מאמץ הדדי לשדר יחסים חמים. פגישת בנט ופוטין
מאמץ הדדי לשדר יחסים חמים. פגישת בנט ופוטין צילום: קובי גדעון, לע"מ

הרבה חיוכים היו במסיבת העיתונאים שהתקיימה בסוף השבוע שעבר במהלך פגישתם של ראש הממשלה נפתלי בנט ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין בסוצ'י שברוסיה. בשביל ראש הממשלה בנט זו הייתה הפגישה השנייה עם מנהיג מעצמה חשובה בעולם, אחרי המפגש עם הנשיא ביידן שהסתבך עקב האירועים באפגניסטן. בשביל פוטין זו הייתה פגישה די נדירה עם מנהיג זר על אדמת רוסיה במהלך מגפת הקורונה.

שני הצדדים עשו מאמצים רבים כדי לתת את התחושה שהפגישה הראשונה ביניהם מוצלחת למדי, אך יחד עם זה, גם כאן היו לא מעט סיפורים שהעיבו מעט על האווירה. זה התחיל בתמונה מביכה למדי שבה הנשיא פוטין מושיט את ידו לבנט, בזמן שהאחרון מפנה לו את גבו כדי לדבר עם שר הבינוי זאב אלקין, ששימש כמתרגם. מהצד השני, הפגישה שנקבעה מראש ליום שישי ויצרה מסגרת זמן לחוצה במיוחד הייתה אמורה להימשך שעתיים בלבד, אך בפועל נמשכה חמש שעות. בשני הצדדים באופן רשמי אמרו שזו הוכחה לכך שהמפגש היה מוצלח במיוחד, אך בכמה אתרי אינטרנט רוסיים שאינם כפופים לקרמלין נטען כי הנשיא הרוסי האריך בכוונה את הפגישה בין השניים כדי לגרום למשלחת הישראלית להישאר ברוסיה בניגוד לרצונה למשך השבת.

למרות האירועים הללו, בשתי המדינות הסבירו מעל כל במה שהמפגש עצמו היה מוצלח במיוחד ו"נרקם קשר אישי בין שני המנהיגים". האמירה הזאת, שהגיעה בעיקר מצד ראש הממשלה, כוונה לאוזניו של יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, שבמהלך קמפייני הבחירות האחרונים טען שהוא היחיד שיכול להיפגש עם פוטין, בגלל הקשר החם שיש בין השניים. פוטין מצידו אמר זאת מפורשות במהלך מסיבת העיתונאים.

"אי אפשר לזלזל בחשיבות של מפגש ראשון בין מנהיגי מדינות", אומרת נינו אבסדזה, פרשנית לענייני רוסיה. "במפגש הזה נקבעת מערכת היחסים בין המנהיגים, אז נוצרת הכימיה, והוא משפיע רבות על הקשר בין המנהיגים גם בהמשך. יש לזה חשיבות גדולה, אבל אולי לא בראש המעלה. בסוף צריך לזכור שבין מדינות, ובמיוחד לרוסיה שרואה את עצמה כמעצמה, אין חברויות. יש אינטרסים".

מה המשמעות של זה?

"המשמעות היא שצריך להבין שהאינטרסים של המדינות לא חופפים, וזה לגיטימי ומובן לחלוטין. העובדה שרוסיה פועלת לא רחוק מאיתנו, במיוחד בסוריה, גורמת לכך שאנחנו חייבים שיהיה דיאלוג מתמיד בין המדינות. לכן הקשר הטוב בין המנהיגים חשוב כל כך, בשביל שניתן יהיה לקיים את הדיאלוג הזה".

"בשביל פוטין ורוסיה הייתה מטרה אחת מובהקת בפגישה הזאת, והיא להראות שמערכת היחסים שלה עם ישראל לא הייתה אישית מול נתניהו אלא מול מדינת ישראל עצמה", אומר צבי מגן, לשעבר שגריר ישראל ברוסיה וחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "לכן היה מאמץ עילאי לעשות מחוות התנהגותיות כלפי בנט. אגב, זה היה אותו דבר גם כלפי נתניהו. נכון שקשרים טובים בין מנהיגים מסייעים גם הם, אבל זה לא העיקר".

אז מה כן העיקר?

"זה מסר משולב. זה מסר לישראלים שיהיו רגועים ושהיחסים בין המדינות לא אמורים להשתנות, וזו לפחות הכוונה של פוטין. אבל זה גם מסר למזרח התיכון כולו, ובמיוחד לאיראן, שאומר שלרוסיה יש אינטרסים מורכבים באזור וישראל היא חלק מרכזי בהם".

מחפשים הכרה בחיסון הרוסי

מערכת היחסים של רוסיה עם ישראל מורכבת למדי. מצד אחד, הרוסים אוהבים מאוד את הקשר עם ישראל, שכן מדובר באחת המדינות המערביות היחידות שלא מחרימות את מוסקבה בעקבות כיבוש חצי האי קרים בשנת 2014. מהצד השני, ציר מוסקבה-טהרן הוא אחד הצירים המרכזיים במזרח התיכון, כאשר רוסיה מעניקה גיבוי די נרחב לתוכנית הגרעין האיראנית. יחד עם זאת, ישראל ורוסיה רואות עין בעין בכל הקשור להשתלטות האיראנית על סוריה.

"ישראל לא יכולה לרתום את רוסיה למאבק רציני בגרעין האיראני", אומר פרופ' אפרים ענבר, ראש מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון. "הרוסים רוצים לשמור על קשרים טובים עם כולם, וזה כולל אפילו את חמאס. זה לא מוצא חן בעיני ישראל, אבל אין לנו יותר מדי מה לעשות. לגבי איראן זה עוד יותר מורכב, כי רוסיה רואה באיראנים גורם אנטי־אמריקני מובהק, וחיזוק שלהם במידה שמתאימה למוסקבה משרת מטרה חשובה בעיני פוטין והיא לתקוע אצבע בעין של וושינגטון. אבל פרט להתגרות באמריקנים, הרוסים רואים בטהרן גם גורם שמצמצם את ההשפעה של ארצות הברית באזור, וזה יעד חשוב בשבילם".

ומה זה שונה מסוריה, ששם יש מעין תיאום אינטרסים בין ישראל לרוסיה נגד איראן?

"הרוסים לא רוצים את האיראנים יותר מדי משפיעים. הם רוצים לתפוס השפעה שהאמריקנים מפנים במזרח התיכון. אין להם רצון שאיראן תיקח את ההשפעה הזאת. מה שישראל צריכה לעשות, והיא כבר שנים עושה זאת, הוא לנצל את הדבר הזה. חשוב להבין שרוסיה כבר נמצאת בכל מקום במזרח התיכון. זה ממש לא רק בסוריה. מצרים קנתה מהם כור גרעיני שגורם לכך שהיא תהיה תלויה באספקת דלק גרעיני מרוסיה לעשרות שנים, וגם סעודיה מחממת את היחסים עם רוסיה. כולם עושים את זה, כי הרוסים כבר נוכחים כאן. ישראל צריכה להבין איפה האינטרסים חופפים ולנצל אותם. עד היום עשינו את זה די טוב".

אחד האינטרסים העיקריים של רוסיה במערכת היחסים עם ישראל הוא, כאמור, עצם העובדה שישראל לא מחרימה את רוסיה על שלל מהלכיה בשנים האחרונות. לאחר כיבוש חצי האי קרים מידי אוקראינה הטיל נשיא ארצות הברית דאז ברק אובמה סנקציות כבדות על רוסיה, סנקציות שהצטרפו אליהן רוב מדינות המערב. יש לציין שעל פי מזכר בודפשט, המסמך שנועד להגן על אוקראינה מפני פלישה רוסית לשטחה, ארצות הברית ובריטניה היו אמורות לשלוח כוחות צבאיים למדינה כדי למנוע את כיבוש חצי האי, מה שלא קרה כמובן. עד היום קרים נמצא תחת כיבוש רוסי.

לצד מלחמת קרים, ברשימת המעשים שרוסיה ביצעה והרתיחו את המערב נמצאים ניסיון ההתנקשות הכושל בסרגיי סקריפאל באמצעות גז עצבים בעיר סולסברי בבריטניה בשנת 2018, וניסיון חיסולו של מנהיג האופוזיציה הרוסית אלכסיי נבלני בעזרת אותו גז עצבים במהלך טיסה מסיביר למוסקבה. נבלני הוטס לברלין, שם קיבל טיפול בהול שהציל את חייו, ולאחריו חזר לרוסיה למרות שידע בוודאות שיעמוד למשפט במטרה להשתיקו. הוא נשלח לשלוש וחצי שנות מאסר במושבת העונשין במחוז ולדימיר במדינה. המהלכים הללו הובילו לחרם של מדינות המערב על מוסקבה, כשמהצד השני אירופה תלויה נואשות בגז הרוסי לצורך חימום היבשת בחודשי החורף.

"היתרון של ישראל הוא העובדה שהיא מדברת עם רוסיה בגובה העיניים", אומרת אבסדזה. "ישראל לא מנסה לחנך את רוסיה, למרות שסביר להניח שהיא לא מסכימה עם חלק ניכר מהמהלכים הרוסיים. האמריקנים והבריטים עושים את זה כל הזמן, וזה כמובן מקשה מאוד על היחסים בין המדינות. ישראל לא עושה זאת, ובמקום זה היא מעדיפה לדבר על הנושאים הרלוונטיים עצמם כמו סוריה ואיראן, והיא המדינה המערבית היחידה כמעט שלא עושה זאת. פוטין רואה את זה בהערכה גדולה".

עד כמה העובדה הזאת משמעותית?

"מאוד. רוסיה משתמשת בישראל רבות כדי לקבל לגיטימציה. במפגש הזה, לדוגמה, הלגיטימציה שהרוסים חיפשו הייתה הכרה בחיסוני הספוטניק, שהאירופים לא מוכנים להכיר בהם לצורכי תו ירוק. ישראל לא נתנה את ההכרה הזאת בצורה מלאה אלא בנתה מודל אחר (אישור תעודת התחסנות בכפוף לבדיקת PCR, א"מ). הרוסים רואים בלגיטימציה לחיסון דבר חשוב במיוחד. מבחינתם כל הסיפור הזה נגוע בהמון פוליטיקה. הם בטוחים שהמערב מנסה לחנך את רוסיה ולכן לא מכיר בחיסון הרוסי, ולעומת זאת כן מכיר בחיסון הסיני. בעבר הלגיטימציה הישראלית התבטאה בהמון אירועים. אחת הדוגמאות הבולטות היא מצעד הניצחון על הנאצים, שנתניהו היה אחד המנהיגים הבודדים שלא החרימו את הטקס והגיעו לכיכר האדומה".

ואחרי כל זה, כשמגיעים לדבר על הנושא הכי בוער מבחינת ישראל, הסוגייה האיראנית, רוסיה נמצאת בצד השני.

"נכון. זאת הסוגיה שבה רוסיה יכולה לגרום לארצות הברית להתייחס אליה כמעצמה שוות כוח. בסוגייה האיראנית ישראל נמצאת במלכוד בין האינטרסים השונים של ארצות הברית ורוסיה. יחד עם זה, לא נכון לחשוב שרוסיה מעוניינת באיראן גרעינית. יש ברוסיה 20 מיליון מוסלמים, היא גובלת במדינות מוסלמיות. נשק גרעיני באיראן הוא לא החלום הוורוד של פוטין. למרות זאת, ובגלל האינטרסים השונים מול האמריקנים, ישראל עלולה ליפול בין הכיסאות בנושא הזה, כי רוסיה עושה המון מהלכים שנועדו להראות שהיא פועלת הפוך מארצות הברית".

המטרה העיקרית הפכה למשפט אחד

באופן טבעי, הסוגיה האיראנית תפסה חלק מרכזי בפגישתם של פוטין ובנט, כשבסופה אמר בנט שהוא מקווה שהצליח להבהיר לרוסיה את חומרתו של גרעין איראני ועד כמה הוא מסוכן לא רק לישראל אלא גם לרוסים. "פוטין לא צריך שישראל תלמד אותו מה המשמעות של גרעין איראני. הוא יודע את המשמעות של זה מספיק טוב לבד. הוא מסכים שאיראן לא צריכה להיות גרעינית, אבל זה לא אומר שהוא יעשה משהו בנידון", אומר ענבר.

רוסיה היא אחת התומכות העיקריות בחזרה להסכם הגרעין. התומכים בהסכם טוענים שגם הרוסים מאמינים שזו הדרך היחידה למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. לעומתם מתנגדי ההסכם מסבירים כי מטרת הרוסים היא דווקא לאפשר לאיראנים להשיג נשק גרעיני ביום מן הימים. הראיה לכך, הם אומרים, היא העובדה שרוסיה מוכרת לאיראן ציוד לפיתוח הכורים שלה.

"זה נכון שרוסיה מוכרת ציוד לאיראן, אבל היא יכולה הייתה באותה מידה למכור להם פצצות גרעיניות, והם לא עושים את זה במודע", אומרת חברת הכנסת לשעבר קסניה סבטלובה, מנהלת התוכנית לחקר ישראל והמזרח התיכון במכון מתווים למדיניות ואסטרטגיה. "בפועל, הציוד שהרוסים מוכרים לאיראנים לא יהפוך את איראן למעצמה גרעינית. וזה מעיד שבמישור הזה יכול להיות שיש לישראל ולרוסיה יותר מן המשותף ממה שנדמה לנו. הם למשל מאוד כעסו על ההתקדמות המהירה של האיראנים בחודשים האחרונים בנושא".

זה כעס שנבע מההתקדמות עצמה או מהעובדה שהרוסים לא ידעו על כך מראש?

"אין ספק שהרוסים לא רוצים להיות מופתעים, והאיראנים מפתיעים אותם המון. יחד עם זה, יש הרבה מאוד חיכוכים וסכסוכים בין שתי המדינות בסוגיות שאנחנו פחות שומעים עליהן. הם מסוכסכים בסוגיה של אזרבייג'אן וארמניה, הם מסוכסכים לגבי הדברים שמתרחשים בים הכספי. יש גם חשש רחב באיראן שבשלב מסוים רוסיה תזרוק את איראן כדי להתקרב לאמריקה. אלה קולות שנשמעים בשלב זה בשורות האחוריות של הפרלמנט, אבל הן נשמעות ואף אחד לא מבטל אותן".

יש לרוסיה בכלל אינטרס לעצור את הגרעין האיראני? הרי בסוף הגרעין לא מאיים על רוסיה.

"הוא לא מאיים ישירות, זה נכון, אבל הוא כן מערער את היציבות באזור, וזה אזור חשוב מאוד לרוסיה. הרי ברגע שאיראן תהיה עם נשק גרעיני גם סעודיה ומצרים יצטרפו למהלך וזה יהפוך את האזור כולו להיות מאוד מסוכן. הרוסים לא רוצים את זה. לכן יש לישראל אפשרות לתווך בין הרוסים לאמריקנים לקראת עסקת גרעין, כי היא היחידה שמדברת עם שתיהן בצורה גלויה".

אז בעינייך מדובר היה בפגישה מוצלחת?

"המבחן לפגישה מוצלחת הוא לא המילים שנאמרו במקום. מילים לא עולות כסף. השאלה היא המעשים. זה נכון שרוסיה לא רוצה איראן גרעינית, אבל בחיזוק איראן באופן כללי דווקא אין לה בעיה. באותו זמן שבנט ואלקין ישבו חמש שעות עם פוטין, שר ההגנה שלו חתם על שורה של עסקאות ענק והבנות עם הרמטכ"ל האיראני שביקר במוסקבה. כלומר שכנראה לא הייתה הצלחה גדולה במיוחד בנושא ההתבססות בסוריה. בסוף כשבנט אמר מראש מה יהיו המטרות של המפגש הוא הדגיש במיוחד את הנושא הסורי, ובזה ישראל לא הצליחה".

לאחר הפגישה דווקא יצאה הודעה שהגיעו לסיכומים והבנות בנושא.

"שים לב טוב למה שנאמר. נכון, הגיעו לסיכומים שהמדיניות הקיימת תימשך, אבל בהודעה זה הופיע במשפט אחד בלבד. זאת הייתה המטרה העיקרית, והיא כמעט לא הייתה נוכחת בהודעת הסיכום של ראש הממשלה. וגם לגבי זה, צריך להביט על שאר הדברים שנאמרו. פוטין מחה על כך שהתיאום לא מספיק טוב, מה שגרם בעבר לשורה של היתקלויות בין צה"ל לרוסים, ורוסיה הבהירה שהיא תמשיך למכור נשק לאיראנים. כל זה בנוסף לעובדה שפוטין רמז שהוא לא יפעל לתיחום שטח ההשתלטות האיראנית והרחקתה מהגבול עם ישראל. במישור הזה לא רשמנו הצלחה".

לצד הנושאים המעשיים, במסיבת העיתונאים נאמרה מצידו של פוטין אמירה שהפתיעה את רוב הנוכחים בחדר. לצד אמירה מפורשת של פוטין שהיו לו יחסים נהדרים עם ראש הממשלה לשעבר ויו"ר האופוזיציה היום בנימין נתניהו, הוא הוסיף שהוא מקווה שחוסר היציבות השלטונית בישראל לא יפגע במערכת היחסים בין המדינות. האמירה הזאת נתפסת כמנוגדת לכל הכללים הדיפלומטיים הלא כתובים, במיוחד כשהיא נאמרת על ממשלה שמכהנת ולא על ממשלת מעבר תוך כדי מערכות בחירות חוזרות ונשנות.

"צריך להבין שבשביל פוטין, מה שישראל עברה בשנים האחרונות הוא אירוע בלתי נתפס. נכון שזו אמירה לא מקובלת, אבל הוא אמר דברים דומים בשנתיים האחרונות כשישראל היתה שרויה בארבע מערכות בחירות", אומרת סבטלובה.

ועדיין, כיום בישראל יש ממשלה נבחרת ולא עוד מערכת בחירות.

"זה כמובן נכון, אבל צריך להסתכל על זה בעיניים של פוטין. ראש הממשלה בנט יסיים את תפקידו לפני שיגיע תאריך סיום הקדנציה החמישית של פוטין. בעיניים שלו זאת מציאות בלתי נתפסת. לכן הוא רוצה להבהיר שהוא מעוניין שהיחסים יהיו כמו שהיו עד עכשיו ולא יושפעו מחילופי השלטון בישראל".