כשנפתלי בנט התייצב ערב הבחירות לפני המצלמות בערוץ 20 וחתם בשידור חי על ההתחייבות הידועה 'לא אאפשר ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה, גם לא ברוטציה' הוא התכוון לזה.
כלומר, הוא לא התכוון לעמוד בהתחייבות הזו, אך הוא בהחלט רצה שציבור הבוחרים הפוטנציאלי שלו ישמע אותה היטב. לא יעזרו כל הדקדוקים והסברות על הבטחה לא ליבתית, נפתלי בנט ידע שהציבור "שלו" רוצה לדעת בוודאות שהוא לא מתכוון לאפשר ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה בשום מצב והוא אכן התחייב לזה. בנט ידע שאם היה מצהיר שעבור מניעת בחירות חמישיות הוא יעמיד את יאיר לפיד כראש ממשלה, כפי שטען נתניהו, הוא בוודאות היה מאבד מנדטים וככל הנראה אף לא היה עובר את אחוז החסימה.
אך המציאות היא שלא זו בלבד שבנט אפשר ללפיד להיות ראש ממשלה ברוטציה, הממשלה בראשותו, מקדמת בפועל דווקא את מצע וערכי יש עתיד והמפלגות הפוסט והאנטי ציוניות בקואליציה. לפני שנבחן את התנהלות הממשלה כדאי להזכיר בקצרה מיהו יאיר לפיד ומה הסיבה שאנשי ימין לא יכולים להשלים עם העובדה שבקולותיהם יכהן כראש ממשלה.
עוד לפני שנכנס לחיים הפוליטיים קיבלנו הצצה לעולמו הערכי והאנושי של לפיד . לאחר הגירוש מעזה הפליא יאיר לפיד להצטיין באטימות רגשית ונימק את ההתנתקות בצורך לחנך את המתנחלים, כהגדרתו. במאמרו בידיעות אחרונות מיום 13.10.2006 כתב כי הפינוי מעזה " מעולם לא היה קשור לפלסטינים, לדמוגרפיה, לשאיפה להסדר שלום... המניע היה אחר לגמרי. הוא נעוץ בהפרת האיזון העדין שהיה בין חברת המתנחלים לבין החברה הישראלית.. ללמדם שיעור בצניעות ואולי גם בדמוקרטיה..." אתם מבינים, אירוע שקרע את החברה הישראלית, פירק משפחות והותיר צלקות, שיכול היה להוביל חלילה למלחמת אחים והביא לשבר עמוק באותה תקופה ביחס לכוחות הבטחון ולתפקידם, וכל כולו למה? ללמד "אותם", כמה אלפי אזרחים טובים וישרים שכל חטאם הוא שהיו מתנחלים, מהי צניעות. ודווקא את אותם אנשים, כשבאותה עת שיאיר לפיד כתב עליהם את המאמר המרושע הזה, כבר היה ידוע מהי גדלות הנפש, הענווה, החלוציות והנאמנות ללא גבולות שלהם למדינת ישראל.
בתחילת דרכו הפוליטית הקפיד יאיר לפיד להאשים את המתנחלים והחרדים בחמדנות הפוגעת בכלכלה. עם כניסתו לפוליטיקה, רוכב על גלי המחאה החברתית, בחר יאיר לפיד לפתוח את הקמפיין שלו עם הסיסמה 'איפה הכסף'. תשובתו הייתה שהכסף מועבר ל"נצלנים" - הטבות וקצבאות לתלמידי הישיבות על חשבון הסטודנטים באוניברסיטאות וכשוחד פוליטי לש"ס, מפלגת העצמאות והבית היהודי.
כן, אותה מפלגת הבית היהודי שאחד בשם נפתלי בנט עמד בראשה. בשנת 2014 כשהוא כבר שר האוצר שוב חיפש לפיד איפה הכסף הנעלם ומצא היכן הוא קבור- בין יצהר לאיתמר. בנאומו בכנס הרצליה באותה שנה בחר לפיד להאשים את ההתיישבות בכל הבעיות במדינת ישראל, הן המדיניות והן הכלכליות "ההתנחלויות האלה יקרות לנו, הן משפיעות לרעה על הצמיחה, על התל"ג, על הקשרים הכלכליים שלנו עם העולם... איפשהוא בין יצהר לאיתמר קבור הכסף שיכול היה לשמש לנו לכיתות קטנות יותר, לשירותי בריאות טובים יותר, לצמצום אי השיוויון בחברה הישראלית וגם לכיפות ברזל ולטילי חץ 3 ולהתעצמותו של צה"ל".
