התחלה // ארצות הברית. בגיל שש עלתה המשפחה ארצה. "במנטליות אני אמריקאי עד היום. גדלתי בבית דובר אנגלית. הורים מאוד אמריקאים, אבל גם מאוד אידיאליסטים. עזבו עבודות נוחות ועלו לארץ".
מתנחלים // אחרי שנתיים במרכז קליטה עברה המשפחה ליישוב פסגות. "היינו מהמשפחות הראשונות בפסגות. להורים היה ברור שאנחנו לוקחים חלק ביישוב הארץ. היום כולם מכירים את היינות המפורסמים של יקב פסגות, אבל גרנו שם בימים של האינתיפאדה הראשונה. לנסוע כל יום לבית הספר בבית אל היה מלווה בהתמודדות לא פשוטה".
אבא // חיים כהן. ד"ר לסוציולוגיה שעבד הרבה שנים בבתי אבות ובשערי צדק בתור מלווה משפחות במחלקה הגריאטרית.
חיפוש רוחני מתמיד // "הרבה פעמים שואלים אותי איך ההורים קיבלו את זה שנהייתי חב"דניק. גדלתי בצל של אבא שהיה בעל תשובה בשנות ה־60 בארצות הברית. במנטליות עד היום הוא בעל תשובה שנמצא בחיפוש רוחני מתמיד. בבית היינו חסידים של ר' שלמה קרליבך עוד בחייו, שזה היה דבר נדיר. גדלתי באווירה שמעודדת חיפוש רוחני, כך שזו אשמתו שנהייתי חב"דניק. הוא בהחלט מבסוט מהעניין".
אמא // הינדי כהן, הייתה ראש מסלול הגיל הרך במכללת אפרתה. "גדלתי עם אמא פעילה ציבורית ביישוב. העיסוק שלה בגיל הרך נעשה לא רק מתוקף התפקיד שעליו היא מקבלת משכורת אלא היא השקיעה בו את כל הלב והנשמה".
אחים תנ"כיים // שלושה בנים ושלוש בנות. כולם גרים בצידו התנ"כי של הקו הירוק. "האחים נהיו חב"דניקים בעקבותיי, אחד גר בתקוע והשני ביצהר. האחיות נשארו בציבור הדתי־לאומי. אחת גרה בבית החושן על הר הזיתים, ועוד שתי אחיות גרות באבנת, ליד ים המלח".
כבר לא בייני"ש // למד בישיבה התיכונית במבשרת ציון, משם הלך ללמוד בישיבת ההסדר ניר בקריית ארבע. באותם ימים השירות הצבאי התחלק לשני חלקים. "התגייסתי לגבעתי ועברתי טירונות, חזרתי לישיבה ומשם שוב לסיום מסלול בגבעתי. בפעם השנייה לפני החזרה לישיבה חתמתי ויתור. זאת הייתה אחת ההחלטות המאתגרות בחיים".
קו עזה-לבנון // "היינו הגדוד האחרון שעוד שירת בתוך עזה, שירות מלווה בתסכול על קשירת הידיים שלנו כחיילים. כבר אז זה מאוד חרה לנו". עיקר החוויות הצבאיות הן מלבנון. "שירתי בבינת ג'בל ובמקומות נוספים עם היתקלויות על בסיס יומי. לא פעם אמרתי 'שמע ישראל' והייתי בטוח שאני כבר מזדכה על הציוד".
החצי השני // בת שבע לבית מוזס, במקור מרמת הגולן. גם היא גדלה במנטליות אמריקאית ודוברת אנגלית שוטפת. אחות של חבר מישיבת ניר אחראית על השידוך. "היא עשתה שירות לאומי בחיפה בזמן ששירתי בלבנון, נפגשנו כשהייתי יוצא ונכנס". החתונה התקיימה כמה חודשים אחרי השחרור. הזוג הצעיר קבע את ביתו בפסגות, ומשם עבר לקריית ארבע.
חב"דניקים // "כשאשתי הכירה אותי הייתי מוגדר כמתקרב לחב"ד. עשר שנים קודם לכן הייתי במהלך חודש תשרי אצל הרבי מלובביץ', עם כיפה סרוגה קטנה. הרגעתי אותה שלא הולך לקרות אצלי מהפך מהשתתפות בהתוועדויות ולימוד חסידות. כמה חודשים אחרי החתונה היינו בארצות הברית לירח דבש, זה היה שנה וחצי אחרי ההסתלקות של הרבי, הגענו אל הציון שלו ועברנו חוויה רוחנית מטלטלת". משם הכול היסטוריה.
