בתנועת בנ"ע הקצו תקן מיוחד לרכז אקלים וקיימות. תלמידים בפעילות בטבע
בתנועת בנ"ע הקצו תקן מיוחד לרכז אקלים וקיימות. תלמידים בפעילות בטבעצילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

"להציל את הכדור", "סכנה, התחממות גלובלית", "זהירות אפוקליפסה" - מסרים אלו נשמעים יותר ויותר בשנים האחרונות בארץ ובעולם. קולות המאיימים כי משבר האקלים מעמיד את האנושות בסכנה קיומית ויש לנקוט צעדי קיצון להצלתה הולכים ומתגברים. אך מה חלקו של המגזר הדתי־לאומי בתנועה העולמית לשימור כדור הארץ? האם כפי שהיה בעשור האחרון המגזר הדתי־לאומי חש ברובו אדיש ומנותק ממאבקם של אלו החרדים לשלומו של כדור הארץ ומתיאורי הקטסטרופה המתקרבת, או שמא תופסים קולות אלו מקום גם בקרב חלקים מהציונות הדתית?

צעד שייתכן שמעיד על השינוי המתחולל ביחס הציבור הדתי למשבר האקלים הוא מכתב רבנים ששוגר לראש הממשלה נפתלי בנט לקראת ועידת האקלים הבינלאומית שהתקיימה השבוע. במכתב חתומים עשרות רבנים, ובהם מבכירי רבני הציונות הדתית, על הקריאה "לייצג את השותפות המלאה של מדינת ישראל במאמץ הכלל־עולמי בסוגיית משבר האקלים".

הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בארגון רבני צהר, חתום אף הוא על מכתב הרבנים ורואה את עצמו מגויס לנושא מאז ומתמיד: "לא התעוררתי רק עכשיו. כבר שנים רבות התחום הזה הוא חלק בלתי נפרד מעולמי, מכוחה של האמונה העמוקה באחריות שהטיל הקב"ה עלינו בין דרך המצוות ובין דרך היותנו צלם אלוקים בעולם. זה בא לידי ביטוי בקבלות אישיות - לא קיצוניות, אלא צמצום צריכת בשר, כלים חד־פעמיים, דפי מקורות וכדומה - דרך השתתפות באין ספור יוזמות מעשיות ורעיוניות בנושא".

הרב שרלו מזהה התעוררות נרחבת לנושא הקיימות בציונות הדתית ובכלל: "מה שהשתנה עתה הוא המודעות היותר עמוקה לכך שאנחנו נמצאים במקום חמור בהרבה, שעיקרו פיקוח נפש אפשרי של מיליוני בני אדם בעולם, וסכנות הנובעות מכך".

אתה לא חושש שמדובר בתנועה בעלת אג'נדה פוליטית מצד מאוד מסוים?

"העולם שלי לא מתחלק לשמאל ולימין. בכל תחום, אני נוהג לא להינעל מראש לתבניות ולפוליטיקה של זהויות, אלא להתייחס עניינית. בדרך זו הכריעו ראשוני רבותינו בנושא הציונות. בנושא הקיימות אומנם יש הרבה מאוד צללים, אולם מול הסכנה האפשרית המתממשת צריך להתגבר על כל אלה. אני מאמין כי בשעה שהציבור האמוני יהיה חלק מזה תהיה תאוצה עצומה בפעולות שאנו נהיה שותפים בהן, למען הקיום האנושי והבריאה האלוקית".

שלומית גולדין, יועצת תקשורת ופעילה סביבתית תושבת השומרון, מזדהה עם ערכי הקיימות ומשתדלת ליישמם בחיי היומיום שלה ושל משפחתה: "אני לגמרי שם. זה לא רק מיחזור, זה גם שימוש חוזר בדברים והפחתת פסולת, שני דברים שמפחיתים את טביעת הרגל של האדם בעולם", היא פותחת. "אנחנו 12 שנה בשומרון, וכשהגעתי לכאן בכלל לא היו פחי מיחזור בשומרון. היה רק פח ירוק לזרוק לשם הכול. בהתחלה ממש לקחנו את הבקבוקים והעיתונים איתנו ברכב וכשהיינו נוסעים להורים היינו זורקים בפחים המיוחדים ברמת גן. לאט לאט פעלתי כדי להביא לכאן פחי מיחזור. הייתי יושבת ראש הוועדה לאיכות הסביבה במועצה האזורית שומרון ופעלתי לקידום הנושא".

ומה היו התגובות?

