כשקראתי את מאמרה של שרת הפנים איילת שקד, שפורסם מעל דפי עיתון זה בשבוע שעבר, כמעט חשתי רחמים כלפיה. היא סיפרה שחוותה שבר, שרק בליל ההצבעה גילתה שהאופוזיציה תצביע נגד.
היא חשה שנפלה ברשת הספינים והקמפיינים שטוו לה פוליטיקאים ציניים מהאופוזיציה. לטענתה חוק יסוד ההגירה כלל אינו נותן מענה לאלפי המחבלים שאוטוטו מגיעים לישראל. היא טענה שהסכימה להעביר את החוק ורק סרבנותם של אידיאולוגים מנותקים שמעדיפים לשחוט ציפורים תמימות היא הבעיה.
אלא שאז הבנתי שאין מילה אחת של אמת בכל המאמר של שקד, ונחה דעתי. איילת שקד לא גילתה דבר בליל ההצבעה. הרבה לפני ליל ההצבעה היא קיימה משא ומתן מרתוני עם נציגי מרצ ורע"מ ועם איבתיסאם מרעאנה (העבודה).
ההצבעה התקיימה ב-5 ביולי. שבועיים קודם לכן כבר התפרסם בכלי התקשורת כי "הושגה פשרה בין בנט לעבאס על חוק איחוד המשפחות". עוד קודם לכן התחייבה שקד, ואיתה חבריה לקואליציה עם תומכי הטרור, באופן פומבי ובאופן שקט, על מתן רישיונות נהיגה, ביטוחי בריאות ואישורי שהייה בהיקף נרחב ועוד הקלות רבות שהפכו את חוק האזרחות המחורר לחסר משמעות.
לכל אורך אותה תקופה ביקשנו חברי מפלגת הציונות הדתית והליכוד, מעל כל במה, שתנהל איתנו משא ומתן שיבטיח את חסימת גבולות מדינת ישראל. הודענו באופן ברור שלא נאפשר להרדים את אזרחי ישראל באמצעות העברת חוק פגום, רק כדי להתעורר בעוד שנה עם אלפי אישורים שניתנו מתחת לשולחן לדרישת חברי הכנסת מנסור עבאס (רע"מ) וגבי לסקי (מרצ).
חוק האזרחות (הוראת שעה) עבר סירוס אחר סירוס במשך 18 שנה, לדרישת שופטי בג"ץ והיועצים המשפטיים. חרב ביטולו על ידי בית המשפט העליון מונפת, ותחת איום זה התנדבו בעבר שרי הפנים השונים להעניק עוד ועוד הקלות, כדי למנוע קביעה של בית המשפט האוסרת על מניעת איחוד משפחות.
חוק יסוד ההגירה שהנחתי על שולחן הכנסת מעניק עוגן בחוק יסוד לאיסור על איחוד משפחות, ולכן בעצם קיומו הוא היה משנה את המאזן ומאפשר יד קשוחה המונעת כניסת איחודי משפחות. דהיינו מימוש של זכות השיבה הפלשתינית, על כל הבעיות הלאומיות, הדמוגרפיות והביטחוניות שכרוכות במימוש שכזה.
מי שקרא את מאמרה של שקד כמעט יכול היה לשכוח שהיא בחרה להרים את ידה בעד הקמת קואליציה עם תומכי טרור ועם מפלגות הפועלות בגלוי ולאור היום להרס מדינת ישראל כמדינה יהודית. היא ביקשה מכם הקוראים שתיתנו בה שוב את אמונכם, תאמינו בתום כוונותיה ותסמכו עליה שהיא מעוניינת לעמוד בפרץ ולמנוע כניסת אלפי פלשתינים.
אומנם כששאלתי אותה האם לאחר העברת חוק האזרחות, בהנחה שהאופוזיציה תתמוך בחוק, היא תעניק, באמצעות הסמכות שהחוק מעניק לה, את האישורים שרע"מ ומרצ דרשו וידרשו ממנה, תשובתה הייתה חיובית.
לצורך תמיכה בחוק האזרחות דרשתי שני תיקונים בלבד, שיבטיחו שאנו אכן ממשיכים את הסטטוס־קוו: שקיפות ומכסות. דיווח חודשי לכנסת על מספר האישורים שניתנו, וקביעה ברורה בחוק שלא יהיה ניתן לתת בשנה הבאה יותר אישורים מהמספר הממוצע שניתן בשנים האחרונות.
התנגדותה למכסות שכאלה, יחד עם האמירה הברורה שלאחר שחברי כנסת "אחראים" מהימין ייענו לקריאתה הנרגשת ויצביעו יחד איתה בעד חוק האזרחות יקבלו נציגי רע"מ אלפי אישורים חדשים לאיחודי משפחות, הובילו אותי למסקנה שאין כל טעם במשא ומתן.
הצעת חוק אזרחות מתוקנת, הכוללת בתוכה את המכסות והשקיפות, הונחה על שולחן הכנסת. חבר הכנסת ניר אורבך, יו"ר ועדת הכנסת, ממפלגתה של שקד, נמנע מלהביא אותה לוועדת השרים לחקיקה, תוך הפרת נוהג ארוך שנים של הכנסת, כדי לא להביך את הממשלה. הוא טרח להביא רק את חוק החשמל של רע"מ, כדי להסדיר עשרות אלפי מבנים לא חוקיים לדרישת מנסור עבאס בצעד שאין סמלי ממנו.
מעולם לא חשבתי וממילא גם לא אמרתי שהצבעתי נגד חוק האזרחות המחורר של שקד הייתה טעות. אמרתי במפורש על דוכן הכנסת למנסור עבאס שכל הוראת שעה של חוק אזרחות שהוא יהיה מוכן להצביע בעדה - תזכה להתנגדותי. הסיבה פשוטה מאוד. בניגוד לחברי ימינה ובניגוד לאיילת שקד, מנסור עבאס פועל מבוקר ועד ערב למען האינטרסים של מצביעיו. הוא אינו מעוניין במדינה יהודית, ולכן הוא יתמוך רק בחוק אזרחות שיסייע לו במטרותיו.
השאלה שטרם הצלחתי למצוא לה מענה היא מדוע איילת שקד מגויסת "על מלא" דווקא למען מצביעי רע"מ ולמען תומכי מרצ?