על אף שהגל הרביעי נמצא בימים אלה בשלבי דעיכה, מעטים הם אלו המשעשעים את עצמם במחשבות שהקורונה נמצאת כבר מאחורינו והפעם באופן סופי. רוב אזרחי מדינת ישראל, בהתאם למדיניות הממשלה, סיגלו לעצמם שגרת חיים מסוימת לצד הקורונה, תוך ניצול ההסתגלות המאולצת לתקשורת מקוונת. כך גם לאחר שהסגרים וההגבלות נעלמו כמעט לחלוטין מסדר היום, מוסדות אקדמיים רבים ביקשו לנצל את יתרונות הלמידה מרחוק והשאירו כך את תוכנית הלימודים, גם בשנת הלימודים הנוכחית, כאשר אין מניעה אמיתית בהגעה אל הקמפוס.
לצד מוסדות אלו, ישנם גם מי שמבקשים להעצים את היתרונות של המפגש הפרונטלי בקמפוס. כך נפתחה שנת הלימודים האקדמית במכללת אורות ישראל, בנוכחות מלאה של הסטודנטים במבני הקמפוס, תוך שמירה על המגבלות, כמעט כמו בימים שלפני הקורונה. מאחורי ההחלטה האמיצה עומד נשיאה החדש של המכללה, הרב פרופ' יצחק קראוס, שנכנס לתפקידו עם תחילת השנה. בריאיון מיוחד שעומד בסימן ארבעים ושתיים שנים להקמת המכללה הוא מסביר את הרקע להחלטה זו ומרחיב על היעדים שהציב לעצמו לשנים הקרובות.
"אני מאמין שבהכשרת מורים אנחנו לא מכשירים רובוטים שיעמדו מול תלמידים קולטי ידע ופולטי ידע, אלא רואים את המחנך כאדם", פותח הרב פרופ’ קראוס. "אני מכיר את העולם הדיגיטלי ומעריך אותו, אך כשמדובר בהכשרת מורים צריך בעיקר את הכשרת האדם, פנים אל פנים. אני חייב להודות שקיבלנו על כך טענות מסטודנטיות שהנוחות הגיאוגרפית והלוגיסטית של הלמידה מרחוק קסמה להן, אבל לתפיסתי כל עוד מתאפשר לנו מבחינת תקנות משרד הבריאות, באנו לעשות עבודה של הכשרת מחנכים - עלינו לעשות אותה בצורה ישירה. בתי הספר חזרו, התלמידים חזרו, העבודה המעשית חזרה ולכן גם אנחנו חזרנו. היו טענות והיו מענות, אבל אני מאמין שכאשר בחינוך מציבים קו עקבי ונושאים את הדגל – זה מדבר בעד עצמו".
כהמחשה לדבריו הוא מציין כי סטודנטיות שזו להן השנה הראשונה ללימודים וכן סטודנטיות שהגיעו השנה לראשונה לקמפוס אחרי שלמדו את שנת הלימודים הקודמת בזום, הגיעו בשמחה. לעומתן, חלק מתלמידות שנה ג', שהחלו את השנה הראשונה בקמפוס ולקראת סוף חורף תש"פ עברו ללמידה מקוונת, שאלו מדוע חוזרים לקמפוס. "אמרתי להן: נכון היה לכן קשה לקום בבוקר? גם לי היה קשה לקום בבוקר, כי מתחת לשמיכה מאוד נוח. אבל כשאדם קם, אומר 'מודה אני' ומתחיל את היום שלו – יש לו סיפוק. כולנו היינו שנה וחצי מתחת לשמיכה, מדי פעם הצצנו בחלון של המחשב. עכשיו אנחנו מתחילים להתעורר, מתחילים לחיות, והטמפו של החיים מתחיל לזרום. זה היה בשבוע הראשון ללימודים. בשבועות הבאים חזרתי לבדוק מה התחושות שלהן וגיליתי לשמחתי שהן כבר רואות זאת בעין טובה".
