סתם. מדובר בשלילת ריבונות ישראל על ירושלים. הדיפלומטים האמריקנים שמנהלים את היחידה לענייני פלשתינים בשגרירות נמצאים כיום בליבה של ירושלים ברחוב אגרון, אזור שנמצא בשליטת ישראל מאז 1948. אם ממשל ביידן יקים קונסוליה עם נציג משלה שלא מדווח לשגריר בישראל אלא מנהל את ענייניו ישירות מול מחלקת המדינה, הממשל בעצמו יקים לתחייה פונקציה מיותרת שנקברה לפני שלוש שנים ויצהיר באופן מעשי כי ירושלים איננה חלק ממדינת ישראל, גם אם השגרירות עדיין תמוקם בה".
אף צד אינו מעוניין לשבור את הכלים
אחת השאלות המרכזיות שנותרה פתוחה היא האם הממשל האמריקני יתעקש בכל כוחו על הקמת הקונסוליה או שאין בכוונתו להתעמת עם ישראל בסוגיה הזאת. שמואל רוזנר, מומחה לארצות הברית ופרשן חדשות כאן, מעריך שהאמריקנים רוצים מאוד. "אנחנו הולכים למצב של כיפופי ידיים, כי זה מסוג הדברים שאי אפשר לנתק אותם מהמון דברים אחרים. אנחנו נוטים להסתכל על נושא הקונסוליה כקרב מבודד, אבל צריך להסתכל על המצב בפרספקטיבה רחבה: נניח שישראל מוותרת - מה היא מקבלת בתמורה, או שנניח שהיא מתעקשת - איזה מחיר היא עתידה לשלם וכמה האמריקנים יהיו מוכנים ללכת עם ההתעקשות".
עד כמה האמריקנים נחושים לפתוח את הקונסוליה? זה מהלך אקוטי מבחינתם?
"אצל האמריקנים הדבר הזה הוא לא מאוד דרמטי והנושא הפלשתיני לא נמצא בעדיפות של ממש. אבל הם חייבים לייצר כלפי חוץ הצגה בנושא הזה מכל מיני סיבות - גם בגלל המצב בתוך המפלגה הדמוקרטית והאופן שביידן נתפס בתוכה, גם בגלל כל מיני אינטרסים בזירה הבינלאומית. לכן הם מעמידים פנים שהנושא הפלשתיני מעניין אותם".
המצב הזה מעמיד את ממשלת בנט־לפיד בפני מלכוד.
"תראה, אני מניח שאם ישראל לא תסכים בשום פנים ואופן למהלך הזה, הוא לא יקרה, אבל יכול להיות לזה מחיר מסוים. ישראל הרי אומרת כל הזמן שהיא רוצה לתקן את היחסים עם המפלגה הדמוקרטית ולהראות שאצלם זה לא יתנהל כמו בתקופת נתניהו. מצד שני, אם ישראל תגיע למצב כזה ותתנגד באופן נחרץ לקונסוליה, זה ימשיך ליצור את אותה בעיה שהייתה מול הדמוקרטים. המצב מסובך ואין טיעון חד־משמעי לאף צד. השאלה העיקרית היא מה המחיר שישראל מוכנה לשלם על התנגדות לקונסוליה ועד כמה העימות עם האמריקנים יהיה גדול".
אנחנו מדברים על מחיר, אבל לאמריקנים יש עניין להיכנס לעימות דווקא על זה?
"לממשל אין עניין להתעמת עם הממשלה הישראלית ועוד פחות לפרק אותה ולהחזיר את בנימין נתניהו לשלטון. הממשל מבין את הרגישויות בתוך ישראל. גם המחיר שישראל עלולה לשלם הוא לא בהכרח מול הממשל ישירות. מדובר יותר במחיר של שחיקה נוספת ביחסים עם האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית ושחיקה נוספת ביחסים הכוללים עם השמאל האמריקני. נתניהו בשלב מסוים קיבל החלטה שהוא כמעט מתעלם מהשחיקה במעמד של ישראל בשמאל האמריקני. לדידו לא הייתה לו שליטה על כך וכדי לזכות באהדת השמאל האמריקני צריך היה לוותר על אינטרסים חיוניים שהוא לא התכוון לוותר עליהם".
"הממשלה הזאת מאותתת שהיא מעוניינת לשפר את היחסים עם הדמוקרטים, אבל היא לא אומרת איך. המבחנים המעשיים טרם הגיעו – המדיניות האמריקנית בהקשר האיראני שהיא דרמטית ביותר ואילו מחוות ישראל מוכנה לעשות מול הפלשתינים", אומר רוזנר. לדעתו, בסופו של דבר, אף אחד מהצדדים לא רוצה לשבור את הכלים. "שגרירות וקונסוליה אלה דברים עם נראות גבוהה. השאלה אם יש נציג רק לישראלים או גם לפלשתינים היא סמלית בלבד ואין לה שום חשיבות מעשית. השאלה היא כמה האמריקנים רוצים להתעקש וכמה ישראל רוצה כשברור שאף אחד לא רוצה לשבור את הכלים".
השאלה של רוזנר היא זו שנותרת פתוחה ומהדהדת. על מה מוכנה הממשלה הזאת לוותר כדי לרצות את הממשל האמריקני, כשסוגיות נוספות כמו זו של הגרעין האיראני עומדות לפתחה. האמריקנים רומזים שתהיה קונסוליה, ישראל מצהירה שלא ובסופו של דבר המבחן יהיה במעשים ולא בדיבורים.