יאיר יעקבי
יאיר יעקבי צילום: שלומי יוסף

חודשים אחרי שהציל את תושבי יער שרווד מהשריף הרשע מנוטינגהאם, מצא את עצמו רובין הוד מחפש משמעות לחייו. ולמרות ניסיונותיו העיקשים של הנזיר טאק לצרף אותו אל חיק הנצרות, בחר רובין הוד לקבוע את מקומו דווקא בבית המדרש של קהילת קודש שרווד תובב"א. זאת בעקבות המלצה של ידידו ג'ון הקטן, שהיה - תאמינו או לא - צאצא של שמואל הקטן. עד כאן הגיוני.

כשנכנס רובין לבית המדרש ניגש אל ראש הכוילל וביקש ממנו ללמד אותו את כל התורה כולה על שתי רגליים, כמו בנאדם נורמלי ובלי קיצורי דרך.

הרב החליט להתחיל מהבייסיק ולעבור עם רובין הוד על עשרת הדיברות ומשם להתקדם.

הדיברות הראשונים עברו בקלות. שבת, כיבוד הורים, בסך הכול מדובר בדברים שמתיישבים על הלב. אפעס כשהגיעו לחצי השני התחילו אי אילו בעיות.

"לא תרצח", קרא ראש הכוילל.

"ברור", ענה רובין.

"לא תנאף", המשיך ראש הכוילל.

"הגיוני", ענה רובין.

"לא תגנוב", הוסיף ראש הכוילל.

"בוודאי. רק מהעשירים", ענה רובין.

"מה זה?"

"אסור לגנוב, מותר רק מהעשירים כדי לתת לעניים. יכול להיות שחסר לכם את ההמשך", הסביר רובין.

"אין המשך", התעקש הרב, "לא גונבים וזהו".

"אוקיי, אז יש מצב שיש לנו טיפה בעיה כי זה סוג של הקטע שלי", אמר רובין הוד בחשש וסיפר לראש הכוילל את כל הרזומה שלו עד כה.

"לא טוב, נשמה", אמר הרב, "אתה צריך לתקן מה שקלקלת".

רובין הוד לא ידע איך לאכול את הסיפור הזה, אבל אחרי התייעצות עם אשתו מריאן הוא החליט שביהדות אי אפשר לעשות תוכנית כבקשתך והוא חזר ליער שרווד כדי לשוחח עם העניים. ראשון הוא ניגש אל איכר בשם רופרט. שם שמתאים לתקופה, תסכימו איתי.

"שומע רופרט", הוא פתח איתו בדברים.

"הו רובין, מה המצב? באת להביא לי עוד ממון שהוא מאה אחוז גזל?" תהה רופרט.

"לא בדיוק. שמע, זה מאוד לא נעים לי אבל אני צריך את הכסף בחזרה. אני מנסה לעשות מהלך גדול של תשובה ואם אני לא מתקן את זה, אז עשרה אחוזים מהדיברות הלכו לי".

"רגע, אתה רוצה לקחת ממני את הכסף שנתת לי?" הזדעזע רופרט, שלאשתו אגב קראו אוליביה, עוד בחירה מוצלחת לשם תואם תקופה.

"כן, אבל לא בשבילי חלילה, אני אחזיר את הכסף לשריף מנוטינגהאם".

"הרשע???"

"כן, גם מרשעים אסור לגנוב מסתבר, מי היה מאמין שזה שטח אפור מוסרית".

רופרט טרק את הדלת בפני רובין הוד וחזר לענייניו. חילופי הדברים חזרו על עצמם פחות או יותר גם עם שאר העניים שגם להם, תיאלצו לסמוך עליי, היו שמות מאותו ז'אנר.

רובין הוד לא ידע מה לעשות, עד שלפתע הפתרון התחוור לו בבהירות. הוא יפתור את הבעיה באותם כלים שאיתם יצר אותה. הוא חיכה לרדת הלילה, עבר בין כל בתי העניים וגנב מהם את כספם. בבוקר למחרת הוא דפק ממושכות על דלתו של השריף.

"השריף הרשע מנוטינגהאם?" הוא שאל.

"אתה יכול לקרוא לי פשוט השריף מנוטינגהאם", פתח לו השריף את הדלת, "אחרת אני נעלב ואז לך תפייס אותי".

רובין הוד הגיש לשריף את השק הגדוש בזהב ויהלומים והסביר לו על מהלך התשובה הגדול.

"אז אתה גונב מהעניים ונותן לעשירים?" הוא ניסה להבין.

"גונב מהעניים ומחזיר לעשירים", דייק אותו רובין, "זה אחרת לגמרי".

"לא נשמע מדהים, אני חייב להגיד לך, ככה בניגוד לאינטרס שלי", אמר השריף.

"מה אתה מבין ביהדות", ענה לו רובין וחזר אל הכוילל מבסוט עד הגג.

ראש הכוילל, לעומת זאת, פחות התחבר.

"שמע, אתה חייב למצוא דרכים אחרות לפתור את הבעיות שלך, אדון הוד", התעצבן הרב, "לא גונבים וזהו, מה אתה מסבך?"

רובין הנבוך לא ידע מה לעשות. איך הוא יחזיר את הכסף שלקח מהעניים בלי לגנוב שוב מהשריף?

"אני יודע!" הוא אמר לראש הכוילל בהבזק של גאונות, "אני אגנוב מעצמי ואתן לעניים!"

"קוראים לזה לתרום, יא מוזר אחד", אמר הרב והתחיל להתחרט על כך ששערי בית המדרש פתוחים כל כך.

"סבבה, אז אני אתרום!" התלהב רובין הוד ויצא לדרך.

בתוך פחות מיממה כל העניים קיבלו את ממונם חזרה ורובין הוד היה מרושש לחלוטין.

"לא נורא", הוא אמר לעצמו, "אם אין לי רכוש אני תמיד יכול לדמיין שיש לי", ומיד התחיל לחמוד כל מה שזז. שעה לאחר מכן, אחרי שראש הכוילל איפס אותו על הדיבר העשירי, המורל של רובין הוד תאם את מצב העו"ש שלו.

והיה זה ברגע זה כשלבית המדרש נכנס לא אחר מאשר השריף מנוטינגהאם, מאיר פנים ומחזיק שק גדול.

"השריף הרשע מנוטינגהאם?!" התפלא ראש הכוילל.

"אפשר פשוט השריף מנוטינגהאם", התעקש השריף, "ואני פה כדי לגנוב את הכסף הזה לבית המדרש".

"קוראים לזה לתרום, למען השם", עדכן אותו ראש הכוילל.

"וואלה", אמר השריף בסלנג תקופתי, "בכל אופן, המחווה של רובין ריגשה אותי מאוד וגרמה לי לחשוב שגם אני צריך לחזור בתשובה".

"בכסף הזה נוכל לשפץ את בית המדרש ולתמוך בלומדים", אמר הרב וקרץ לרובין בשמחה, "אבל אתה בטוח שהכסף הזה לא יחסר לך, אדון שריף?"

"אל דאגה", אמר השריף ברוחב לב, "גם אם לא יהיה לי כסף, אני תמיד יכול לחמוד".

ראש הכוילל ורובין הוד הסתכלו זה על זה שנייה ארוכה, ואז החליטו שאולי לא צריך להפיל על החוזרים את כל המצוות בבת אחת.

jacobi.y@gmail.com