מורה חי מול העיניים
הפיכת הנושא הפרונטלי למעין דגל של המכללה מביאה איתה תוצאות מפתיעות. כך התקבל לפני כמה ימים טלפון מסטודנטית שלומדת במכללה אחרת, שבה הלימודים מתקיימים באופן מקוון, והיא מתקשה לשבת שעות ארוכות מול המסך ולקלוט את החומר הלימודי. כששמעה על כך שהלימודים במכללת אורות ישראל מתקיימים בתוך הקמפוס כמקדמת דנא היא החלה בהליכי המעבר ללימודים במכללה. לצד זאת הוא מבקש להדגיש כי בתוכנית הלימודים משולבים אמצעים טכנולוגיים רבים להעשרה. "והיו עיניך רואות את מוריך – צריך לראות את העיניים ושפת הגוף של המורה, אתה רואה אותו חי. זה משהו אחר", כך מעיד הרב פרופ’ קראוס שבשנה האחרונה לימד תריסר שעות שבועיות בזום. "אני יודע היטב מהי הרגשת המרצה המלמד בזום ומהי השותפות הפעילה בשיעור בקרב הלומדים בדרך זו".
"הזום הוא מתנה. יש בזה דברים נפלאים. הקב"ה הקדים תרופה למכה", הוא מבהיר. "במסגרת תוכנית 'פריזמה' של משרד החינוך אנחנו משלבים במערכת השעות שיעורים המבוססים על אמצעים טכנולוגיים. השיעור הפרונטלי לא מתקיים אלא מועבר על ידי אמצעי דיגיטלי אחר. אתן דוגמה ליתרונות הטמונים בכך. בסמסטר שעבר לימדתי את משנת הרב סולובייצ'יק. הבאתי תלמיד שלו מארצות הברית, העליתי אותו בזום והוא סיפר לסטודנטים על הרב סולובייצ'יק. בלי הזום לא הייתי מצליח להביא אותו לשיעור".
במסגרת היותו ראש החוג למחשבת ישראל במכללה מעביר הרב פרופ’ קראוס קורס בספר הכוזרי. "החוג למחשבת ישראל במכללה, אשר עמדתי בראשו לפני 16 שנה, נסגר לפני כחמש שנים, ועל אף שבדרך כלל נשיא מכללה לא משמש כראש חוג לקחתי משימה זו על עצמי, שמחתי שיש בידי את האפשרות לעמוד מול כיתה וללמד. כל שעת הוראה היא זכות בשבילי. גם כאן היכולת להשתמש בלמידה מרחוק מאפשרת לי לשלב מרצים אורחים שאותם אני מתכנן לשלב בקורסים כמו הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינר, שאצלו למדתי את ספר הכוזרי לפני שנים רבות. להביא אותם פיזית היה קשה. עכשיו יש לנו את האמצעים. צריך להשתמש בהם במינון הנכון, להעשרה. לא שהכול נעשה דרכם. לסטודנטים מאוד נוח דרך הזום. לא צריך נסיעות, אפשר מהבית תוך שעושים כדי כל מיני דברים. גם חלק מהמרצים התאהבו בזום. לכן צריך היה להעמיד קו ברור. אני מקבל על הראש שאנחנו שונים ממכללות אחרות, אבל אני מאמין שעם הזמן זה יתיישר. בעבודת הכשרת מחנכים ומחנכות אנחנו חייבים להיות נאמנים לדרך".
ומה יקרה אם יפרוץ גל חמישי שיצריך סגר?
"הכלי נמצא, המרצים והסטודנטים מכירים אותו. אם חס ושלום משהו יקרה, בהתראה של כמה שעות אנחנו יכולים להעביר את הלמידה למקוונת. אם מדי פעם במהלך הסמסטר ננצל את הטכנולוגיה הזאת – זה מצוין. באמצעות הטכנולוגיה אפשר לעשות דברים יפיפיים".
כחלק מהטכנולוגיה שאותה מזכיר הרב פרופ’ קראוס, כבר כמה שנים מתקיים שיתוף פעולה מרשים בין מכללת אורות ישראל ובין המכללה האקדמית בית חנה בדנייפרופטרובסק שבאוקראינה. הרב מאיר סטמבלר, שליח חב"ד בעיר, ייסד מכללה אקדמית עם הכרה ממשלתית אוקראינית, כאשר על הכשרת הסטודנטיות להוראה אחראית מכללת אורות - דרך הזום. "מרצים שלנו מעבירים שיעורים בחינוך לבנות יהודיות באוקראינה", הוא מתפעל. "עד לפני הקורונה, הסטודנטיות היו מגיעות אלינו לארץ לחודשיים של לימודים מרוכזים במהלך הקיץ, ומאז הקורונה כל הלימוד עבר לזום. בקיץ האחרון השתתפתי בטקס חלוקת התעודות שהתקיים גם הוא דרך הזום".
תורה ואקדמיה – הילכו שתיהן יחדיו?
הרב פרופ’ קראוס נולד בירושלים ובגיל צעיר עבר להתגורר בבני ברק. במשך שנים רבות למד בישיבות ולא העלה על דעתו מסלול אחר. במשך כחמש שנים למד בישיבת כרם ביבנה. לאחריהן נקרא אל הדגל, יחד עם בוגרי הישיבה, להיות ממקימי ישיבת עטרת כהנים בעיר העתיקה בירושלים, שם למד במשך שמונה שנים נוספות. במסגרת לימודיו בישיבה למד וקיבל תעודת הוראה. במסגרת התואר השני עשה עבודת מחקר על האידיאולוגיה האנטי־ציונית של חסידות סאטמר, ואילו עבודת הדוקטורט שלו הייתה על חב"ד. "זו הייתה העבודה הראשונה בארץ שנכתבה על הרבי מליובאוויטש. היה לי קשר הדוק עם חב"ד, הראיתי את העבודה לר' יואל כהן, ה'חוזר' של הרבי, והוא קרא אותה בעיון רב".
בתור בחור ישיבה שלא תכנן להגיע לעולם האקדמי וכבר נמצא בו שנים רבות, הוא מבקש להפריך את הסתירה המדומה שיש בין התורה לאקדמיה בקרב בחורי ישיבות. "אנחנו צריכים להיות נטועים בתורה, כך שהאקדמיה לא תפחיד אותנו", הוא אומר, ומפנה אל מאמרו של הראי"ה "הפחד" שבספר 'אדר היקר'. "כשכתבתי את הדוקטורט אמרו לי שצריך להיות ביקורתי. הרב אבינר קרא את הדוקטורט שלי וציין כי מעולם לא ראה דוקטורט כזה גלאט, אין בו שום מילת ביקורת על הרבי – מושא המחקר. אני מאמין ואני אומר זאת לחבריי בעולם הישיבות ובעולם האקדמיה כי בעוד שנים לא רבות, כשתלמיד בכיתה י"א יתבקש לכתוב עבודה על הרמב"ם כהערכה חליפית, הוא יפתח גוגל. אם אנחנו לא נהיה שם, יהיו שם אחרים. אנחנו צריכים לכתוב מאמרים תורניים שעומדים בסטנדרטים האקדמיים. זו השליחות שלנו היום. לכן, אגב, אין תחליף לחינוך האישי".
כחלק מהתפיסה התורנית־אקדמית, במהלך מחקרו של הרב פרופ’ קראוס סביב הציונות הוא גילה את הרב יהודה אלקלעי זצ"ל, שהיה מראשוני הציונות ואף קדם להרצל בחזון המדינה היהודית, אך דמותו נעלמה מעיני הציבור. מאז הוא מקפיד להפיץ את תורותיו ואף עולה לקברו מדי שנה ביום פטירתו בד' בתשרי ומגייס אנשים נוספים להשלמת מניין. "הרב אלקלעי אף חזה את השואה. לא נאריך בזה כי אני יכול לדבר עליו שעות".
סגירת מעגל
כניסתו לתפקיד מהווה בשבילו סגירת מעגל, עקב היותו בוגר קמפוס 'מורשת יעקב' של המכללה. בהמשך החל ללמד באוניברסיטת בר אילן, במקביל היה סגן ראש המדרשה לנשים ולאחר מכן מונה לעמוד בראשה. עם סיום התפקיד לפני כ־11 שנים קיבל פנייה ממכללת הרצוג בגוש עציון לשמש כנשיא המכללה. ארבע שנים הוא כיהן כנשיא מכללת הרצוג, ובמהלכן הוביל את האיחוד בינה ובין מכללת ליפשיץ. "איחוד שעד היום במשרד החינוך מתייחסים אליו כאחד המיזוגים המוצלחים ביותר".
