התחלה// נולד בבני ברק. בגיל שלוש עברה המשפחה לתל אביב.
העיר העברית הראשונה// "תל אביב הייתה אז לא פחות חילונית מאשר היום, אבל היא הייתה הרבה יותר קטנה. בתי הכנסת היו מלאים, אבל החילון שאדם מרגיש כיום כשהוא נכנס לתל אביב היה גם אז. זה היה סוג אחר של חילוניות. גדלתי בתל אביב של שנות ה־50. היו הרבה מאוד יוצאי פולין, ניצולי שואה שנשאו על ידיהם מספר. חלקם יצאו בשאלה בעקבות השואה, וגם הדור הבא היה ברובו לא דתי. בשכונה שבה גדלתי בצפון תל אביב לעגו לכיפה שלי. התפללתי בשטיבל של גור, שם עליתי לתורה בבר המצווה וגם הייתי בעל קריאה אחר כך. אנחנו משפחה של בעלי קריאה והמשכתי את דרכו של אבי".
אבא// שלום הלוי ז"ל. תעשיין שעסק בייצור גדרות והיה חלוץ בקרב התעשיינים. היו לו מפעלים בקריית גת ובחולון.
אמא// חיה הלוי ז"ל. עקרת בית כמו שהיה נהוג אז. "היא גידלה אותנו".
אחים// הוא הבכור. אחריו ורדינה, נשואה לרב אלי סדן, ראש מכינת 'בני דוד' בעלי. אחריה תאומים שצעירים ממנו ב־16 שנה: הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה, וחגי הלוי, עורך דין שותף במשרד של בועז בן צור, פרקליטו של בנימין נתניהו.
קרוב לבית// עם סיום לימודי התיכון בצייטלין הלך ללמוד במחזור הראשון של בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב במסגרת העתודה האקדמית. "אבא רצה שאשאר בתל אביב, לכן לא הלכתי לירושלים. זו גם הסיבה שלא הלכתי ללמוד בישיבה תיכונית. באותה תקופה היו חוזרים הביתה מהישיבה פעם בשלושה שבועות. בצייטלין הייתה מגמה תורנית, כך שנבחנתי לבגרות מורחבת בגמרא".
עולה על מדים// שבע שנים לאחר מכן סיים את לימודי הרפואה בהצטיינות יתרה. לאחר מכן התגייס לצה"ל ומונה לרופא של בסיס צבאי במלחמת יום כיפור. סיים את תפקידו הצבאי כסגן רופא פיקודי בפיקוד מרכז. "להיות רופא צבאי בימי שלום לא היה תפקיד מאתגר במיוחד מבחינה רפואית־אקדמית. האתגר היה להתמודד בצורה נכונה ולאבחן מי הוא חייל שחולה ממש וצריך לקבל טיפול ומי מתחזה לחולה. ביחידות שאינן לוחמות יש לא מעט כאלה. מצד שני, את הניסיון הניהולי שלי התחלתי לצבור בצבא".
אחריות גדולה// לאחר שהשתחרר מהצבא התמחה ברפואה פנימית בבית החולים בילינסון. "התקדמתי שם מהר. בסוף ההתמחות בת חמש השנים הציעו לי במחלקה פנימית אחרת את תפקיד סגן מנהל המחלקה. נכנסתי לתפקיד החדש שהיה בעל אחריות גדולה עם הרבה חולים מורכבים מאוד".
רצוא ושוב// שנתיים שימש בתפקיד. לאחריהן נסע להשתלמות אקדמית באוניברסיטת ייל בארצות הברית, שם עסק במחקר והתמחה במחלות דרכי העיכול והכבד. עם חזרתו ארצה מונה לסגן מנהל המחלקה ואחר כך למנהל המחלקה בפועל, עד שקיבל הצעה מבית החולים שערי צדק.
