"ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמונים שנה, ויגווע יצחק וימות וייאסף אל עמיו זקן ושבע ימים, ויקברו אותו עשו ויעקב בניו" (בראשית לה, כח-כט). אלה הפסוקים שבהם מתארת הפרשה את הפרידה מיצחק אבינו. בבואנו לסקור את פועלו, מעין הספד, אנחנו מגלים שוב עד כמה נחבאת דמותו. כל כך נחבאת, עד שהוא נתפס לרוב כחוליה המקשרת בין אברהם ליעקב. איש הביניים שתפקידו לשמר את מורשת אביו פורץ הדרך אברהם ולהעבירה לבן הממשיך יעקב, אבי האומה. נאמן ועקבי, אך חסר תוכן ייחודי משלו.
דמותו של יצחק מתוארת בספר בראשית בעיקר סביב קשריו המשפחתיים, ובהם הוא על פי רוב פסיבי – הרך הנולד לאברהם ושרה בזקנתם, הבן הנעקד על ידי אביו, האיש שאשתו מובאת אליו על ידי עבד אביו ואביהם של יעקב ועשו אשר מתומרן בידי אשתו רבקה. פרק אחד בלבד, פרק כ"ו, מתאר את יצחק כדמות פעילה ועצמאית, אך פועלו נראה חקלאי בעיקרו – זריעה, מקנה ובארות, הרבה בארות.
"יספר הכתוב ויאריך בעניין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת, ולא כבוד גדול ליצחק", קובע הרמב"ן (בראשית כו, כ), ולכן מפרש על דרך הרמז כי באר מים חיים מסמלת את בית המקדש, כך שהבארות עשק, שטנה ורחובות רומזות בהתאמה לשני הבתים שאבדו ולשלישי שבמהרה ייבנה. נדמה שעיון בעומק "פשוטי הסיפור" של אברהם ויצחק מאפשר גם הבנה נוספת לעניין הבארות, שממנה עולה תרומתו הייחודית של יצחק אבינו להתפתחות האומה הישראלית.
מהמעמקים ועד שמיים
קריאת סיפורי אברהם ויצחק מעלה מאפיין מעניין: אברהם הוא איש של מזבחות (שחופר באר אחת), ויצחק הוא איש של בארות (שבונה מזבח אחד). אברהם בונה מזבח באלון מורה, בתחילת מסעותיו בארץ כנען (בראשית יב, ז), ועוד אחד בין בית אל ובין העי (שם ח). הוא בונה מזבח באלוני ממרא אשר בחברון (בראשית יג, יח) עם שובו ממצרים, ובסוף ימיו הוא בונה מזבח בהר המוריה כדי להעלות עליו את בנו (בראשית כב, ט). מזבח מחבר בין שמיים וארץ. הוא מבנה המאפשר לאדם לבטא את הכרתו, אהבתו ויראתו לא-ל באמצעות קורבן. הניחוח המיתמר כלפי מעלה מהווה ערוץ תקשורת בין המציאות הקונקרטית הגלויה ובין "ההוא טמיר ונעלם". הקמת המזבחות והקריאה בשם ה' המלווה אותה מבטאות את משימתו של אברהם - להנכיח את ה' בעולם. אברהם בא ללמד את בני האדם לחיות מתוך מודעות למציאות ה' ולחנך לאורח החיים המתחייב ממנה, "לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט).
לאחר כמה מזבחות משנה אברהם את דרך פעולתו. הוא עדיין קורא בשם ה', אך אינו מקים מזבח אלא חופר באר ונוטע אשל (בראשית כא, ל-לג). מה בין באר למזבח? שניהם פעולתם כלפי מעלה, שניהם מופעלים על ידי בני האדם, אך בעוד המזבח מעלה מפני הקרקע כלפי שמיא, הבאר והאשל חודרים אל עומק האדמה ומעלים את הגנוז שם אל פני הקרקע. אברהם שהצליח להרגיל בפי הבריות את שם ה' ואת המודעות להשגחתו, רוצה להמשיך לשלב הבא – ליצור רצף ממעמקי האדמה עד שמי מרום, רצף המופעל על ידי האדם - החופר והשואב, הנוטע והמגדל – אשר רואה בכל פעולותיו חלק מהתכוונות הבריאה לאדוניה־בוראה. כביכול מבקש אברהם להעמיק את שורשי האמונה, לא להישאר רק בפולחן הדתי שעל פני השטח אלא לבסס את עבודת הא-ל על יסודות הכוללים את כל רובדי המציאות הפיזית ועל פעולות האדם אשר מפתח ומקדם אותה.