בקשתו לסיים את תפקידו כנשיא מכללת הרצוג הייתה בעקבות ההחלטה שלו ושל רעייתו שרית קראוס, פרופ' למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן שנחשבת לפורצת דרך בתחום הבינה המלאכותית, כמה שנים קודם לכן – לאמץ שני ילדים, בנוסף לשלושת ילדיהם הביולוגיים. "אני גר בגבעת שמואל והמכללה ממוקמת בגוש עציון. הייתי יוצא בשש בבוקר וחוזר בתשע בערב. ראיתי שאני מטיל את עול גידול הילדים על רעייתי והחלטתי לסיים את התפקיד. אציין שהרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, שקיבל אותי לתפקיד, אמר לי בתקופה שחלה שש מילים שאני זוכר אותן היטב, ואלו היו מילותיו האחרונות אליי: "יישר כוח על הסיבה שאתה עוזב". כך חזרתי למדרשה בבר אילן כמורה מן השורה, וב"ה ניהלו אותי תלמידותיי לשעבר".
לפני כחצי שנה פנה אליו אחד מחברי חבר הנאמנים של מכללת אורות ישראל בבקשה לקבל על עצמו את תפקיד נשיא המכללה, לאחר שהנשיא הקודם פרופ' יובל סיני סיים את הקדנציה שלו. "זה נגע לי בעצב רגיש, שקוראים לו חינוך", הוא מתאר. "הגעתי לכאן בשמחה ואני מקווה שבעזרת ה' אצליח להשפיע".
עם כניסתו לתפקיד הציב לעצמו הרב פרופ’ קראוס כמה יעדים. "כולם מדברים על פתיחת חוגים נוספים. אני דוגל בשבע שנות כיבוש ושבע שנות חזקה. העניין הוא לא רק לפתוח עוד חוגים, אלא בתוך החוגים הקיימים - להעצים, להעמיק ולטייב את מלאכת ההוראה. לא הכול צריך להיות בומבסטי. יש לנו עשרות אלפי מורים שעברו דרך המכללה, ואני רוצה לעבור על כל מחלקה ולראות איך אפשר לשפר אותה. כך למשל דיברתי עם סטודנטיות מהחוג לאנגלית. תוך כדי השיחה עלה הנושא של היחס לציונות, שקרוב לליבי מאוד. אמרה לי אחת הסטודנטיות שהן צריכות להכין פרזנטציה בפני הכיתה כדי לתרגל את האנגלית. המרצה הציע לקחת את נושא הציונות ומדינת ישראל. קפצתי על המציאה ובקשתי להגיע לשיעור ולתת הקדמה בנושא, שממנה הן יוכלו להתקדם". דגש מיוחד מתכנן הרב פרופ’ קראוס לשים על העבודה המעשית. "כמו שאמר הרבי מליובאוויטש – 'המעשה הוא העיקר'".
פרט להיותה של אורות ישראל מכללה אקדמית לחינוך, לקחה על עצמה המכללה מיזמים נוספים לטובת הציבור. כך הוקם לפני שנים אחדות בקמפוס אלקנה 'מרכז למשפחה' בנשיאותה של ד"ר חנה קטן ובניהולן של ד"ר ציפי ריין והרבנית עידית שילה. "המרכז נותן מענה לסטודנטיות במכללה וגם לפניות מחוץ למכללה", הוא מדגיש. "זה כולל ליווי בשידוכים, הכשרת מדריכות כלות, קורסים של הרבנית אלסטר וכדומה. מדי פעם מתקיימים במרכז ערבים בנושאי משפחה לנשות הסביבה. אחד הדברים שתפסו אותי במיוחד הוא מפגשים המיועדים לנשות אנשי הקבע". מיזם נוסף במכללה הוא מכון למחנכות בראשותו של הרב ד"ר יונה גודמן.
