בראשית השבוע נמצאו תשעה נשרים מתים מהרעלה במדבר יהודה. על מצבם העגום של הנשרים בישראל שוחחנו עם ירון צ'רקה, צפר בקרן הקיימת לישראל.
"היסטוריית ההרעלות בישראל מתחילה בשנות החמישים. הייתה אז מכת נברנים והשתמשו ברעלים מאוד מסוכנים להדברת המכרסמים. הרעל הזה היה רעל שלא מתפרק בגוף של החיה וכך העופות הדורסים שאכלו אותם הורעלו הרעלה משנית והיה נזק אדיר לאוכלוסיית הדורסים. הוחלט לאסור את השימוש ברעלים האלה, אבל למרות זאת כל אחד יכול לקנות רעלים ולהשתמש בהם. העסק פרוץ לגמרי".
צ'רקה מוסיף ומספר: "אנשים משתמשים גם ברעלים שלא גורמים להרעלה משנית. משתמשים ברעלים כדי להדביר חזירים או כלבים משוטטים, או כי רוצים להרעיל עדר פרות של שכן שיש ויכוח אתו. בגלל ויכוח שכזה מתו לפני כמה שנים בגליל שלושים נשרים".
לדבריו למרות החוק הברור האוסר שימוש ברעלים קשים שכאלה "המדינה לא אוכפת את האיסור ולא מתייחסת לרעל ככלי נשק לכל דבר. רובה ניתן לכוון באופן ספציפי, אבל כשמודבר ברעל לא יודעים את מי הוא יהרוג. הרי מי שפיזר את הרעל לא חשב להרעיל נשרים. אולי הוא רצה להרעיל זאבים שמאיימים על העדר שלו, אבל כך הלכו חמישה אחוזים מהנשרים בישראל".
"מהמקרה הזה והקודמים צריכה לקום זעקה לממשלה, למקבלי ההחלטה ולמשרד להגנת הסביבה שחייבים לתקן חוקים משמעותיים יותר ולאכוף", אומר צ'רקה ומספר על אבדן ישראלי של שני זנים מזני הדורסים שהיו בישראל, עזניית הנגב והפרס. על חשיבותם הוא מסביר כי בישראל היו ארבעה סוגי דורסים שלכל אחד תפקיד מיוחד במשימת ניקוי הטבע מפגרים:
"הם סיירת הניקיון של הטבע. הם יורדים על פגר, מנקים ויוצרים מצב שמונע התפשטות מחלות. לכל אחד מהארבעה האלה היה תפקיד. לאוזניה יש מקור מאוד חזק ואתו היא הייתה קורעת את העור של הנבלה ואוכלת ממנה נתחים גדולים, הנשרים אכלו חתיכות בשר גדולות. הרחם עם מקור דק כמו פינצטה אכל את הגידים וכו', ובסוף הפרס לוקח את העצמות, מטיל אותן מגובה ואוכל את מח העצמות. כך היו מנקים פגרים, אבל עזניית הנגב כבר לא נמצאות כאן מאמצע שנות השמונים ומסוף שנות השמונים אין כאן את הפרס".
"זה קורה בגלל הרס בתי גידול, מתח חשמל גבוה, טורבינות רוח ועוד". על טורבינות הרוח הוא אומר ש"הם לא מבינים את הסכנה של הטורבינות. הם מכסים שטחים גדולים בסריקה אחר אוכל. במשך שנים רבות הם הרגישו אדוני השמים ופתאום צומחת טורבינה בגובה 180 מטר שהם לא מצליחים לחזות את התנועה הסיבובית שלה וכשהם סורקים את השטח עם הראש למטה הם חוטפים מכה שדנה אותם למוות".
לדבריו "רשות הטבע והגנים עושה עבודת קודש בשיקום וטיפול באוכלוסיית הנשרים. זה שמצאו את ההרעלה האחרונה מהר כל כך זה בגל מישדור הנשרים על ידי רשות הטבע והגנים. ראו כמה נשרים ממושדרים שלא זזים וכך גילו את ההרעלה".
"לגבי המינים שנכחדו, יש ניסיון להחזיר עזנית נגב בחי-בר כרמל, פרסים עדיין אין שום מאמץ להחזיר לישראל, אבל הרבה פעמים ההתלבטות היא שגם אם נחזיר איזה סיכוי יש להם לשרוד בארץ אוכלת נשריה. דורס גדול אחר ניסו להחזיר לעמק החולה, עיטם לבן זנב, ואחרי מאמצים של עשרות שנים הצליחו להחזיר אותו ויש קינון בעמק, אבל לפני כמה חודשים הורעלה נקבה בגליל. בסביבה כזו, שהיא מסוכנת לדורסים, על כל פרויקט השבה, שכרוך באמצעים רבים, אנחנו שואלים למה אנחנו משיבים אותם. חייבים לשפר קודם את ההתנהגות שלנו ורק אחר כך לשקם".