שר הדתות הנוכחי העלה רעיון חדש: קציבת כהונת רבנים לחמש שנים. אנסה להבהיר את תפקידו של הרב בישראל, ומתוך כך להסביר מדוע הרעיון מופרך.
רבים טועים לחשוב שתפקיד הרב הוא אספקת "שירותי דת", כגון רישום נישואין ועריכת חופות, השגחה על תקינות המקוואות והפעלתם כראוי, פיקוח כשרות, עירוב שבת, לוויות ואזכרות. ובכן, עם כל חשיבותם והחובה לתת להם תשומת לב מרבית ולבצעם בדייקנות, בשלמות ובדרכי נועם, עיסוקים אלה תופסים רק חלק מעבודת הרבנות. הבה ניכנס לעובי מכלול תפקידי הרב העיקריים, מתוך התבוננות בשני מקורות.
מסופר בספר שמות שבראות יתרו חותן משה את העומס הרב המוטל על חתנו הוא תמה, ומשה עונה לו כך: "כי יבוא אליי העם לדרש אלוקים. כי יהיה להם דבר בא אליי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו" (שמות יח, טו).
הרמב"ן מנתח את תפקידיו המגוונים של משה המרומזים כאן, וכך דבריו: "השיב משה לחותנו: א. 'כי יבוא אליי העם לדרוש אלוקים' – לדברים רבים באים לפניי. להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה ייקרא דרישת אלוקים. ב. ועוד שאני שופט אותם, 'כי יהיה להם דבר בא אליי ושפטתי בין איש ובין רעהו'. ג. ועוד אני מלמד אותם תורה – 'והודעתי להם את חקי האלוקים ואת תורותיו'".
מובן שמדובר כאן במשה איש האלקים, רבן של כל ישראל, אשר מגיש לפניהם "את חוקי האלוקים ואת תורותיו" ממקור ראשון, ומי ידמה לו? אבל אפשר בהחלט להשליך את הניתוח המעניין של הרמב"ן גם לתפקידו של כל רב. ואדרבה, הנהגתו של משה היא לנו מורת דרך.
ובכן, סעיף א כולל ייעוץ והכוונה, תפילה וברכה. בסעיף ב - דיני תורה ופסיקת הלכה, וכן פתרון סכסוכים, ובסעיף ג - הרבצת תורה. אגב, לפי פירוש של הרמב"ן בבראשית פרק י"ב פסוק ח', המושג "דרישת אלוקים" משמעו "ללמד ולפרסם האלוקות", כלומר: הפצת האמונה. ולפי פירוש זה, השפעה על רחוקים לחזור למקור ולעבודת ה', וכן שיעורי אמונה ודרשות מחזקות, כלולים אף הם במושג זה.
בפרק א' במסכת אבות מופיעות שתי הוראות מקבילות: א. "עשה לך רב וקנה לך חבר". ב. "עשה לך רב והסתלק מן הספק". אין כאן כפילות: הראשונה מדברת על רב שמלמד, מדריך, משפיע. וראיה לכך שבסמיכות מדובר על קניית חבר – שלומדים ביחד ומשפיעים זה על זה. השנייה עוסקת ברב פוסק הלכה אשר עונה לשואלים, מברר ומלבן את ההלכה, פושט את הספקות, מפזר את הערפל ומוביל לדרך המלך. ההוכחה שבסמיכות - "והסתלק מן הספק". מה שנכון לרב שאדם בוחר לעצמו נכון גם לתפקידיו של רב ציבורי ממונה.
עיקר עבודת הקודש של רב היא אפוא הרבצת התורה לגווניה. על הרב להרבות בשיעורים ודרשות בנושאים מגוונים, כמובן גם אקטואליים, לגברים ולנשים, לצעירים ולצעירות. בבתי הכנסת, במוסדות החינוך, בחוגים ובאירועים שונים, בימי חול, שבת ומועד. בימי הודיה ובשמחות, בימי אבל ובבתי אבל. הרב מקרב לבבות לאבינו שבשמיים ומשפיע. כמו כן עוסק הרב תדיר בהדרכה הלכתית ובפסיקת הלכה בעל פה ובכתב, בעצות מנחות, בהכוונת דרך.
הרב גם מסור לעזרה וסיוע ועוסק בעבודה סוציאלית. אין זה במקום עובדי הרווחה אלא בנוסף להם, מנקודת מבט ולב של רב. הכותב יכול להעיד, מתוך ניסיון רב, שהביקוש בתחום זה הוא עצום, ואף שאנו שולחים תדיר לייעוץ, הקשר הישיר והאוזן הקשבת של הרב והרבנית חיוניים ביותר.
ישנם עוד שלל תחומים שבהם עוסק הרב, וביניהם חינוך, בעיקר של הדור הצעיר, שלום בית (או פירוד כשהכרחי הדבר), סכסוכי שכנים, דיני תורה ועוד. השפעתו הישירה והעקיפה היא על כלל הציבור לגווניו.
וכאן אני מגיע לנושא שלנו. מוכח מעל לכל ספק שתפקידיו העיקריים של המרא דאתרא גדלים ומשתפרים עם ותק השנים, וככל שההיכרות עמו מתעצמת ומעמיקה גדלה השפעתו על הציבור לגווניו. רק לאחר שנים אחדות הוא מוכר כאיש אמון, כדמות שחפצים להידבק בה, כאדם גדול שאפשר להיוועץ בו ולקבל ממנו הדרכת אמת. וכל אשר אמרתי נכון ואמת ויציב גם לגבי אשת חיל הרבנית וביתם. הוותק ברבנות הוא כדוגמת היין, שככל שהוא ישן הוא משובח יותר. הרבנים הוותיקים יותר ברעיית צאן מרעיתם הם בבחינת "עיני העדה".
לסיכום, בלי קשר חי שהולך ומתעצם במשך שנים רבות עבודת הרבנות מוכרחה להידחק לפינת "שירותי הדת", ונמצא שחס ושלום העיקר יהיה חסר מן הספר! זאת ועוד, גם בתחום שירותי הדת, ככל שעוברות שנות ניסיון, הרב מבין יותר את עומק העניינים ויכול לספק את ה"שירות" ביתר יעילות והצלחה ולגרום לקידוש שם שמיים.
הכותב הוא רב העיר מעלה אדומים