רק בריאות// בשנת 1988 הציעו לו לנהל את בית החולים שערי צדק, "ומאז הכול היסטוריה". 33 שנים שהוא שם, ובמקביל שמר על תפקידו כרופא ומנהל מחלקה. "מה שמאפיין את השנים הללו הוא התפתחות מואצת של בית החולים. הייתה לי סייעתא דשמיא וגם השקעתי את הנשמה. בתקופה הזאת שערי צדק הפך מבית חולים קהילתי של פחות מ־300 מיטות לאחד מבתי החולים הגדולים בישראל עם 1,000 מיטות ומעלה. מחיים בצל הדסה, שתמיד הייתה ראשונה ויוקרתית, הפכנו לחיים לצד הדסה. הנהלות שני בתי החולים נמצאות היום בקשר טוב. בשערי צדק יש מרכזי מצוינות שמשתווים להדסה ובתחומים מסוימים עולים עליהם. לקח שלושה עשורים של גיוס כוח אדם איכותי מאוד, בדגש על אנושיות ואמפתיה לא פחות ממקצועיות וכושר ניהול. זה סוד ההצלחה".
לצאת מרוצה מהמיון// "היום חולים לא הולכים כבני מרון. הם בודקים ומתייעצים, עם הרב פירר ועם אנשים אחרים. המטרה שלנו הייתה שאם מגיעים 8,000 איש בחודש למיון של שערי צדק, שרובם ככולם ייצאו מרוצים, וזה לא פשוט לצאת מרוצה מחדר מיון. חולה שמגיע למיון רוצה לצאת עוד לפני שהוא נכנס. כל המתנה היא מעיקה ומלחיצה, אבל אם היחס טוב והשירות זמין זה מה שמשווק את בית החולים. בתוך עשרים שנה הגענו מ־29 אלף ביקורים בשנה בחדר המיון ל־100 אלף".
פורש בשיא// בתחילת 2019 פרש מתפקידו כמנכ"ל בית החולים, ומאז ממלא את מקומו פרופ' עופר מרין, מפקד בית החולים שדה בצה"ל שיוצא לאזורי אסון ברחבי העולם. "בית החולים לקח נתח נכבד בטיפול בקורונה. פרופ' מרין ניהל זאת בצורה נפלאה יחד עם צוות ההנהלה. התודה מגיעה כמובן גם לצוותי הרופאים והאחיות שעשו ועדיין עושים לילות כימים. בשיא המגפה הגיעו ל־150 חולי קורונה במחלקה. היום נשארו בה רק 22".
קורונה פני עתיד// "כל מי שמנסה להתנבא כמה זמן נצטרך לחיות לצד הקורונה והאם יופיע וריאנט חדש עושה שטות. את הגל הרביעי אנחנו מסיימים, אבל אסור להקל ראש בעובדה שנותרו 600 אלף איש שעדיין לא חוסנו. הם אלו שעולים על מכונות הנשמה ועל אקמו. ירושלים הייתה מיוחדת מיתר הערים בארץ, מכיוון שיש בה אוכלוסייה בפרופורציה הרבה יותר גבוהה מאשר כל עיר אחרת, גם של חרדים וגם של ערבים, שמילאו את בית החולים במספרים הגבוהים ביותר בארץ בתקופת הגל הראשון. הם גם איחרו להתחסן ולכן גם נכוו בגל הרביעי".
נשיא// מאז פרישתו מתפקיד המנכ"ל, עבר לכהן כנשיא בית החולים. "אין את האחריות היומיומית, יש פחות לילות ללא שינה, אבל יש מחויבות גדולה מאוד להיות נוכח. בכל יום אני נמצא בבית החולים. אני עדיין אחראי על גיוס כספים, שזה הדבר הראשון שרציתי להיפטר ממנו, אבל לנוכח הקורונה המחליף שלי עוד לא התפנה לזה. אני עוסק גם בניהול התביעות המשפטיות נגד בית החולים, זאת המומחיות שלי".
לשם שמיים// התפקיד החדש מאפשר לו לקבל על עצמו תפקידים נוספים מחוץ לשערי צדק. הוא מכהן בהתנדבות כיו"ר הוועד המנהל של מכללת דוד ילין וכיו"ר הוועד המנהל של עמותת נצח שדואגת ללימודי ליבה בקרב צעירים בציבור החרדי, משתתף בקמפיינים של משרד הבריאות ומכהן כיו"ר ועדת סל התרופות.