פו"ם (פיקוד ומטה) למחנכים
בעוד קמפוס המכללה באלקנה מאכלס בעיקר סטודנטיות, קמפוס 'מורשת יעקב' ברחובות מיועד בעיקר לסטודנטים בוגרי ישיבות. "נקודת המוצא שלהם היא שהם מתגדלים בישיבה ואת המיומנות המקצועית הם מקבלים במכללה ולא תמיד מעריכים זאת מספיק. כשלמדתי בעצמי בקמפוס מורשת יעקב, לפני שנים רבות, קיבלנו חוברת בנושא מתודיקה בתורה שבעל פה. בין לימוד הגמרא בעיון ובין ה'קצות' ל'נתיבות' זה לא היה כל כך מעניין, ולא הערכנו את המאמרים העוסקים במתודיקה. לימים, כשהתחלתי ללמד כיתה ו' בתור ממלא מקום ונתקלתי בקשיים, פתאום נזכרתי בחוברת הזאת ונעזרתי בה רבות".
חשוב לציין כי שני הקמפוסים של המכללה הם בית הספר הגדול בישראל לתואר שני MED להוראה, ייעוץ חינוכי, ניהול וארגון מערכות חינוך, מקרא וספרות חכמים. "אל קמפוס המכללה ברחובות מגיעים בעיקר בני ישיבות הסדר, תלמידי ישיבות גבוהות וכוללים שמשלבים לימודי הוראה", מרחיב ד"ר רונאל עטיה, סגן הרקטור וראש בית הספר לתואר שני בקמפוס רחובות. "מגיעים אלינו מכל רחבי הארץ, מחיספין בצפון ועד דימונה בדרום, באמצעות מערך הסעות נרחב".
"בהתאם לכך תפיסת העולם אצלנו היא שאנחנו לא מחנכים את בחורי הישיבות. התלמידים מגיעים מבתי המדרש, שם הם מעצבים את תפיסת עולמם החינוכית, הערכית והתורנית. ראשי הישיבות הם המחנכים ואנחנו מתעסקים בהכשרת מחנכים ומורים", מדגיש ד"ר עטיה, אף הוא בוגר המכללה. "הם מגיעים עם הרבה ערכים והתפקיד שלנו הוא להכשיר אותם להיות מחנכים טובים, אנשי חינוך עם כלים נכונים. מטבע הדברים הקשר שלנו עם ראשי הישיבות הוא הדוק. ברוך ה' אנחנו מצליחים להגיע לרמה ערכית ותורנית גבוהה מאוד, בשילוב עם תוכניות לימוד אקדמיות, אנשי אקדמיה בולטים ואנשי מחקר משמעותיים. זה לא מובן מאליו שאנחנו מצליחים לשלב בין שני העולמות".
בשנת הלימודים הנוכחית נפתח בקמפוס רחובות חוג להכשרת מורים למדעי הטבע, המהווה המשך ישיר לשילוב המנצח בין תורה ואקדמיה, שעליו עמל הרב פרופ’ קראוס. "אני רואה מול עיניי את הר"מ בישיבה התיכונית, שהוא גם מלמד פיזיקה, אנגלית או מתמטיקה. זה מהווה מודל לחיקוי לתלמיד ומלמד אותו שאפשר לשלב בין השניים ואין בכך סתירה. אני רואה בכך אידיאל, גם אצל הסטודנטים וגם בקרב הסטודנטיות, שמשלבות מקצועות שונים בתחומי הקודש ולימודים כלליים. לא פעם אני אומר לראשי הישיבות שמורים למקצועות הקודש יש הרבה, אבל ברגע שיש לבחור התמחות נוספת בסלו, תהיה לו עבודה. כך למשל מי שלומדת הוראת אנגלית, לשון או חינוך מיוחד – תהיה לה עבודה מובטחת. אצל גברים אין כמעט כאלה שלמדו חינוך מיוחד. השטח משווע לבני ישיבות שמתמחים בחינוך מיוחד, לכן שמנו דגש להכשיר את דור המחנכים של העתיד במדינת ישראל. החינוך הוא 'חוכמה ואינה מלאכה'. יש לי חלום שמכללת אורות ישראל תקים בית ספר לפיקוד ומטה (פו"ם) בעולם החינוך ותכשיר מנהלים ומפקחים, והלוואי שאזכה", הוא מסכם.