"הצבנו למשל קומפוסטר מחוץ לבית. יש שכנים שזורקים שם לפעמים את פסולת הירקות שלהם. וחלקם אומרים שמדובר בשטויות".

את לא נעלבת מהזלזול והאדישות מסביב?

"ממש לא, אבל כן ממשיכה להסביר לאנשים שלשלוח את הילד בבוקר עם כריך בקופסה במקום בשקית חד־פעמית זה יותר טוב לסביבה והכי חשוב - הכריך לא נמעך. אני משתדלת להסביר לאנשים עם תירוצים שיהיו מקובלים עליהם, כמו שלארח בכלים אמיתיים זה יותר מכובד או להסביר למועצה שליישב את ארץ ישראל זה לא רק לבנות בתים ומוסדות חינוך אלא גם לפתח מערכת ביוב טובה כדי לא לזהם את נחל קנה".

גולדין מסבירה כי אנשים רבים עדיין לא מבינים את גודל האחריות שיש בידם לשמירה על הקיים ומספרת על שיחה שהייתה לה לאחרונה עם קולגה: "דיברתי עם מישהי בתפקיד בכיר באחת המועצות ביהודה ושומרון על איך אפשר ממש בקלות להפריד פסולת ואיך אפשר לקנות יד שנייה. דיברתי איתה על הנושא והיא אמרה לי בביטול: 'שלומית, מה אכפת לנו מהשטויות האלה של איכות סביבה. לילדים שלנו יהיה עולם לגור בו ועד שהנכדים יגדלו הקב"ה כבר ימצא פתרון'. יש איזושהי עצימת עיניים אצלנו. אנשים לא מסכימים להאמין שבמו ידינו אנחנו מקרבים את העולם שבו אנחנו חיים להרס", היא קובלת.

כשגולדין נשאלת בנוגע לחשדנות הקיימת בקרב רבים מהמגזר נגד התנועות הפועלות לשימור כדור הארץ, היא מסבירה כי היא מבינה את החששות אך מסרבת שהם ישתקו את בני האדם מעשייה למען העולם: "יש ארגון שנקרא 'מרד בהכחדה', ארגון שמדבר על זה שאם אנחנו נמשיך ככה העולם הזה ייכחד. ניסינו להביא אותם לשומרון אני ועוד כמה פעילות, מישהי מתפוח ומישהי ממעלה שומרון. הייתי איתם בקשר די הרבה זמן ובסוף, כשכבר התארגנו קבוצה של פעילים למפגש באריאל, הם החליטו שלא להגיע אלינו לאריאל. כי חלק, לא כולם אבל חלק מהאנשים שם, מתנגדים לכיבוש. עכשיו תגידי לי מה הקשר בין כיבוש־לא־כיבוש לאוויר מזוהם או למים מזוהמים? הזיהום לא מכיר בגבולות. אז נכון, אנחנו לגמרי נתקלים גם בפוליטיקה בתוך כל זה, אבל בשום אופן זה לא ימנע מאיתנו להמשיך לפעול".

אולי ההימנעות שלהם מלהגיע לאריאל מעידה שמדובר במאבק בעל צבע פוליטי?

"בשמאל קוראים לזה 'איחוד מאבקים'. אם אני נאבק נגד הכיבוש אז אני מאחד את זה עם שאר המאבקים שלי כמכפיל כוח. בעיניי לא רק שמדובר בטעות, אלא שבכל הנוגע לסביבה מדובר ממש בטיפשות", היא אומרת ומוסיפה: "אני באמת חושבת שאם כולנו ניקח אחריות על העולם הזה נצליח לצמצם את הפגיעה בו. למנוע זה כבר מאוחר מדי לצערי. צריך להבדיל בין משבר האקלים ובין שמירה על הסביבה", היא מחדדת. "בעוד שלמשבר האקלים יש לנו מעט מאוד מה לעשות כאנשים פרטיים, הרי שקיימות היא לא קשה לביצוע ואפילו מתבקשת. הרגלים קטנים כמו למשל לא לזרוק מגבונים לאסלה, או לקיים פעם בעונה מסיבת החלפת בגדים עם חברות. זה כיף, זה אקולוגי, וכמובן חסכוני. משבר האקלים גדול עלינו כפרטים, אבל מי שרוצה להשפיע גם שם אז כדאי לו לצמצם את הנסיעות ואת צריכת הבשר".

"סוג של עבודה זרה"

מי שאמונה על עידוד מיחזור הבקבוקים בארץ היא אורנית רז, מנכ"לית תאגיד המחזור אל"ה, תושבת ניר עציון. "אנחנו למעשה דואגים לאיסוף ומיחזור בקבוקים בשביל יצרני ויבואני משקאות".