בנאומו זה הוא קרא "ליישם את עיקרון שתי המדינות" והוסיף ש"אם לא תוקם מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, במוקדם או במאוחר יבואו אלינו הפלסטינים בגיבוי מלא של אומות העולם ויאמרו הבנו שאתם לא מתכוונים לתת לנו מדינה משלנו, אז לפחות תנו לנו להיות אזרחים של ממש" וקרא להקפאת בניה מחוץ לגושי ההתיישבות ופינוי התנחלויות במסגרת הסכם שלום. על תוכנית הריבונות שהציג בזמנו נפתלי בנט הוא אמר כי "גורמי ימין קיצוני דוחפים אותנו לעבר רעיונות הזויים של סיפוח שיובילו אותנו לעבר האסון שקרוי מדינה דו-לאומית...אם יהיה ניסיון לספח אפילו ישוב אחד באופן חד צדדי, יש עתיד לא רק תפרוש מהממשלה, היא גם תפיל את הממשלה".
חשוב להדגיש, אינני חושד ביאיר לפיד שיש לו משנה אידאולוגית סדורה. ללא מעט אמירות שלו ניתן למצוא אמירות הפוכות לגמרי והן משתנות בהתאם לאוזניים אליהן הן מיועדות. כשר וראש ממשלה חליפי הוא פועל בדיוק ההפך מכל ההטפות שלו בענייני מוסר ושחיתות שהפריח ממקום מושבו באופוזיציה. אך דווקא כמי שמנסה להצטייר כאדם ה'נורמלי והשפוי' לפיד נושא ערכים המסכנים את זהותה היהודית של מדינת ישראל.
נחזור להווה. עם כינונה, הציג נפתלי בנט את ממשלתו ככזו שתשמר את המצב הקיים ואף תהיה עשר מעלות ימינה, אך באופן לא מפתיע, עקב העובדה שהוא ראש ממשלה עם שישה מנדטים ללא כח פוליטי וחברי הממשלה אינם סרים למרותו, תחת כהונתו של בנט מתרחשים תהליכים מדיניים וחברתיים התואמים את הערכים הליברליים-פרוגרסיביים אותם נושא לפיד ובניגוד לערכים אותם הציגה ימינה לפני הבחירות ואף בניגוד להסכם הקואליציוני שנחתם בין מפלגות ימינה ויש עתיד.
על אף שמפלגת ימינה הצהירה כי יש צורך בהסכמה רחבה לקידום נושאי דת ומדינה ובהסכם הקואליציוני שבין יש עתיד וימינה נכתב כי "יישמר הסטטוס קוו בסוגיות בעלות זיקה לענייני דת ומדינה(לרבות בענייני מעמד אישי, גיור, תלמידי ישיבות, שבת, כשרות, רבנות נישואין וגירושין)מלבד בנושאים בהם יוחלט לקדם שינויים.." הודיע השר לשירותי דת מתן כהנא כי הסטטוס קוו אינו קדוש וכי אי אפשר לכפות על אנשים להינשא ברבנות. נדמה שלפני הצהרתו כהנא התעמק במצע יש עתיד שבו נכתב כי "הסטטוס קוו המפורסם עבר מן העולם כבר לפני שנים...יש עתיד תפעל למען קידום חוק נישואים אזרחיים".
כך גם רפורמת הכשרות שבהסכם הקואליציוני הוגדרה כחקיקה בתחום הכשרות לטובת יצירת תחרות, הפכה תחת ידיו של כהנא לרפורמה שנויה במחלוקת שזכתה לגינוי ולביקורת מצד מרבית הרבנים וככזו התואמת את מצע יש עתיד שנימוקיה מדיפים ניחוח לא כשר במיוחד "יש עתיד תפעל לקידום רפורמה ובכללה אפשרות לכשרות אלטרנטיבית באופן שיפתור את הבעיות המבניות הגורמות לשחיתות ציבורית ולשירות לא איכותי לבעלי עסקי המזון".
