ראומה הררי
ראומה הררי צילום: ללא קרדיט

האם אתם 'עפים' על הילדים שלכם? האם הוא "נסיך" והיא "חיים של אמא"? האם אתם מצלמים אותם בכל זמן אפשרי והאם הילדים בעצמם מבקשים "צלמו אותי" והם יודעים לדגמן עמידה ייצוגית מול מצלמה? ואיך ל זה קשור להערכה עצמית ולבניית הביטחון העצמי שלהם?

אנחנו מחמיאים, שולחים אימוג'ים מעניקים חיבוקים אמיתיים ווירטואליים. הבעיה היא שהתרגלנו לתת מחמאות "פלסטיק". מחמאות ריקות, צעקניות, מחמאות לא אמינות. כל אחד הוא אלוף כל אחת היא מלכה. אז מה הבעיה עם זה? מה רע בקצת 'ליטוף' לאגו? בקצת אהבה? הבעיה היא שהילדים מרגישים את הריקנות של המחמאות האלה, הם לא מאמינים להן, לא מאמינים בכוחות של עצמם ולא באמת מאמינים שאנחנו מעריכים אותם.

מחמאות אמיתיות מעניקות לילדים כנפיים, נוטעות בילדים את האמונה שהם מסוגלים להצליח. מחמאה אמיתית קשורה לדרך, למאמץ ולא רק להצלחה או לתוצאה. במקום להגיד לילד שהוא נסיך, תחמיאו לו על התגברות, על הדרך והמאמץ שהשקיע בדרך להישג. תנו לו תחושה אמיתית שראיתם אותו. תחליפו את המילים הצבעוניות הריקות, במשוב אמיתי. ספרו להם מה ראיתם אצלם: כמה היה להם קשה והם התגברו, איך הם ישבו דקות ארוכות ועבדו, תתפעלו מהעשייה שלהם. וספרו להם כמה מרגש לבחון את התוצר שלהם. תשקיעו במילים מתארות שיציבו מראה חיה מול הילד, מראה שבה הילד יראה את פעולותיו ויזהה בהן את עצמו..

ילדים שמקבלים מחמאות אמיתיות, יכולים להרשות לעצמם, לנסות גם כשלא בטוח אם יצליחו. ילדים שנשענים על הרבה מילים ריקות חוששים לתאמץ, חוששים לאכזב מפחדים להיכשל. ילד או ילדה שמנסים ולא תמיד מצליחים, יודעים שאנחנו נעריך אותם על הניסיון, נחמיא להם על הדרך. מחמאה אמיתית גורמת לילג להרגיש שיש מאחוריו גב תומך ואהבה שאינה תלויה בדבר, ילדים כאלו ימשיכו לנסות. אז במקום לעוף על הילדים, תנו להם שמיים ותנו בהם אמון שהם יכולים להצמיח כנפיים ולהגיע אליהם.