בראיון לג'רוסלם פוסט אומר אהרון לב רן, מומחה לנושאים אסטרטגיים, ובעבר בכיר במודיעין: חוסר העקביות וחוסר אמינות שבהצהרותיו של ראש הממשלה שרון הם בעיה לאומית לטווח הארוך. לדבריו, אמינותו של מנהיג היא רכיב מרכיבי ביטחון לאומי של מדינה, מלבד צבאה. כשהצהרותיו של מנהיג סותרות את הצהרותיו מהעבר מתערערת אמינותו, ועולה ספק בערכן של הצהרותיו בכלל. לדבריו, מדיניות של טכסיסים וטריקים אינה אסטרטגיה מעולה אלא היא מעידה על נוכלות. מנהיגות כזאת היא מושחתת ואינה תקינה. יתר על כן, מציין לב רן: אלו הטוענים ששרון נבחר בידי רוב עצום טועים. לאמיתו של דבר מרבית הבוחרים נתנו קולם לשרון לא בשל האמון בו ובמנהיגותו אלא בשל מצב של חוסר ברירה.
לדברי לב רן, הצהרותיו של שרון על כך שישראל אינה יכולה לשלוט ב 3.5 מיליון ערביי הרש"פ מעוררות תמיהה. "האם לא היה מודע לקיומם של ערביי הרש"פ באותן שנים שהצהיר כי הוא מתנגד למדינה פלשתינית ואפילו לאוטונומיה עבורם? האם בשעה ששבת רעב בגן הורדים מול הכנסת נגד הסכמי אוסלו לא היה מודע לקיומם?"
יתר על כן, מציין לב רן: המשפט כי אי אפשר לשלוט על עם אחר אינו משקף את האמת, שאם לא כן כיצד אפשר להסביר את שליטת הספרדים על הבאסקים? את שליטתם של ההודים על המוסלמים בקאשמיר? וזו של הטורקים על הכורדים? תמיד היו מיעוטים נשלטים, אומר לב רן ומוסיף כי אומה בעלת קשר בריא לאדמתה אינה מוכנה לוותר על חלקים מממנה כדי למלא אחר שאיפותיו הלאומיות של מיעוט כלשהו.
לדבריו, נזיפתו של היועץ המשפטי בשרון על השימוש במונח "כיבוש" מוצדקת, וזאת מפני שהרעיון כאילו עם יכול להיחשב כובש בארצו שלו אינו נכון. לעומת זאת, הוא מוסיף, כזכור, ערביי הרש"פ יכלו לשחרר עצמם מ"הכיבוש" אילו קיבלו את הצעתו של ברק לקחת 99% משטחי יש"ע, אבל הם בחרו לנקוט את סגנון החיזבאללה, להביס את ישראל ולגרשם.
שרון, מזכיר לב רן, התפטר מתפקידו כשר השיכון בממשלתו של שמיר מפני שלדעתו שמיר פנה לדרך המוליכה להקמת מדינה נוספת על שטחי ארץ ישראל. הוא אף קרא אז להיאבק בשמיר בכל הכוח לפני שיתרחש אסון.
ובאשר למדיניותו של שרון בקשר למאחזים: שרון הוא שקרא למתיישבים לתפוס כל גבעה כדי למנוע השתלטות ערבים על האדמות. בעיקר זכורים הביטויים שלו כשנה לאחר שנבחר לכהונת ראש ממשלה: "זה הם או אנחנו. אנחנו ניצבים בפני אויבים צמאי דם", הוא אמר, ולכן "הם 'יחטפו', וזה יכאב להם, מפני שהם צריכים לשלם את המחיר". "זו תהיה מלחמה קשה", אמר אז שרון, "אבל איזו ברירה יש? להיכנע? לוותר? כרגע אין אופק מדיני אלא רק אופק ביטחוני, כי אנחנו נלחמים על הבית", דברי שרון.
לברן מציין כי בנאום הרצליה של שרון הוא הזכיר את חזון בוש ואת המדינה הפלשתינית אך הוא גם השמיע על כך הסתייגות רבת משמעות: "ממשלה ברשותי לא תתפתה להאמין לאשליות ולהבטחות ריקות, שעלולות לסכן אותנו".
כל מי שבוחן את מפת הדרכים, אומר לב רן, והוא בעל יושר אינטלקטואלי, מודה כי היא גרועה פי עשרה מהסכמי אוסלו.
האם שרון מצפה כי ערביי הרש"פ, שעליהם אמר כי בשל הפרות ההתחייבות שלהם נכשל אוסלו, ישנו את עורם ויתחילו למלא התחייבויות?