ייתכן שבתחום הכשרות נחוצה רפורמה, אך כזו שבאה מתוך רצון לשפר את מערך הכשרות ולא מתוך תפיסה הרואה את הכשרות כגורמת לשחיתות או מתוך רצון ל"היכנס באמא של הרבנות" כדברי חברת הכנסת יוליה מלינובסקי מ'ישראל ביתנו', יו"ר הוועדה לשירותי דת יהודיים, המובילה את הרפורמה. לאור העובדה שבממשלה זו אין ייצוג למרבית החברה הדתית והחרדית במדינת ישראל, ובמיוחד על רקע ההצהרה על הצורך בהסכמה רחבה והשמירה על הסטטוס קוו, מצופה היה שדווקא אנשי ימינה יגלו הבנה וימתינו או לכל הפחות ימתנו את המהפכות. משום מה נראה כי יש מי שבחר לנצל את ההזדמנות, תוך הדרה והחרמה של ציבור גדול שחש וזועק שהוא נפגע, כדי לקדם את הרפורמות הללו.
גם בפן המדיני לא נפקד חזונו של יאיר לפיד ומצע יש עתיד הדוגל בהקמת מדינה פלסטינית. שרים וחברי כנסת נוסעים לחלות את פניו של אבו מאזן ולהצטלם אתו ומשחררים הצהרות בדבר קידום תהליכים מדיניים תוך חלוקת מתנות חינם בדמות אזרחות פלסטינית לאלפי משפחות, זכות שיבה דה-פקטו. לאחר שנים שבהן שבר נתניהו את הקונספציה שאי קיום תהליך מדיני יביא על ישראל בידוד מדיני וכלכלי כדברי לפיד אי אז בשנת 2014, מחזירה ממשלתו של בנט את המדינה הפלסטינית והדיון סביב חלוקת ירושלים לקדמת הבמה.
בנושאי משילות ופנים, אידאולוגיית ימינה, כפי שבאה לידי ביטוי לפני הבחירות, נעלמה כלא הייתה. לפני הבחירות נאמה איילת שקד בפאתוס שהריבונות נמדדת קודם כל בנגב והמדינה צריכה לאכוף את החוק ביד קשה, אך לאחריהן, שרת הפנים שקד שותפה ומובילה את כניעת הממשלה לדרישות ואיומי רע"ם ביחס לבדואים בנגב. הדבר מסוכן במיוחד בקידום חוק החשמל שמשמעותו הכשרת ההשתלטות בפועל על אדמות המדינה, דבר שיגביר את מוטיבציית ההשתלטות והבנייה הבלתי חוקית. הסלחנות כלפיי ההתנהלות המופקרת ואף העבריינית בנגב נובעת מתוך תפיסה כי מקור בעיית מגורי הבדואים והפשיעה המשתוללת היא בהזנחה של המיעוט המוחלש.
עמדה זו מופיעה במצע יש עתיד ומפרטת כי "תנאי המחיה של הבדואים היום ירודים לעומת שכניהם היהודים ומחלוקת עמוקה ורבת שנים שרויה סביב תחום הקרקעות. נשאף למצוא פתרון מוסכם אשר יממש את רצונות שני הצדדים וייצר עתיד טוב יותר לחברה הבדואית במדינת ישראל". מבחינת יש עתיד אין ריבון הנדרש לתת מענה לבעיית משילות והתנהגות עבריינית אלא בסך הכל סכסוכי שכנים שיש לפתור בדרכים יצירתיות ואף הוגנות כלפי הצד המסכן. כך אכן נוהגת הממשלה המקדמת הסדרת יישובים בדואים בלתי חוקיים ומתעלמת מהסדרת ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון, אותה הבטיח בנט להסדיר ביומו הראשון כראש ממשלה.
למותר לציין כי אין אפילו ניסיון לקדם אף לא אחת מהרפורמות עליהן הצהירו בימינה לפני הבחירות בכל הנוגע למערכת המשפט כגון פסקת התגברות ופיצול תפקיד היועמ"ש.