החצי השני// נשוי לעדינה, עובדת סוציאלית קלינית שעוסקת בפסיכותרפיה. השדכנית הייתה אחותו ורדינה, שלמדה איתה בכיתה בצייטלין.
הנחת// חמישה. עילית (49), אמא לשבעה ילדים וסבתא לארבעה נכדים, עורכת דין במקצועה שמנהלת מחלקה גדולה בתל אביב של משרד האוצר לטיפול בעברייני מע"מ. אחריה הרב איתי (47), אב לחמישה ילדים, רב היישוב מגרון ור"מ בישיבה הגבוהה בעלי. נועם (39), אב לשלושה ילדים, יזם נדל"ן בתל אביב. דני (38), אב לשני ילדים, רופא המתמחה בהדמיית ילדים. וארז (34), בוגר הפקולטה בבן גוריון, רופא שנמצא בעיצומה של התמחות ברפואת משפחה.
אם זה לא היה המסלול// "אם לא הייתי נענה לנהל את בית החולים שערי צדק, הייתי כנראה נשאר מנהל מחלקה פנימית בבילינסון עד גיל הפרישה, עם פעילות אקדמית ענפה".
במגרש הביתי
בוקר טוב// מתעורר בדרך כלל בין חמש וחצי לשש בבוקר לתפילת שחרית. בניגוד להמלצות הרופאים לא אוכל ארוחת בוקר, ובסביבות שש וחצי יוצא לכיוון בית החולים. כמנכ"ל היה חוזר בממוצע בשמונה בערב, ואז אוכל ארוחת ערב. אחרי זמן למשפחה, בין תשע וחצי לחצות, נמצא עם קו פתוח לארצות הברית: תורמים, ידידים של בית החולים ומחקרים אקדמיים מחדר העבודה. מאז תפקידו כנשיא שומר על אותה שגרה בבוקר, אבל חוזר הביתה מוקדם יותר ומקדיש זמן לפעילויות נוספות, כמו פעילות גופנית.
פלייליסט// "רוב הנסיעות שלי בדרכים מוקדשות לשיחות טלפון בענייני עבודה. כשיש לי זמן אני מקשיב בעיקר לשירים ישראליים מתקופת צעירותי, שירים של שנות ה־60 וה־70, כמו למשל להקת כוורת".
השבת שלי// "שבתות הן כמובן המתנה לכל יהודי. אני מתפלל בבית הכנסת על שם רבי יהודה הלוי, בית כנסת ציוני דתי עם מתפללים באזור הגיל שלי. התחביבים שלי הם דקדוק מקראי וקריאת התורה, אותם אני עושה שנים רבות. פרט לכך, כשיש שמונה עשר נכדים וארבעה נינים, יש הרבה מאוד מפגשים עם המשפחה. בעיקר בחגים, אבל גם בשבתות".
דמויות מופת// "בתחום המקצועי – המורים שלי בבית הספר לרפואה, כמו פרופ' אנדרה דה־פריס, שייסד את בית הספר והיה הדיקן הראשון. מבין המנהיגים הציוניים: דוד בן גוריון. פרט לכך יש בי הערכה רבה לסופרים שיודעים לכתוב את ישראל ואת ההווה שלה, כמו דויד גרוסמן, עמוס עוז וחיים באר שהוא גם ידיד".
מפחיד אותי// "מפחיד אותי שהתחום שאני אחראי עליו לא ימלא את תפקידו כהלכה. מוות בלתי צפוי של מטופל בגלל טיפול לא מיטבי שיכול היה להימנע הוא הפחד הכי גדול שמלווה אותי. זה צריך להיות הסיוט של כל מנהל בית חולים והוא חייב להקדיש את כל כולו למניעתו. גם קריסה כלכלית מספיק מאיימת. הא בהא תליא".
משאלה// "שארבעת השבטים שחיים במדינת ישראל ילמדו לכבד זה את זה ולחיות ביחד בהרמוניה".
כשאהיה גדול// "אני כל כך מסופק ממה שאני עושה, שאני מקווה ומתפלל שאזכה להמשיך לעשות את זה עד יומי האחרון".