יואל מרשק
יואל מרשקצילום: פלאש 90

רבין עבור הוא צוואה לחיים. רבין הוא ג'ינג'י וככזה הוא ידע גם להרים קול וגם להתרגז. אבל רבין היה איש של אנשים ושל הפרטים. כל פרט היה מעניין אותו.

הוא ידע לקחת אחריות על כל מעשה שעשה. דברים שלא קורים היום. ואנו כולנו נאלצים להזכיר לאיש ולאשה בעלי התפקידים שאינם יכולים להתחמק מאחריות אישית ומעשית. רבין ידע להבחין בכלים הממלכתיים הקשורים להתיישבות, לביטחון ולחינוך. הכלי שהייתי מופקד עליו, והיה קרוב לאחריותו של רבין היה הנח"ל.

לא אשכח את הטלפון האישי מרבין לאחר שוועדת חוץ וביטחון בראשותו של אורי אור שהחליטה להמליץ בפני שר הביטחון לסגור את הנח"ל. רבין הרים טלפון ואמר: "יואל אל תדאג אני הולך לאמץ את הצעת המיעוט שלך ושל חבר הכנסת שאול יהלום מהמפד"ל לשנות את משימת הנח"ל מהתיישבות לחינוך. יש מי שיקים יישובים, אך אין מי שיעסוק בחינוך הבלתי פורמלי בפריפריה. חייבים להוביל את הצעירים באמצעות הנח"ל להיות המחנכים של הדורות הבאים. פה הבנתי את גדולתו של רבין, את יכולתו להבחין בין עיקר לטפל.

בחילופי המשימות הוא הזרים דם, וצבע ללחיים, בהבטחת פעילות הנוער משעות הצהריים עד למחרת בבוקר- מהלך זה לטעמי הציל את תנועות הנוער. רבין לא נרצח בגלל אישיותו. גם לא בגלל המראה היפה שלו בלכתו בין אנשים ובמשחקי הטניס שלו. רבין לא נרצח בגלל משפחתו וגם לא בגלל המורשת הגדולה שנשא עמו מהפלמ"ח. רבין נרצח בגלל חזונו, בגלל ראייתו את עתיד המדינה. רבין נרצח בגלל חתירתו לשלום עם אויבים. רבין נרצח כי אם היה נשאר בחיים המדינה שלנו הייתה נראית אחרת לחלוטין.

הרוצח בן־הבלייעל גדל כעשב שוטה בחבורה משיחית, קיצונית. הוא רצח את החזון, רצח את המשימות הלאומיות, רצח לנו את המדינה. עצר את התקדמות המדינה למדינה יהודית, ציונית דמוקרטית בעלת גבולות בטוחים. עד לרגע זה אנחנו בכאוס גדול. ובאין ברירה, שנה אחר שנה אנחנו מגיעים לכאן כדי לחזור ולהעצים את חזונו של רבין - שתי מדינות בין הירדן לים התיכון, פיתוח התיישבות יהודית על פי עקרונות תכנית יגאל אלון והבטחת גבולות בטחון למדינת ישראל. להגשמת חזונו של הנביא ישעיהו הנביא, "לא יִשָא גֹוי אֶל גֹוי חֶרֶב וְלא יִלְמְדּו עֹוד מִלְחָמָה". כך נוכל לממש את המשימה שהנחילה לנו מגילת העצמאות – לשקוד על פיתוח הארץ ולמען כל תושביה.

רבין השלים עם פירוק הפלמ"ח. אבל כל מי שנפגש עם רבין היה שומע את קולות הפלמחניקים מדברים מגרונו. משמעותם של קולות אלה הוא לראות בבסיסי ההתיישבות את יסוד בטחונה של המדינה, את התלות בחינוך לשם ההמשכיות, את הצורך בקליטת עליה כתשתית ומנוף לבניית החברה, ואת החברות והרעות כמנוף לסולידריות, כך שאף לברוא את השלם גדול מסך חלקיו. חשוב היה לו מיהו ומיהי האדם שעובד עמו. לא רק תאריו, נִיסונו, ויכולתו האישית, אלא מה המניע שלו ומהם התכנים הציבוריים שהוא מביא עמו.

איתן הבר ראש לשכתו מספר שכל חודש ביום קבוע היה רבין מזמין לפגישה את משפחות השבויים והנעדרים ומדבר איתם על השבת הבנים. שאלתי את רבין מה יש לך להיפגש עמם כל חודש? הרי אין שום התקדמות שום דבר חדש. רבין השיב לי בקולו הבס והצלול, "לי אין מה לחדש להם, אך למשפחות תמיד יש מה לומר לי".

לא מספיק רק לזכור את רבין אלא כדי ללמוד מרבין ולקחת אחריות על עתידינו ועל עתיד המדינה. יצחק רבין בשבילי הוא מצפן ומגדלור. יום־יום נושם אותו, יום יום הולך איתו, ועושה הכל כדי שנזכור, נדע, ונחיה עמו בכל מעשינו. תודה לך יצחק רבין.