לפני שבוע יצא שר המשפטים גדעון סער בהודעה בחשבון הטוויטר שלו: "היום פרסמתי לראשונה יחד עם שר הרווחה את התנאים לקביעת הורות משפטית של הורה שאין לו קשר גנטי לילד באמצעות צו בית המשפט. אני רואה חשיבות רבה ביצירת ודאות והנגשת המידע להורים ולהורים שבדרך".
האמת היא שמדובר במסמך שהוכן על ידי צוות מקצועי לבחינת התנאים לצו הורות פסיקתי, שלא זכה לאישור רשמי של היועץ המשפטי ואף על פי כן הוא מוצג כבר יותר משנתיים בבתי המשפט כעמדת המדינה בהליכים משפטיים. פרסום זה הוא עוד שלב במהפכת פירוק המשפחה שנעשה על ידי הארגונים הפרוגרסיביים בחסות בית המשפט העליון והפקידות בישראל, במסלול עוקף דמוקרטיה וחוק, כפי שנסביר.
לפי החוק הקיים, האב והאם הביולוגיים של כל ילד הם הוריו. כדי לשנות את זה יש צורך בחקיקה כפי שנעשה במקרים מיוחדים, כמו במקרי אימוץ או במקרה של מכירה או תרומה של ביצית. אולם לפני שבע שנים המציא בית המשפט העליון מושג חדש: "צו הורות פסיקתי". המצאה זו נועדה לתת מעמד משפטי של הורה למי שרואה את עצמו כבן זוג של ההורה, למרות שאין לו כל קשר גנטי לילד. בפסק דין מלפני שבע שנים שנקרא ממט־מגד איפשר בית המשפט העליון "רק" לבצע רישום של החבר או החברה של ההורה הביולוגי כהורה נוסף, מה שזכה לתואר המשפטי "זיקה לזיקה", תוך שהוא מדגיש שמדובר לא בכינון הורות חלילה אלא ברישום בלבד עד שהנושא יוסדר מבחינה חוקית.
החלטה עוקפת חוק זו פתחה פתח למבול של בקשות לכינון הורות משפטית, בלי שום כללים ומגבלות. עד כדי כך שאישה מוגבלת עם תוחלת חיים נמוכה קנתה זרע וביצית ושכרה רחם של קרובת משפחתה ובסופו של תהליך ביקשה להירשם כאמו של הילד שהיא הייתה היזמת שהביאה אותו לעולם, בלי שום קשר ביולוגי או פיזיולוגי אליו. במקרה זה בית המשפט הפעיל את מערכת הבלימה ולא אפשר את מתן ההורות לילד האומלל שנשאר יתום מהולדה, ילד של המדינה!
מקרה זה ועוד מקרים רבים אילצו את המערכת ליצור איזושהי מערכת כללים. כך לפני יותר משנתיים הוכנה הצעה של "צוות מקצועי לבחינת התנאים לצו הורות פסיקתי", שלא קיבלה שום תוקף חוקי אך משמשת את פרקליטות המדינה בהליכים משפטיים במחשכי הדיונים הסגורים בבתי משפט לענייני משפחה. החידוש של גדעון סער הוא בפרסום הפומבי שהוא נתן למסמך של הצוות והפיכתו למעין מסמך רשמי.
דבר נוסף שהתחדש הוא הטופס ל"בקשה למתן צו הורות פסיקתי". בטופס זה מציינים המבקשים כי הם מודעים לכך כי "צו הורות פסיקתי איננו בר ביטול". תוספת זו נועדה להתמודד עם בקשות שעלו בשנים האחרונות בבתי משפט לביטול צו ההורות הפסיקתי. בקשות אלו מטרידות מאוד את ארגוני פירוק המשפחה היות שהן מעידות על כך שיש הבדל בין הורות ביולוגית שאדם לא יכול להגיש בקשה לבטל אותה, ואדרבא בתי המשפט לא מאפשרים גם למי שרוצה לברוח מאחריותו ההורית הביולוגית, ובין הורות משפטית שכפי שהיא באה בצו בית משפט כך היא יכולה להתבטל.
צחוק הגורל הוא שבתי המשפט שהוכיחו שהחוק לא מחייב אותם, על אחת כמה וכמה שמתווה שפרסמו שר המשפטים ושר הרווחה לא יחייב אותם. השופט מ' לוי (תיק משפחה 7936-12-18) הסביר שהוא אינו מחויב להנחיות שנקבעו ומאשר רישום הורות, בתביעה שלא עמדה במבחן הקריטריונים שפורסמו. האג'נדה הפועלת לפירוק המשפחה ומיסוד ההורות המשפטית במקום ההורות הטבעית היא הקובעת, ובלשונו המשפטית: "העובדה שאדם בחר לבטא את נטייתו המינית במאובחן ממה שיש הסוברים שזה 'בסדר' או 'ראוי', אינה יכולה להטיל על אותו פרט בחברה חובה יתרה או להקים את הזכות לדרוש ממנו לנקוט בהליכים שונים מאלו הננקטים על ידי ה'בסדרים'. הכנסתן של בנות הזוג שלפניי לתבניות של סברות ושל לוחות זמנים פרוצדורליים כדי ללמד על טובתן וטובת בנן אינה מתיישבת עם הבנתי".
מוטב היה לשר סער להורות על ביטול צו ההורות הפסיקתי, ולהודיע שמעתה מדינת ישראל לא תיתן ידה לייצור של יתומים מהולדה.
מיכאל פואה הוא יו"ר ארגון בוחרים במשפחה; יהודה פואה הוא יו"ר ארגון בצלמו