שרון הצהיר כי לא ינהל מו"מ תחת אש כדי לא לתת פרס לטרור, והנה עתה הוא מוכן לנהל מו"מ תחת אש. האם החליט להוכיח כי הטרור כן משתלם? האם לא ברור כי בכך ישראל מכניסה את עצמה למצב של בת ערובה בידי הטרור והאלימות?
מדאיג, מציין לב רן, כי אשליות ומרמה הפכו לנורמה שלטונית.
מצער כי שרון, שהיה יכול להיות מנהיג לאומי חשוב ונחוש כפי שהיה בתקופת היותו מפקד צבאי, התעייף ונשחק, כנראה בשל גילו, ונכנע.
לדברי לב רן, הצהרותיו של שרון על כך שישראל אינה יכולה לשלוט ב 3.5 מיליון ערביי הרש"פ מעוררות תמיהה. "האם לא היה מודע לקיומם של ערביי הרש"פ באותן שנים שהצהיר כי הוא מתנגד למדינה פלשתינית ואפילו לאוטונומיה עבורם? האם בשעה ששבת רעב בגן הורדים מול הכנסת נגד הסכמי אוסלו לא היה מודע לקיומם?"
יתר על כן, מציין לב רן: המשפט כי אי אפשר לשלוט על עם אחר אינו משקף את האמת, שאם לא כן כיצד אפשר להסביר את שליטת הספרדים על הבאסקים? את שליטתם של ההודים על המוסלמים בקאשמיר? וזו של הטורקים על הכורדים? תמיד היו מיעוטים נשלטים, אומר לב רן ומוסיף כי אומה בעלת קשר בריא לאדמתה אינה מוכנה לוותר על חלקים מממנה כדי למלא אחר שאיפותיו הלאומיות של מיעוט כלשהו.
לדבריו, נזיפתו של היועץ המשפטי בשרון על השימוש במונח "כיבוש" מוצדקת, וזאת מפני שהרעיון כאילו עם יכול להיחשב כובש בארצו שלו אינו נכון. לעומת זאת, הוא מוסיף, כזכור, ערביי הרש"פ יכלו לשחרר עצמם מ"הכיבוש" אילו קיבלו את הצעתו של ברק לקחת 99% משטחי יש"ע, אבל הם בחרו לנקוט את סגנון החיזבאללה, להביס את ישראל ולגרשם.
שרון, מזכיר לב רן, התפטר מתפקידו כשר השיכון בממשלתו של שמיר מפני שלדעתו שמיר פנה לדרך המוליכה להקמת מדינה נוספת על שטחי ארץ ישראל. הוא אף קרא אז להיאבק בשמיר בכל הכוח לפני שיתרחש אסון.
ובאשר למדיניותו של שרון בקשר למאחזים: שרון הוא שקרא למתיישבים לתפוס כל גבעה כדי למנוע השתלטות ערבים על האדמות. בעיקר זכורים הביטויים שלו כשנה לאחר שנבחר לכהונת ראש ממשלה: "זה הם או אנחנו. אנחנו ניצבים בפני אויבים צמאי דם", הוא אמר, ולכן "הם 'יחטפו', וזה יכאב להם, מפני שהם צריכים לשלם את המחיר". "זו תהיה מלחמה קשה", אמר אז שרון, "אבל איזו ברירה יש? להיכנע? לוותר? כרגע אין אופק מדיני אלא רק אופק ביטחוני, כי אנחנו נלחמים על הבית", דברי שרון.
לברן מציין כי בנאום הרצליה של שרון הוא הזכיר את חזון בוש ואת המדינה הפלשתינית אך הוא גם השמיע על כך הסתייגות רבת משמעות: "ממשלה ברשותי לא תתפתה להאמין לאשליות ולהבטחות ריקות, שעלולות לסכן אותנו".
כל מי שבוחן את מפת הדרכים, אומר לב רן, והוא בעל יושר אינטלקטואלי, מודה כי היא גרועה פי עשרה מהסכמי אוסלו.
האם שרון מצפה כי ערביי הרש"פ, שעליהם אמר כי בשל הפרות ההתחייבות שלהם נכשל אוסלו, ישנו את עורם ויתחילו למלא התחייבויות?
שרון הצהיר כי לא ינהל מו"מ תחת אש כדי לא לתת פרס לטרור, והנה עתה הוא מוכן לנהל מו"מ תחת אש. האם החליט להוכיח כי הטרור כן משתלם? האם לא ברור כי בכך ישראל מכניסה את עצמה למצב של בת ערובה בידי הטרור והאלימות?
מדאיג, מציין לב רן, כי אשליות ומרמה הפכו לנורמה שלטונית.
מצער כי שרון, שהיה יכול להיות מנהיג לאומי חשוב ונחוש כפי שהיה בתקופת היותו מפקד צבאי, התעייף ונשחק, כנראה בשל גילו, ונכנע.