הרל"ש של ברוך // בצעירותו היה פעיל בתנועת כ"ך. אחרי החתונה במשך שנתיים עבד בתור המזכיר של ברוך מרזל. זאת הייתה התקופה שבה הוא עסק בלובינג של חברון אצל כל מנהיגי הציבור החרדי. "היינו אצל כל גדולי התורה. החל מהרב אברהם שפירא זצ"ל ועד לאדמו"ר מוויז'ניץ זצ"ל. תוך כדי המשכתי להעמיק בתורת חב"ד".
שליחות חינוכית מעבר לים // בשנת 1999 קיבלו שני בני הזוג הצעות עבודה בארצות הברית. "אשתי התבקשה להצטרף לצוות ההקמה של בית ספר בשיטת ברקאי בקהילה החלבית בניו־יורק. במקביל קיבלתי הצעה לעבוד על פרויקטים חינוכיים שונים". השניים נענו בחיוב ועברו להתגורר בשכונת קראון הייטס החב"דית למשך שנתיים. "במהלכן דאגנו להשלים את החסר ולהסתופף תחת כנפיהן של דמויות חב"דיות ידועות כמו ר' יואל כהן שנפטר לאחרונה ודמויות שונות בעולם השליחות".
מצטרפים לסיירת // "היה לנו ברור שאם אנחנו מצטרפים לקבוצה הזאת זה לא בשביל להיות ג'ובניקים, להמשיך לגור בניו־יורק ולאמץ את מנהגי חב"ד. רצינו להצטרף לסיירת ולהיות שליחים". בגלל שהשניים דוברי אנגלית המחשבה הראשונה הייתה להיות שליחים בארצות הברית. כך התמקמו בבית חב"ד במרכז העיר שיקגו לתקופה של שנה עם אופציה להארכה.
חוזרים לשורשים החב"דיים // באותם ימים השתוללה בארץ האינתיפאדה השנייה. חבריו הטובים גויסו בצו שמונה למבצע חומת מגן. "ממש נקרענו. הרגשנו שחייבים לחזור. החלטנו לקבל את ההצעה של ברוך מרזל להיות שליחי חב"ד בחברון. תמיד הוא היה מתאר את ההיסטוריה של חב"ד בחברון ומזכיר שיש אלפי שליחי חב"ד בכל העולם, 'אבל לכמה מתוכם יש ברזומה שירות של שלוש שנים ביחידה קרבית?'. כך אמר והכריע את הכף".
סביב מעגל השנה // המשפחה קבעה את ביתה בשכונת אברהם אבינו, בבית עם מרפסת שיכולה להכיל עד 120 איש. "עד לפני הקורונה, בכל שבת וחג אכלו אצלנו 60-50 אנשים, רובם לבשו ירוק. אשתי פועלת בבסיסים עם חיילות דרך ארגון 'מחנה משותף' ומהווה אמא לרבות מהן. במהלך השנים עברו אצלנו עשרות אלפים".
אוהל אברהם אבינו // אירוע השיא של חברון הוא שבת חיי שרה. בשנים האחרונות הוא נוטל בו חלק מרכזי. "לפני שש שנים קיבלתי טלפון מחבר שלי בארצות הברית. הוא אמר שיש לו תורם שרוצה להביא כבוד לעיר וידאג לאורחים כמו שהאימהות היו רוצות שייראה שולחן השבת שלהן. כך הקמנו אוהלי ענק של סעודות שבת מפוארות לרווחת האורחים. חניון הרכבים הופך לאולם מפואר עם שנדלירים, כלים אמיתיים, עריכה כמו באולם פאר ומאה ועשרים מלצרים שמתרוצצים. הפקה אדירה של אשי הורוביץ, איש חברון. בשנה הראשונה השתתפו אלפיים איש ובשנה שלפני הקורונה היו כבר ששת אלפים משתתפים".
חברים // "דווקא בגלל הרקע הסרוג שלנו, בעשרים השנים שאנחנו בחברון – מעולם לא היה לנו תקל או משהו שמתנגש עם מחדשי היישוב היהודי. בשבת חיי שרה יש לנו שיתוף פעולה עם ארגון 'הכנסת אורחים חברון'. השנה בגלל הקורונה יהיו הגבלות, אבל אנחנו מקווים להגיע לארבעת אלפים אנשים".
