תומר כץ ורונה קינן
תומר כץ ורונה קינןצילום: יעל חוטומלנסקי

רונה קינן ותומר כץ מציגים שיתוף פעולה ראשון בשיר שכתבו, הלחינו, הפיקו וביצעו יחד. החיבור ביניהם נרקם בקיץ 2020, בעקבות שיר של תומר שרונה אהבה במיוחד מתוך הפרוייקט D Fine Us. לאחר התכתבות קצרה, הם קבעו להיפגש, מבלי לדעת עדיין מה יעשו יחד.

״בפגישה הראשונה" מספרת רונה, "דיברנו שעתיים על מוזיקה ובשעה השלישית כבר ישבנו עם גיטרה והתחלנו לכתוב יחד שיר״.

״פטיש מסמר״ הוא פרי אהבה משותפת של השניים לבלוז ולביטים. הוא ניזון מהעבר וממוקם בהווה, הוא גם תל-אביב שהפכה לעיר רפאים בסגרים וגם מצעד שמח בניו אורלינס, חלקו תופים מתוכנתים וחלקו כלי נשיפה מקפיצים, גיטרת סלייד ומפוחית, יש בו רפרנסים לשירי אסירים מדרום ארה״ב של המאה הקודמת, לצד שירי מהפכה שתורגמו מרוסית לעברית, פזמוני חג ואפילו שירה עברית מודרנית.

״המפגש עם רונה היה לחלוטין בליינד דייט" מספר תומר, "באתי בלי חזון מסוים והנחתי שנעבוד על חומר באנגלית. איכשהו בסוף מצאנו את עצמנו עם דואט בעברית.״ במהלך העבודה, תומר ורונה החליפו תדיר כיסאות ותפקידים, היא על הספה, הוא על המחשב, הוא על המיקרופון, היא בעמדת ההקלטה, מלטשים ומשייפים את השיר, עד שכל מסמר הונח במקומו.

תן לי פטיש, תן לי מסמר
מי השבור, מי השובר
מי הגפרור, מי הבוער
תן לי פטיש, תן לי מסמר

נחלת בנימין פינת מונטיפיורי
דפקתי בדלת
את לא ענית
ניסיתי לחזור למקום בו נפגשנו
בקצה איזה לילה
אבל את לא ענית

תן לי פטיש, תן לי מסמר
מי השבור, מי השובר
מי הגפרור, מי הבוער
תן לי פטיש, תן לי מסמר

הרחובות ממריאים
נוחתים אל הקרקע
ממריאים בשנית, אבל אין נסיקה
אני מתבונן איך
בשקט הרוח
נושבת בקושי, גם היא מחכה

יש איזו דרך, יש איזה פתח
מישהו עבר כאן, סימן את השביל
אני לא זוכרת מה אז רציתי
מי אז הייתי
לפני שכל זה התחיל