הבאר הראשונה שפגשנו בתורה היא מקבץ בארות החימר שאליהן נסו מלכי סדום ועמורה (בראשית יד, י). זהו חיבור טבעי למעמקי האדמה המעלה רפש וטיט, חומר עכור ואטום. הבאר הבאה היא מבנה שבנו בני אדם סביב מעיין, "עין המים במדבר" שאליה ברחה הגר (בראשית טז, ז), שהפכה לבאר לחי רואי (שם יד). בארות אלו לא נוסדו על ידי יוזמה אנושית, והראשונה אינה באר מים. כעת, בבאר שבע, מבקש אברהם ליצור תנועה אנושית שמתחילה במעמקי האדמה, פורצת אל פני השטח במים חיים או בצמיחה רעננה וממשיכה דרך המזבח אל השמיים. זהו תיקון של הבריאה כאשר האדם שחזר והכיר בבוראו משתמש ביוזמתו ובכוחו כדי לעורר את האדמה לחיים, ומפנה את תוצאות פעולתו כלפי ה'. נראה כי משימה זו נתפסה בעיני אברהם כשיא מפעלו, ולכן קרא שם "בשם ה' א-ל עולם", ולכן גר "שם ימים רבים".
החצי השני
שאיפתו של אברהם לא התממשה. "כל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, סתמום פלישתים וימלאום עפר" (בראשית כו, טו). עדיין לא בשלה העת לתיקון, והסביבה סירבה לחיבור הזה בין תהום לשמיים. כל כך סירבה, עד שהפלישתים סתמו את הבארות שיש בכוחן להחיות ולהפרות את האזור. המזבחות עמדו והתקיימו, שהרי בחזרתו של אברהם ממצרים הלך בארץ כנען עד "מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה" (בראשית יג, ד), וקרא שם בשם ה'. כלומר, יושבי הארץ קיבלו את חידושו של אברהם באשר לחיבור הארץ לשמיים דרך העבודה הדתית של הקורבנות, אולם התקשו להכיל את החיבור בין הפעילות האנושית של העלאת מי התהום וניצולם לפיתוח הארץ ובין עבודת הא-לוהים.
יצחק לקח על עצמו ללמוד את הסוגיה הזאת. רבקה פגשה אותו בבואו "מבוא באר לחי רואי" (בראשית כד, סב), אשר נקראת כך על שם התגלות המלאך להגר. באר זו, שהייתה מקום התגלות נבואית, אולי נתפסה בעיניו כדגם לשלב הבא במהפכה הרוחנית של אברהם. הוא נהג ללכת לשם, ואף ישב שם אחרי מות אברהם (בראשית כה, יא), כנראה הוגה, מעמיק ושואב כוחות לקראת חלקו הוא בביסוס הכרת העולם בה'. שנים אחר כך, לאחר שבגרו בניו, ועם בוא הרעב, הוא יוצא אל גרר ומיישם שם את תובנותיו. הוא זורע וזוכה ליבול מבורך באופן חריג, מתעשר, ואז פונה אל הבארות. הצלחתו מעוררת מתח וקנאה, ואבימלך מציע לו לעזוב. הוא עוזב אך אינו מוותר על מטרתו. הוא חופר שוב את הבארות שחפר אברהם אביו, מרוקן אותן מהעפר שמילאו בהן פלישתים ומפעיל אותן. הוא גם חופר בארות חדשות, מתמודד עם יריביו (מעניין לדייק כי הבארות שחפרו עבדיו גרמו למריבה, ואילו הבאר שחפר יצחק עצמו התקבלה ללא התנגדות. אולי המעשה הגדול הזה דרש את מעורבותו האישית של איש המעלה, ולא יכול היה להתבצע בשלמות בידי שליחיו) וזוכה בניצחון.
הוא עולה לבאר שבע, וכעת הוא יכול לחבר את הכול. הוא בונה מזבח, כורה באר וזוכה להכרת אבימלך בהשגחת ה' עליו, "ראו ראינו כי היה ה' עמך" (בראשית כו, כח), ובשלום עם יריביו "ויישבעו איש לאחיו... וילכו מאיתו בשלום". המפעל הושלם. הערוץ בין העולם ובין הבורא פתוח, והאנושות לומדת כי חיבור הרמוני וזורם של כל מרכיבי המציאות אל מקורם הא-לוהי אוצר ברכה ושפע מעבר לכל דמיון. יצחק הצליח בתיקון הגדול, וכעת לא נותר לו אלא להעביר את המורשת לבן הממשיך, ולאחר מכן לפרוש ל"ממרא קריית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם" (בראשית לה, כז), ולחיות בה עד סוף ימיו.
הנה כי כן, ראה ראינו כי יצחק אינו רק האב המקשר בין אברהם ליעקב, ותרומתו לגילוי שם ה' בעולם אינה נופלת משלהם. תפקידו בקידום הייעוד הא-לוהי בעולם הוא החצי השני המשלים את פעולת אברהם אביו. אברהם קרא בשם ה' והקים מזבחות, אך כשל בניסיונו לחיבור עומק של המציאות והפעילות האנושית לעבודה הרוחנית. יצחק הוא זה שלאחר התבוננות מעמיקה והפקת לקחים ידע לגלות את מקורות החיות הנסתרים, להעלות אותם באמצעות פעילות אנושית על פני השטח, להתמודד עם הסביבה העוינת והמנוכרת וללמדה להכיר בהשגחת ה' המתבטאת בחיי המעשה, ולרתום את כל זה אל המזבח, אשר מפנה כלפי מעלה. לאחר פריצת הדרך של אברהם, ולאחר ההעמקה והעיגון היסודי של יצחק, יבוא יעקב אל תשתית בנויה ויציבה, להקים בה את בית א-לוהים.
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)