מהיכרותך את השטח, הציבור הדתי מגויס לנושא מיחזור הבקבוקים?

"כיום נקודת ההחלטה מה לעשות עם הבקבוקים עוברת אלינו הביתה. האם במוצאי השבת אנחנו לוקחים את הבקבוקים וזורקים אותם לפח האשפה או שאנחנו אוספים את הבקבוקים ולמחרת הולכים לסופר לקבל את כספי הפיקדון. כאן נכנסת דווקא החברה הדתית לתמונה", היא מציינת. "כי בחברה הדתית כמעט כולם סביב קהילה, וכשאני אומרת שאני לוקחת את הבקבוקים וכקהילה אנחנו מזדכים על הכסף - יש לכך ערך. אני נחשפת ליותר ויותר קהילות, בתי כנסת ויישובים שמחזירים בקבוקים, מזדכים עליהם כקהילה והכסף הולך לטובת פרויקטים נפלאים כמו הכנסת כלה, הכנסת ספר תורה או פעילות לילדים. דווקא בחברה הדתית שהיא מאוד קהילתית אפשר לרתום את המיחזור לטובתה, כי אתה גם שומר ומצמצם נזק סביבתי למדינה וגם מקבל ערך כלכלי ורותם אותו למטרות טובות וחשובות. זה נפלא בעיניי", אומרת רז. "אני רואה יותר ויותר ציבור דתי מגויס. אני רואה בני ישיבות ובנות אולפנה שפועלים למחזר. אני רואה במגזר התעוררות לנושא כי יש את ההבנה של הפוטנציאל הכלכלי ואת החשיבות שטמונה בכך בפן הסביבתי".

אחד המתנגדים החריפים לארגונים הגלובליים לשימור כדור הארץ הוא הלל גרשוני, חבר 'הפורום לרציונליות סביבתית'. "הפורום כולל בתוכו אנשי מדע, מהנדסים ואנשי מקצוע נוספים שנמצאים בממשק שבין כלכלה וסביבה. חלק מהחברים בפורום מעדיפים לא להזדהות רשמית עם הפורום פן יבולע להם".

מה החשש?

"תביני, יש בון־טון שקובע מה מותר להגיד בנושא האקלים ומה אסור להגיד, ואם מישהו מעז לומר דברים שהם קצת שונים ממה שמצופה ממנו אז הוא חושש להיפגע מקצועית־אקדמית", הוא קובל. "הגישה שאני ניגש אליה בנושאי סביבה וכלכלה היא גישה רציונלית של בחינה מפוכחת־קרה, בחינה של עלות מול תועלת, וזו גישה שהיא שונה מהגישה הקיימת, שהיא - הייתי אומר - דת", הוא מצביע על לב הבעיה מבחינתו. "בתנועות הללו יש דברים שקדושים ויש דברים שפסולים מכול וכול ואסור לגעת בהם, ויש דברים שצריך לתמוך בהם בלי קשר עד כמה הם מזיקים או מועילים באמת. רוב התפיסה הסביבתנית לצערי מבוססת על דמיונות ולדבר הזה אני מתנגד בתוקף. התחלתי לחקור למשל את עניין המיחזור או האקלים וגיליתי שהגישה הרווחת שונה מאוד ממה שהמציאות מספרת לנו".

לשיטתך אין התחממות גלובלית?

"בוודאי שיש. אי אפשר להתכחש להתחממות שקיימת וזה גם לא נכון להתכחש לה, וגם לא לשאלה האם יש לבני אדם השפעה על האקלים. אלו שני דברים שאני מסכים עליהם, אבל השאלות האחרות הן השאלות המשמעותיות ועליהן מדלגים מבלי משים. שאלה אחת היא עד כמה זה רע. האם מדובר בסוף העולם כפי שמזהירים אותנו? כי בניגוד לתרחישי האימה יש להתחממות הגלובלית גם תועלות משמעותיות שנוהגים משום מה להתעלם מהן, כמו ההתחממות בקטבים שפירושה גם הפשרה של הרבה מאוד קרקעות לחקלאות או למשל פתיחה של נתיבי שיט בקוטב הצפוני או משאבים שיהיה אפשר לנצל. בנוסף לכך, אומנם ההתחממות גורמת ליותר גלי חום, אבל היא גם גורמת לפחות גלי קור שלפי חלק מהמומחים יכולים להרוג פי עשרה מאשר גלי חום, כך שיכול להיות שבסך הכול להתחממות כשלעצמה יש אימפקט של נזק, אבל עד כמה הוא חמור - זה כבר נתון לוויכוח. ברור שזו לא קטסטרופה במובן של איום קיומי על הכדור", הוא מבהיר את השקפתו. "אין כאן שום דבר שהוא משמעותית מזיק לנו. אני רואה דווקא שהרווחה הכלכלית על פני הגלובוס עלתה דרמטית, יותר מאי פעם. אנשים לא יודעים, אבל כדור הארץ כיום הרבה יותר ירוק מאשר בעבר".

