נאום מפלג ומסכסך שנועד לביסוס מעמדו כמנהיג מחנה השמאל. יאיר לפיד
נאום מפלג ומסכסך שנועד לביסוס מעמדו כמנהיג מחנה השמאל. יאיר לפיד צילום: דוברות הכנסת, נועם מושקוביץ

1

גם השנה הוכיח השמאל הישראלי ביום השנה לרצח רבין שמניעת הרצח הפוליטי הבא לא עומדת בראש מעייניו.

במקום לעצב את צביונו של יום הזיכרון הממלכתי באופן שיאחד את העם כולו סביב המסר הפשוט של הוקעת מעשי רצח ואלימות כאמצעי להשגת מטרות פוליטיות, מעדיפים נושאי שמו ומורשתו של רבין למנף את אירועי היום הזה להפקת רווחים פוליטיים.

בעיני המתיימרים לשאת את דגל זכרו ומורשתו של ראש הממשלה המנוח, מצוות היום של י"ב במרחשוון היא לחבוט בימין, להאשימו, להוקיעו, להפנות כלפיו אצבע מאשימה וכמה שיותר מכלילה. וכל מי שלא אמר שלושה דברים הללו – "נתניהו מסית ומפלג", "הימין אלים" ו"כל מתנגדי אוסלו אשמים ברצח" – לא יצא ידי חובתו.

כי אם באמת מאמינים בשמאל שמילים עלולות להרוג, שמחאה המשתמשת במילים חריפות ומשתלחות כמו "מסית" "בוגד" או "רוצח" עלולה להביא לרצח פוליטי, אז קודם כל הם עצמם צריכים להימנע משימוש במילים הללו. לא כולנו מספיק מבוגרים כדי לזכור את שלטי "בגין רוצח" "שרון רוצח" שהניפו אנשי השמאל בימי מלחמת לבנון הראשונה. אבל כולנו זוכרים כיצד בהפגנות השמאל נגד נתניהו, שהיו בוטות וסוערות לא פחות מההפגנות נגד הסכמי אוסלו, ראש הממשלה ומנהיג הימין נתניהו כונה שוב ושוב מושחת, עבריין, מסית ובוגד.

ומובילי המחאה הזאת הם הרי גיבורי התרבות של השמאל, אלה שהפילו את ממשלת הרעים ומנהיגם הדמון נתניהו והעלו את הטובים לשלטון. אז מה אתם חושבים שם בשמאל, שרק אתם תנאצו, תחרפו ותגדפו כאוות נפשכם, והצד השני יספוג הכול בהכנעה וישים מחסום לפיו? זה לא ברור שמי שמתיימר לדגול בשיח פוליטי מרוסן ואחראי חייב לפני כל דבר אחר להראות דוגמה אישית? הניסיון הזה שלכם, גם לקבוע מה הם לקחי רצח רבין וגם להחליט שהם מחייבים רק את הימין, אתם לא מבינים שזה לא יכול לעבוד?

2

יאיר לפיד, שר החוץ וראש הממשלה החליפי, ניצל השבוע את במת הכנסת בעצרת לזכר יצחק רבין כדי לשאת נאום מתנשא, משתלח, סכסכני ופלגני נגד יריביו הפוליטיים. לא נתקררה דעתו עד שכינה חלק מחברי הכנסת, בלי שיגדיר למי בדיוק הוא מתכוון, בכינוי "צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר".

אלה היו דברי הסתה חמורים ושקריים, כי אין בכנסת ולו נציג אחד מהימין שמוצדק להגדירו כצאצא אידיאולוגי של יגאל עמיר. גם לא איתמר בן־גביר, שעוד לפני ההתמתנות שעבר בשנים האחרונות, מעולם לא תמך ברצח יהודים. לא הוא ולא שאר חברי תנועת 'כך', גם בימים הכי מיליטנטיים שלה. אם לפיד רוצה להוקיע ח"כים שתומכים ברוצחי יהודים, מוטב שיחפש אותם בין חברי הקואליציה שלו.

אבל לפיד לא דיבר על צאצא אחד, הוא דיבר בלשון רבים. והוא אמר שאלמלא הנס שחוללו הוא וחבריו בהקמת ממשלת השינוי, הצאצאים הללו היו מתמנים לשרים בממשלה. וראש הממשלה בנט שמע ושתק. האיש שכבש לבבות בציבור הדתי־לאומי כשסיפר איך החזיר לראשו את הכיפה שהוסרה ממנו כאות הזדהות עם המגזר המותקף לאחר הרצח, לא מחה בשעת מעשה וגם לא מאוחר יותר. שותפתו איילת שקד לא יכלה לשאת את דברי השותף הקואליציוני הבכיר ותקפה את דבריו בפוסט שפרסמה. אבל חברתה למפלגה, שירלי פינטו, הצטרפה לדברי ההתקפה על נתניהו בפוסט מביך שמיהרה למחוק כשהסבירו לה את הנזק שגרמה לעצמה ולמפלגתה.

