ההסכם הקואליציוני שנחתם עם הקמת הממשלה הנוכחית כלל דרישה אחת בלבד לשינוי במערכת הכשרות: הדרישה שהועלתה על ידי אביגדור ליברמן הייתה לשנות את החוק כך שיאפשר לכל רב מקומי לתת כשרות בכל מקום בארץ. מדובר בהצעה שמקודמת כבר שנים על ידי נאמני תורה ועבודה, ואף הוגשה בעבר כהצעת חוק על יד חבר הכנסת אלעזר שטרן. ההיגיון שעמד מאחורי הרעיון ל"פתיחת אזורי הכשרות" היה ההצלחה של פתיחת אזורי הרישום לנישואין שנעשתה לפני כמה שנים והביאה לשיפור משמעותי בתחום זה.
ליוזמי השינוי היה כל כך ברור ששכפול ההצלחה מתחום הנישואין לתחום הכשרות ישפר את המערכת ויוריד את המחירים, כי "זה מה שתחרות עושה", שהם אפילו לא טרחו לעשות עבודת מטה בסיסית שתכלול בדיקת היתכנות תפעולית של המהלך והשפעתו על המחירים לבית העסק.
מסתבר שהשינוי הזה כל כך דחוף, שהוא ייכנס לתוקף באופן מיידי. כך, בזמן שהחוק קובע תקופת מעבר של שנה שבמהלכה הרוב המוחלט של המועצות הדתיות יתכנסו לעבר סיום תפקידן במערכת הכשרות, הן ירחיבו במקביל את פעילותן וישלחו זרועות למתן השגחה בתחומי רשויות אחרות ומרוחקות. יוזמי החוק לא טרחו לפרט כיצד יעבוד המנגנון שבעזרתו ייתן הרב של חדרה כשרות בגדרה, למעט אמירה כללית שיעשה זאת באמצעות המועצה הדתית או הרשות המקומית שבה הוא מכהן.
החוק מחלק בין תקופת המעבר שתימשך שנה, שבה יחול ההסדר על כל רב מקומי שיחפוץ בכך, ובין התקופה שלאחר כניסת החוק לתוקף, שבה רק רבנים מקומיים המכהנים ברשויות המועטות שבהן יסמיך השר את המועצה הדתית להמשיך ולתת כשרות יוכלו להעניק כשרות גם מחוץ לתחום כהונתם.
ניתוח ההסדרים שנקבעו בחוק מעלה שבתקופת המעבר תוכל המועצה הדתית לגבות גם מעסקים מרוחקים מחוץ לתחומה את אגרת הכשרות הקבועה בתקנות. באשר לאופן העסקת המשגיח והפסקת העסקתו ישירות על ידי בית העסק החוק לא קבע שינוי. המשמעות היא שאותו רב מחדרה שירצה לתת כשרות לדוכן פלאפל בגדרה, יוכל לגבות בעבור השירות אגרה שנתית של כ־600 שקלים, סכום שבוודאי יאפשר למועצה הדתית לתת שירות איכותי ולהתגבר על הקשיים שהמרחק מבית העסק המושגח מעוררים. ברשויות מקומיות שבהן אין מועצה דתית החוק בכלל לא מאפשר לגבות אגרה, והמצב הזה לא עתיד להשתנות בשנת המעבר.
עם כניסת החוק לתוקף ישתנו כללי המשחק. המועצות הדתיות יוכלו להמשיך לתת כשרות רק אם ירצו בכך, יעמדו בבדיקות בנוגע ליכולת כלכלית ותפעולית, ובעיקר יציגו תוכנית כלכלית שבמסגרתה הן מפעילות את מערך הכשרות רק מהכספים שישלמו העסקים המושגחים. גם אם המועצה עומדת בכל התנאים, עדיין נתון בידי השר שיקול הדעת להחליט אם לתת את האישור. מי שמכיר את מצבן של המועצות הדתיות יודע שרבות מהן אינן עומדות בתנאי הסף, אחרות כלל אינן מעוניינות בכאב הראש של הפעלת מערכת הכשרות, והמועצות המועטות שיתעקשו על זכותן להמשיך לתת כשרות יגלו שהמחיר שהן צריכות לגבות מבית העסק יגדל במאות אחוזים. כאשר מדובר בעסק מחוץ לתחום המועצה המחיר יכלול גם את העלויות הנוספות הנגזרות מהמרחק, מה שהופך את ההסדר ללא מעשי.
סוגיית פתיחת אזורי הכשרות היא רק דוגמה לאופן החובבני והלא מקצועי שבו גובשה רפורמת הכשרות, שרוב ההסדרים בה אינם ניתנים ליישום. יוזמי החוק לא עשו עבודת מטה מסודרת, לא עשו בדיקות כלכליות והתעלמו מכל הנתונים והעובדות שהציגו בפניהם אנשי השטח. כמו בני ישראל הנואשים במדבר הם קיבצו אוסף של קלישאות וכותרות מהעיתון, הכניסו לתוך החוק "ויצא העגל הזה".
הכותב שימש כמנהל תחום כשרות במשרד לשירותי דת וכמנהל מחלקת יבוא הבשר ברבנות הראשית, ועומד היום בראש ארגון 'כהלכה - לשיפור שירותי הדת'