מדוע אתה מגדיר את התנועה לשימור כדור הארץ כדת?

"זה סוג של עבודה זרה", הוא שב ומדגיש, "הם מתבוננים על הדברים באופן גורף ולא רציונלי ולא בוחנים באמת עלות מול תועלת. צריך לשים את המסרים המאיימים שלהם בפרופורציה. לא מדובר בשואה שעומדת להתרגש עלינו", הוא מבקש להרגיע. "אז מה גורם לאנשים לא לחשוב בצורה רציונלית? אני מניח שהם מחפשים איזושהי משמעות לחיים. הם באמת רוצים להציל את העולם, הם רוצים את התחושה של התמסרות לרעיון אוניברסלי ולמעשה טוב. את התחושה הזאת הם רוצים בלי שום קשר לשאלה אם זה אכן עוזר לשמירה על הכדור או לא. ולכן אני מתנגד בחריפות רבה כל כך".

גרשוני מביע ביקורת גם נגד תנועת הנוער הדתית בני עקיבא: "לאחרונה הם פרסמו קול קורא לתפקיד רכז אקלים וקיימות. בטח זה נובע משיקול כלכלי כי מזרימים כסף לתנועות נוער שיסכימו לדבר הזה, אבל בסוף מדובר באג'נדה מאוד מסוימת ובניסיון של הארגונים הללו לשטיפת מוח. הרי בואי נניח שהכול נכון והולכת להיות קטסטרופה אקלימית ממשית על כדור הארץ, עד כמה ישראל משפיעה על האקלים העולמי? ישראל לא משפיעה בכלום", הוא מפתיע. "הפליטות של ישראל הם 0.18 אחוז מכלל הפליטות. מכאן שברור שגם אף תנועת נוער ישראלית לא תשנה דבר. זה רק מעשה דתי של עבודה זרה ומאוד מצער שתנועת נוער דתית בישראל נכנסת לדבר הזה בגלל הכסף".

מה כל כך נורא אם חניך בתנועת נוער דתית ילמד לשמור על העולם שהקב"ה ברא?

"רוצה ללמוד לשמור על העולם? אז קודם כול תוריד את הגאווה. בני אדם הם לא כאלה חשובים והם לא באמת יכולים להרוס את העולם. העולם היה לפנינו ויהיה אחרינו. זה שיעור בענווה שצריך ללמוד. ואם רוצים שתהיה לנו סביבה נקייה צריך להתמקד בלחנך לשמירה על הנחלים או על חופי הים, ללמוד לא ללכלך את הסביבה שלנו, דברים בסיסיים שלא קשורים בכלל להמולה שיש היום. אם ידברו באמת על מה באופן אפקטיבי אני יכול לעשות למען העולם שהתועלת בו תהיה גדולה – מה טוב, אבל לא מדברים על זה. בארגונים הבינלאומיים קוראים לפעולות קיצוניות ואין שם שום זכר למחשבה הגיונית ולכן זה נורא. זה מין שיגעון שיש לו גם השלכות ונזק", הוא מתריע.

"אנחנו יוצרים נכסים פוליטיים ומרוקנים משאבים לכיוונים מזיקים. הרבה מאוד כספים של משלם המיסים הולכים לסבסוד של כל מיני ארגונים של אנרגיה מתחדשת שהיא לא ירוקה בכלל וזה דבר רע, קיימת סכנה ליציבות האנרגטית שלנו".

ראש הממשלה בנט אמר בוועידת האקלים שישראל אומנם קטנה אבל ההשפעה שלה בנושא יכולה להיות אדירה.

"זה 'אני ואפסי עוד'. אני הכי חשוב. אבל מה באמת ההשפעה של ישראל? אפס".

זה קצת מייאש מה שאתה אומר.

"לצערי אין הבנה למשמעות ההתחייבות לאפס פליטות ועד כמה משק אנרגיה הוא דבר חשוב ועד כמה ההשפעה שלנו על האקלים היא אפסית. אנשים רוצים לעשות משהו משמעותי ולהשפיע, אבל אתה לא יכול להציל את העולם. העולם לא עומד להיכחד ועם כל הכבוד, פעולה קיצונית ככל שתהיה היא כלום. אין לזה באמת שום משמעות. אנשים מסרבים לקלוט את זה כי הם רוצים להרגיש שהם עושים משהו".

