מערת המכפלה
מערת המכפלה צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

לפני 25 שנים מונה עוזי דיין לאלוף פיקוד המרכז. את יומו הראשון הוא בחר לפתוח בביקור ובתפילה במערת המכפלה. כבר אז הוא נתקל בקושי לבעלי מוגבלות בכניסה למקום והחליט בליבו לעשות הכול כדי שעוד במשמרת שלו המקום יונגש. 25 שנים זכר עוזי דיין את ההבטחה שלו, וכחבר כנסת ערך במקום סיור מקיף לחברי כנסת ולפעילים רגע לפני פסיקת בית המשפט שאישרה את ההנגשה ובכך סגר את המעגל. עם הגעת אישור ההנגשה הודיע דיין שהמעגל נסגר והוא עמד במשימה.

מערת המכפלה, מלבד היותה המקום השני בקדושתו לעם היהודי, היא אחד המקומות המתוירים ביותר בישראל. בשנה רגילה מבקרים במקום קרוב לשני מיליון איש, ביניהם מאות אלפי תיירים מחו"ל. היום כל עסק הכי קטן והכי פשוט מחויב על פי חוק להיות נגיש לכל אדם. אבל מה שמובן מאליו לכל בית עסק זעיר בתל אביב נהיה מסובך עד בלתי אפשרי בחברון.

הפעם הראשונה שבה נחשפתי לבעיית ההנגשה הייתה לפני שש שנים בעת ביקור במערת המכפלה. במקום הייתה אישה מבוגרת שהתקשתה בעלייה. אני, ועוד אנשים שראינו בצרתה, ניסינו לעזור לה. כאשר שאלתי את האחראי במקום היכן המעלית הוא גיחך בכאב והשיב לי שהם - הוואקף ועיריית חברון - לא מסכימים להקים במקום מעלית. לא הבנתי ואמרתי שיש כאן בעיה הומניטרית שבכלל לא קשורה לפוליטיקה. הוא השיב לי: "יגדלו לך שערות בכף היד לפני שתקום פה מעלית".

באותו רגע החלטתי לעשות ככל יכולתי כדי שהמקום יונגש. הבנתי שהמפתח להצלחה אינו הרצון להדגיש את הריבונות במקום אלא להפך. אם אתה מבין שאתה בעל הבית אתה לא נלחם להגיד את זה אלא פשוט חי את זה, ודרשתי את ההנגשה דווקא למען האנשים שזקוקים לכך. הדגשתי ואני עדיין מדגיש: ההנגשה תפתור גם את בעיית ההנגשה למתפללים המוסלמים הבאים למקום שגם להם הוא קדוש.

כחלק מהמאבק בעניין הכנו כתבה מיוחדת על הקושי לאנשים עם מוגבלות להגיע למקום. במהלך הצילומים לכתבה הגיע למקום תושב קריית ארבע מוטי אוחיון. תוך כדי הצילומים לכתבה הוא נפל במדרגות המובילות למקום ונפצע. כמה חודשים לאחר מכן הוא נפטר. הסיפור עורר סערה ציבורית וגרם לאנשים עם מוגבלות להדיר רגליהם מהמקום באופן סופי.

לא רק אנשים עם מוגבלות התקשו בהגעה למקום. כך קרה גם לרב משה לוינגר, שהיה ממשחררי חברון. בסוף ימיו הרב לוינגר התאמץ בכל יום כשעה וחצי כדי לעלות למערה! וכמובן גם סבל בירידתו אחר כך באותן המדרגות.

התוכנית להנגשת המקום פשוטה: בניית שביל מהרחבה והתקנת מעלית. היישוב היהודי בחברון הכין תוכנית והודיע שהוא יממן את הכול בלי לבקש שקל מהמדינה. המדינה הודיעה לוואקף ולעיריית חברון שהיא מוכנה לממן להם את ההנגשה גם בצד שלהם. אבל הצד השני מעדיף כמו במשפט שלמה, גם לי גם לך לא יהיה, וסירב בכל תוקף לכל הצעה שתעזור ליהודים ואפילו לנכים פלשתינים. גם ההצעה שהם יבנו את ההנגשה כבעלי הבית של המקום סורבה.

בשנת 1997 נחתם הסכם חברון. בהסכם נקבע שהאחריות המנהלית על מערת המכפלה תעבור לידי עיריית חברון. כן, אותה עיריית חברון שהיום מי שעומד בראשה הוא תייסר אבו־סנינא, הרוצח שרצח שישה בחורי ישיבה בבית הדסה בשנת 1980. כנראה מה שכאב לו הוא שיש יהודים שחיים בחברון ולא רק סיפור ההנגשה.

בשלב הראשון פניתי לחברי הכנסת מכל הקשת הפוליטית, מבצלאל סמוטריץ' ועד מוסי רז ממרצ. מכולם דרשתי דבר אחד: תתמכו בהנגשה בלי קשר לדעות פוליטיות. ואכן, לשמחתי, הנושא קיבל תמיכה מקיר לקיר וראש הממשלה נתניהו הודיע שהוא נותן אור ירוק. אבל הוואקף סירב. אחרי סירוב הוואקף השטח לביצוע העבודות הופקע מרשותו, והכול בתמיכת חברי הכנסת.

עיריית חברון מצאה ארגון שמאל קיצוני אחד שהתנגד. כל ההתנגדויות שלהם נדחו. הם ערערו לבית המשפט המחוזי וגם שם נדחו. ערערו שוב לבית המשפט העליון ובשבוע הבא יתקיים הדיון הסופי. אנחנו כמובן נתייצב ביחד עם ארגוני הנכים ונעמוד בכל תוקף על אישור ההנגשה באופן סופי.

לכל אורך המאבק היה ברור שמי שבעל הבית הוא זה שדואג לכולם, אבל לא צריך להדגיש את המאבק הלאומי. לא כי אין מאבק לאומי, אלא פשוט כי חברון זה הבית שלנו וזה ברור. כי אנחנו לא נמצאים בחברון בגלל המאבק הלאומי אלא פשוט כי היא הבית שלנו, בדיוק כמו שתל אביב וחיפה הן הבית שלנו.

אומנם אלפי המבקרים בשבת זו, שבת חיי שרה, לא יגיעו למקום נגיש, אבל העבודות במקום כבר החלו ובעזרת השם כבר בחג הפסח המקום יהיה נגיש לחלוטין.

הכותב הוא מנכ"ל 'בצלמו' - ארגון זכויות אדם ברוח יהודית