מח"ט חב"ד // "כמו בהרבה בתי חב"ד, באים בחורים חב"דיים להתנדב ולתגבר את הפעילות, כך שיש כאן צוות. החיילים קוראים לי מח"ט חב"ד ולסגן שלי, איציק ניימארק - שהתחיל אצלי כבחור לפני חמש עשרה שנה והיום כבר בעל משפחה – קוראים סמח"ט חב"ד. אחד המושגים שהוא המציא נקרא 'רץ חב"ד' על משקל המונח הצבאי 'רץ חמ"ל'. מאחת עשרה בלילה ועד הבוקר הוא מסתובב אצל החיילים בעמדות עם קפה, עוגה וחיוך. ככל שהשנים עוברות אין פעם שאני או אשתי נוסעים לאיזה מקום ואין מי שמזהה אותנו מחברון, מהביקורים בעמדות או מסעודות השבת".
הנחת // שישה ילדים: מנחם מנדל (23), סמ"פ בפלוגת ח"ץ. ברית המילה שלו נערכה במערת המכפלה ואף החתונה שלו תיערך שם בעוד כמה ימים. ישעיה (21), לומד בישיבת חב"ד במגדל העמק, יוסי (19) חייל בגדוד 13 בגולני, שניאור (17) לומד בישיבה בכפר חב"ד, ישראל (15) לומד בישיבת חב"ד ברחובות ומנוחה רחל (12), על שם נכדתו של האדמו"ר הזקן שקבורה בחברון.
אם זה לא היה המסלול // "כנראה הייתי שליח חב"ד במקום אקזוטי אחר בעולם".
במגרש הביתי
בוקר טוב // סדר היום שלו לא כולל את המילה סדר. "עם התרחבות פעילות בית חב"ד חברון נוספו עוד משפחות של פעילים ושליחים. התפקיד שלי הוא בעיקר לדאוג לדלק". יש המון שיחות טלפון עם אנשים בחו"ל, שיכולות להימשך עד אמצע הלילה. "אני משתדל להתחיל את היום במקווה שליד מערת המכפלה ובתפילת שחרית. בימים כתיקונם, לפני הקורונה, לא היה כמעט יום שלא הייתה כאן קבוצה של מבקרים או תורמים מחו"ל".
פלייליסט // מגוון מאוד. חוץ מניגוני חב"ד שכמובן שומע, הגרסא דינקותא היא ר' שלמה קרליבך. "זה נשאר טבוע בי". אוהב לשמוע גם פיוטים מזרחיים. "באמצע השנה אני יכול לשמוע סליחות. בשנים האחרונות מי שאני הכי שומע זה אחד החברים הטובים שלי באופן אישי, ביני לנדאו".
השבת שלי // "אצלנו זה יום עבודה. אם אנחנו יוצאים לחופש, זה במשך השבוע. הרבה אורחים, גם בני חוץ לארץ או בחורי ישיבות. גולת הכותרת היא סעודות של בין 30 ל־70 משתתפים אצלנו במרפסת. מניין חב"ד אצלנו מתחיל בשעה עשר לפנות בוקר במערת המכפלה ובשעה אחת אחר הצהריים מתחילה הסעודה. למרות שאנחנו לא שליחי חב"ד בהודו ויש חמישה קייטרינגים כשרים, אשתי מתעקשת שאת כל האוכל, חוץ מקוקה קולה, היא מבשלת בעצמה. רבים מהחיילים מעידים שזאת הסעודה הכי טובה שלהם במשך השבוע. אנחנו מבקשים מהחיילים לקום, להציג את עצמם ולהגיד משהו".
דמויות מופת // "יש חב"דניק שיגיד משהו אחר חוץ מהרבי מלובביץ'?! אין לי ספק שהמבט שהאיש הענק הזה נתן בי לפני שלושים ושתיים שנה עדיין חורך לי את הנשמה ואני משתדל בכל יום לעשות לו נחת".
מפחיד // "המצב שאני שואל חיילים בסעודת שבת מי ביקר בחברון שלא במסגרת צבאית ויש רק כמה ידיים בודדות באוויר, הרוב שייכות לחבר'ה דתיים. כבר עשרים שנה שאנחנו עובדים לתקן ולשפר את זה. הניתוק בין הציבור הכללי לדברים שהם יסוד קיומנו מפחיד אותנו ומניע אותנו לתיקון".
משאלה // לשנות את התודעה. "החלום שלי הוא שכשאגיד למישהו שאני מחברון, הדבר הראשון שהוא יחשוב עליו זה האבות והאימהות ולא הקונפליקט הערבי-ישראלי במאה השנים האחרונות".
כשאהיה גדול // "להיות נציג קהילת חב"ד, אשר מונה יותר מרבבת חסידים, במועצת העיר חברון אשר מונה מאה אלף יהודים, כן ירבו".