נושא שימור הכדור נוכח יותר ויותר גם בציבור הדתי־לאומי.

"כל נושא שהוא בון־טון עולמי אנשים נוטים להיכנס אליו בהתלהבות. למי שלא נכנס לפרטי פרטים של הסוגיה זה נשמע אחלה. מה, אנחנו לא בעד לשמור על הסביבה? ו'תן דעתך שלא תקלקל', וככה נכנעים לשטיפת המוח הגלובלית. המסר שלי לאנשים הללו הוא להשתמש בשכל הישר שלהם ולראות ולשקול עלות לעומת תועלת. צריך לבדוק ולבחון אם זה הולך בכיוון הנכון או שזה רק גורם לנו להרגיש טוב על הנשמה, ואם זה חלילה מזיק צריך להיזהר. אנשים שואלים למה בציבור הדתי יש יותר ספקנות כלפי הנושא הזה. יש במגזר מי שמסתכלים ואומרים שמדובר במזימה בינלאומית ונוטים להכחיש אפילו שיש התחממות, ואני חושב שמדובר באינסטינקט בריא של אנשים חושבים שאומרים שיש כאן משהו לא בסדר ושיש כאן ניסיון של כל מיני אנשים לעשות עלינו סיבוב. זו אג'נדה שמאחוריה עומדים הרבה מאוד אינטרסים זרים, הרבה מאוד דמיון ומעט מאוד חשיבה מפוכחת", מסכם גרשוני את תורתו.

"היהדות צריכה להיות אור לגויים"

יובל פרג'ון, מנהל בית הספר התורני אור תורה אריאל מבית רשת אור תורה סטון, דווקא מעודד לימודי קיימות ואקולוגיה בבית ספרו: "אחרי הצבא רציתי לעשות ציונות והייתי יערן בקק"ל במשך 14 שנה. בהמשך התעסקתי בפרויקטים סביבתיים שונים ברשות הטבע והגנים, הדרכת טיולים ועוד. לפני שמונה שנים פניתי לחינוך הפורמלי והגעתי לניהול. אני מגיע לתחום החינוך כשאני חולם ונושם על ירוק, קיימות ואקולוגיה. רציתי להכניס ערכי סביבה וקיימות לבית הספר מתוך תפיסה שיש לפעול שזה לא יישאר רק בקרב אליטה מסוימת".

אתה מתכוון לאליטה שבדרך כלל נמצאת בצד השמאלי של המפה הפוליטית?

"הדימוי הוא בדרך כלל של שמאל־אשכנזי־חילוני, אבל הרבה שנים האמנתי שהמסרים האלה של קיימות ואקולוגיה הם לא נחלתו של ציבור אחד בלבד ואני מאמין שאם רוצים חיבור בינינו - הסיפור האקולוגי והסביבתי של הקרקע והארץ יכול להיות מכנה משותף נהדר. בבית הספר שלנו הערכים הסביבתיים נוכחים".

קיבלת תגובות מהורים או מהצוות החינוכי שבחינוך הדתי ישנם ערכים חשובים יותר?

"בהתחלה אולי היו אמירות כמו 'מה אתה משנה את סולם הערכים?' ו'אתה בא להגיד שיש משהו אחר חשוב יותר?'. אבל זה לא אחר, זה קיים מבראשית וחובתנו ליצור מצב שבו הערכים האלה מוכרים לנו בשפה ידועה ונתעסק בהם יותר ויותר. אני לא מבין איך אפשר להיות דתי בלי לדבר על ערכים אוניברסליים של שמירה על העולם. היהדות היא לא דת פרטית, ארץ ישראל היא אור לעולם, ואנחנו חייבים לחשוב במושגים כלל־עולמיים".

תנועת בני עקיבא מסרה בתגובה לדברים: "המחשבה שבני עקיבא החליטה לקדם אג'נדות שאינן ראויות משיקולים כלכליים אינה ראויה להתייחסות ואין לנו אלא להצר על הפרחת תאוריות שונות ומשונות על ידי גורמים כאלו או אחרים. כלל תנועות הנוער פועלות מזה שנים יחד עם המשרד להגנת הסביבה בנושא הקיימות. כעת הפעילות המשותפת מתרחבת ובמסגרתה תנועת בני עקיבא פועלת לגייס רכז שיפעל בתחום זה ברמה התנועתית מתוך ראייה אמונית וערכית".