3

על פי נאומו של לפיד השבוע, העולם מתחלק בין הטובים לרעים. בין שוחרי הדמוקרטיה - הוא וחבריו לקואליציית השינוי והריפוי, לבין מתנגדי הדמוקרטיה - הלאומנים ששוללים את הלגיטימיות של הממשלה הזאת. נניח בצד את העובדה שהאיש הזה, שמנהל את מפלגתו כרודן ומונע בה כל שמץ של דמוקרטיזיציה, מתיימר להטיף דמוקרטיה למפלגה הגדולה היחידה בישראל שמנהיגה ורשימתה נבחרים בפריימריז דמוקרטיים לעילא. נשכח לרגע את ניסיונם של שוחרי הדמוקרטיה, בהובלת שר המשפטים גדעון סער, לחוקק חוק פרסונלי שיגביל את זכות הבחירה של המחנה היריב וימנע ממנהיגו להתמנות לראש ממשלה גם אם ינצח בבחירות. אבל האם לא היה ברור ללפיד שנאומו התוקפני יעורר תגובות נזעמות, יסעיר רגשות ויבעיר להבות? האם כך אפשר לבסס מסר מאחד של התנגדות לאלימות?

התשובה ברורה. לפיד ידע מצוין שהוא נושא נאום מפלג ומשסה בין קואליציה לאופוזיציה. אבל אחדות, או לפחות הנמכת להבות בין המחנות הפוליטיים היריבים, פחות מעניינת אותו. מה שמעניין אותו כעת זה לבסס את מעמדו הפוליטי כמנהיג הבלתי מעורער של מחנה השמאל. לפיד העריך שנאום תוקפני נגד הימין יתקבל בתשואות בשמאל, והוא העדיף את הרווח הפוליטי.

הוא שאמרנו, מניעת הרצח הבא לא עומדת בראש סדר העדיפויות של לפיד וחבריו. כל המחנה הזה, כבר 26 שנה, מעדיף לעסוק במינוף הרצח לרווחים פוליטיים. לכן הם דואגים כל שנה, במידה רבה של הצלחה, להפוך את יום הזיכרון לרצח רבין ליום שבו הימין והנהגתו הפוליטית מוצבים אל הקיר מול כיתת יורקים. ואם חשבתם שכאשר השלטון יהיה בידיהם הם יירגעו, בא יום השנה ה־26 והוכיח שהם לא יניחו לימין או לנתניהו גם באופוזיציה.

כאשר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בא מתוקף תפקידו לטקס האזכרה בהר הרצל הוא נאלץ, שנה אחר שנה, כאילו שזה חלק מפרוטוקול הטקס הממלכתי, לספוג השפלות מקרוביו ומקורביו של ראש הממשלה המנוח. כאשר הוא הרשה לעצמו השנה, כראש האופוזיציה, לחסוך לעצמו את הביזיון בהר הרצל ולהסתפק בעצרת הזיכרון בכנסת, בשמאל ובתקשורת לא הסתירו את הזעם. איך הוא מעז להחרים את הטקס, זעמו אלה שאין להם שום בעיה להכריז שהם מחרימים את הטקס השנתי לזכרו של השר רחבעם זאבי הי"ד, למרות שבטקס הזה לא נישאים נאומים פלגניים ואיש אינו מבזה אותם או מפנה כלפיהם אצבע מאשימה.

4

26 שנים אחרי הרצח, הגיע הזמן שהמחנה הלאומי יפסיק לשתף פעולה עם העיוות הזה. אנחנו לא נבוא לאירועי הנצחה שתוכנם הוא הוקעת הימין, וגם לא לכאלה המוקדשים לחגיגות הניצחון הפוליטי של השמאל. צריך לומר לחברים מהשמאל, אם זה האופי שאתם רוצים לתת ליום הזיכרון של רבין, אתם מוזמנים לציין אותו בלעדינו. אנחנו לא משחקים במשחק הזה. אם אתם רוצים להקדיש את היום הזה ליריקות, תעמדו מול הקיר ותירקו להנאתכם. אנחנו לא נבוא לעמוד שם ולספוג את הרוק שלכם.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו