מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל לימדנו כי ספר בראשית הוא עיקרה של תורה, והשיחות, המעשים והמנהגים של אבות האומה הם גופה של תורה, והמשך התורה הוא פירוש להם, ומתוך ראיה זו ראוי לעיין גם בשני הפסוקים הבאים: 'וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר... וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו...'
לאבותינו הבטיח הבורא את הארץ, ובנוסף: 'וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ'. למרות זאת, הן אברהם אבינו מצא עצמו עומד שוב בניסיון ונושא ונותן עם איש העפר, עפרון, לקבר עבור שרה אשתו, והן יצחק בנם, חופר ומסיר את העפר שבו סתמו פלישתים את הבארות שחפר אברהם אביו. שתי הבריתות שכרתו אברהם ויצחק עם אבימלך מופרות בזו אחר זו. תחילה בארות אברהם נסתמות בעפר, ולימים בנו יצחק מגורש, כשאבימלך אומר לו: 'לך מעמנו', בנימוק המפוקפק 'כי עצמת ממנו'. כאותו פרעה שיאמר: 'הנה עם בני-ישראל רב ועצום ממנו... '. על הסכמים אלה והפרתם הצפויה אומר בעל דעת זקנים מבעלי התוספות: "משל לארי שהיה לו עצם בגרונו. אמר כל מי שיבא ויטלנו, יעשרנו המלך עושר גדול. בא עוף אחד ששמו אגרון, שצווארו ארוך, אמר: 'אני אטלנו'. הכניס העוף ראשו בגרון הארי והוציא את העצם. לאחר שהוציאו, שאל שכרו. אמר לו הארי, לא דייך ששלחתיך בשלום ולא אכלתיך כשהכנסת ראשך בגרוני, ועדיין אתה שואל שכר?' דע את האויב ועם מי אתה מיסב".
אך עוד בטרם גורש יצחק על ידי אבימלך, התנסה יצחק כאברהם ברעב, אך הפעם אומר הקב"ה ליצחק: 'אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ'. למרות הטלטולים, למרות שאתה צפוי להיות מגורש מחבל ארץ לחבל ארץ, למרות הרעב והמצב הבטחוני כלכלי, אל לך אף לשקול לרדת מהארץ. שְׁכֹן בָּאָרֶץ, הגם שהמצב קשה, עשה כאמור במדרש רבה: א. עשה שכונה בארץ ישראל. ב. שָכּן את השכינה בארץ. בפיוט 'איש חסיד היה' אומר הפייטן 'בורא עולם בקניין השלם זה הבניין, לא די בבניית שכונה בארץ-ישראל, אלא יש להשלימה בהשכנת השכינה, בקיום תורה ומצוותיה, בהקמת בתי כנסיות ובתי מדרשות ליושביה. בברכה מעין זו אנו נוהגים לברך את התושבים החדשים בחנוכת כל שכונה שאנו זוכים להשלים את בנייתה, תוך שאנו מדגישים שכיזמים אנו אחראים על בניית השכונה, אך כדי לברך על המוגמר כל משפחה אחראית על השכנת השכינה בביתם פנימה ובשכונה כולה.
פתח ב 'שְׁכֹן בָּאָרֶץ' , והמשיך ב'גּוּר בָּאָרֶץ', 'גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ'. מסביר בעל הכלי יקר, גם אם חדשים לבקרים חש אתה כגר, כאדם זר שפלישתים לסוגיהם סותמים את בארותיו, 'גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ'. התאזר בסבלנות.
סתימת אותן בארות בעפר, יש והסתימה היא סתימת מקורות המים כפשוטו, גם לי גם לך לא יהיה, ויצחק היה חופרן מחדש. ויש והסתימה בעפר היא השמדת ראיות מעברנו, כאילו לא היה זה מקום מושבו של אברהם אבינו. כך נעשה גם בימינו, בהר בית מקדשנו, כשעפר שנחפר על ידי פלשתינאי דורנו, מסונן בעמק עין צורים, להוכיח מחדש את עברנו ואחיזתנו. ממש כמעשה יצחק, בפרשתנו 'וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים'. אך יש גם וגויים סותמים בעפר את תורתנו, בשריפת תלמודנו, ובאים בני יצחק שבכל דור וחופרים מחדש את אותן בארות מים חיים, מהם שואב עם הנצח חיי נצח.
ובחפירה המחודשת קורא להן יצחק באותן שמות: 'וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו'. בזכות של"ם ישראל נגאלים שלא שינו את שמם, לשונם ומלבושם ככתוב 'ויבא יעקב שלם', אך יצחק דואג לא לשנות אף את שם הדומם, את שם הבארות. גם הישמעאלים שומרים על השמות העבריים של מקומות הישוב בארץ, ואף יש מפה של הר הבית בה הם מציינים אותו כהר המוריה. אין באר שחופר יצחק ואין הוא חש ש'ארץ ישראל נקנית בייסורים', עסק, שטנה וכו', אולם לגבי הבאר השביעית אומר רבי עובדיה ספורנו, באר-שבע תחילה נקראה באר-שבע בקמץ, על שם השבועה בימי אברהם, ועתה קראה יצחק באר-שבע, גם כי הייתה הבאר השביעית שחפר. דומה שביקש יצחק ללמד את בניו אחריו, שיש ראשית לעגן הבנות עם ערבויות הולמות ואי יכולת להכחישן. ושנית, גם אם נגזר לחפור שוב ושוב בעפר ולגלות את בארות מים חיים שחפרו אבותינו, נשוב לחופרן, נגביר את אחיזתנו עד שנגיע לכור מחצבתנו, ונזכור שאנו כאן בזכות הבטחת הבורא לאבותינו, בזכות הבארות שהם חפרו ואשר שמן לא שונה ולא ישונה לעולם, ותתקיים בבנייו הברכה 'מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל'.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל