רגע לפני...תקציב מדינה איננו כלי משחק פוליטי. הוא נשמת אפה של מדינה מתפקדת ומנוהלת, עם סדרי עדיפויות, עם תכנון ארוך טווח של משרדי ממשלה ועם תכניות חומש.
כמי שעומדת בראש הקואליציה, ראיתי מקרוב את המאמצים הכבירים של כל השותפים, כאשר מטרה אחת לנגד עיניהם: הוצאת המדינה מהקיפאון. באחריות, בשיקול דעת, התגברנו על כל החסמים והמכשולים, וטובת האזרח היא שהנחתה אותנו.
תכניות שהעלו אבק בקלסרים קורמות פתאום עור וגידים. רפורמות מקיפות כמותן לא נראו כאן עשרות שנים יוצאות לדרך.
אבל מה קורה פה? על מה ההפגנות וכל הרעש? מה מעורר כל כך הרבה אמוציות?
מדוע כל מנכ"לית או איש עסקים שאני פוגשת אומרים לי: "רק שיעבירו כבר את התקציב ריבונו של עולם"?
כי כאשר אין תקציב, אין אישור להוספת כיתות לבתי ספר, לרכישת מכשירי MRI לבתי חולים או לבניית גן ילדים חדש.
תקציב מסודר הוא מנוע צמיחה שמזרים כסף לפיתוח – ומייצר אפקט דומינו חיובי שמסייע למשק להתפתח.
תקציב ישן או קופסאות תקציביות מתייחסים לצורך קיים. תקציב חדש נותן מענה לצרכים העתידיים. וכשעומדים במקום מתדרדרים לאחור.
יש כאן עניין מהותי הנוגע לדמותה של מדינה דמוקרטית. מדינה שפועלת ומקבלת החלטות על מנת להיטיב עם אזרחיה – מכל המגזרים.
אני שמחה וגאה על כך שהצלחנו להכניס לתקציב החלטות משמעותיות רבות בתחום הבריאות ובכוונתי להמשיך ולהילחם למען מערכת הבריאות כולה.
במבט רחב יותר, אני רוצה לשתף אתכם בתחושותיי. לפני מספר חודשים ניצבתי בצומת דרכים ובחרתי נתיב.
נתיב בעל מהמורות רבות, שוליים צרים ופקקים שלא נגמרים שמחייבים אותי לגלות סבלנות ואורך רוח על כל צעד ושעל.
אז למה בחרתי דווקא אותו? כי בקצהו נמצא היעד - תקציב המדינה. תקציב תקין שיעיר מתרדמת ארוכה את כל המערכות שהוזנחו ושותקו במשך 3 שנים.
זה לא סוד שעליי ועל חבריי לסיעה עוברת תקופה לא קלה. השמצות, איומים, גידופים וקללות הפכו ללחם חוקם של מתנגדי הממשלה. מטיחים בי השכם וערב ששכחתי מאין באתי ושזנחתי את ערכיי. אנשים שמאחלים לי "לא להגיע בחתיכה אחת לתקציב", מתעקשים ללמד אותי דרך ארץ.
להם אני עונה: מי שנסע איתי בדרכים, יודע שבנהיגה אני לא משתמשת בתוכנת ניווט וכך גם בחיים האמיתיים.
בתפיסת עולמי אין דרך אחת נכונה, וכבר אמרו חכמינו "שבעים פנים לתורה".
אני אישה מאמינה, מרוקאית גאה, תורת ישראל מתווה את דרכי וערכי הציונות הדתית הם מחט המצפן שבעקבותיו אני מנווטת קדימה.
אני קמה כל בוקר בתחושת שליחות ומודה על הזכות שניתנה לי לפעול למען המחבר והטוב, למען מדינת ישראל ועם ישראל, לפי תורת ישראל. זו אמונתי, זו דרכי, ולא תשכנעו אותי אחרת.
חברים, התקציב הוא רק תחנת התרעננות קצרה בשולי הדרך. דרך ארוכה לפנינו ויעדים רבים ואדירים ממתינים לנו.
בחרתי את הנתיב שלי בעיניים פקוחות; בנפש חפצה לפעול ולהוסיף אור, וכעת עם העברת התקציב גם הלב יהיה שלם. כי עשיתי את הדבר הנכון למען מדינת ישראל.