מאז הודיעה חברת בן אנד ג'ריס העולמית כי החליטה להחרים את אזור יהודה ושומרון, עוד ועוד מדינות בארצות הברית הגיבו על החרם בהפסקת הקשר עם החברה ועם חברת האם שלה יוניליוור ובמשיכת השקעות כספי הפנסיה הציבורית במניותיהן.
זה לא עניין של מה בכך. המשמעויות הכלכליות הן הפסדים של מאות מיליוני דולרים בכל מדינה כזו, והן מורגשות היטב בכיסן של החברות, שיודעות מה המשמעויות של החרם על ישראל. אלא שבעוד בארצות הברית 'חוק החרם' שחוקק בעשרות מדינות פועל את פעולתו היטב, בישראל הוא מקרטע. בממשלה הנוכחית, כך נראה, אין מה שיקדם את המהלך באופן משמעותי. רע"מ ומרצ מתנגדות, שכן חלק מתומכיהן עלולים להיפגע מהחוק. גם עמדת מפלגת העבודה אינה תומכת במיוחד בחוק.
ראשית, בואו נעשה קצת סדר. חוק החרם קובע כי "יוכל אדם או גוף שנפגעו מפעילות חרם לתבוע פיצויים ממי שפגע בו". החוק המקורי עבר בכנסת ביולי 2011, אך בג"ץ קבע כי הסעיף המתייחס לפיצויים ללא הוכחת נזק וללא תקרה אינו סביר. על כן הועבר לפני שנים אחדות תיקון לחוק לפיו גוף או אדם אשר מעודדים חרם מכל סוג שהוא על ישראל או על מוסדות ואישים ישראליים, בשל היותם ישראלים, ייחשפו לתביעה כספית של 100 אלף שקלים ללא הוכחת נזק. אם יוכח כי נגרם נזק ממשי, סכום התביעה יוכל לעלות ל־500 אלף שקלים.
אז לתבוע אפשר, וגם את האופציה הזאת כמעט לא מממשים. אבל כדי שלחוק יהיו שיניים מבחינת מניעת הטבות, מימון ותמיכות ממשלתיות ואף הטלת סנקציות, יש צורך בפעולה אקטיבית של תיקון תקנות. התקנות תמיד הגיעו כמעט לידי תיקון. השר משה כחלון אישר אותן בעבר והשרה איילת שקד חתמה עליהן, אבל אז נפלה הממשלה. בממשלה שלאחר מכן קידם השר ישראל כ"ץ את התקנות, אבל אבי ניסנקורן בשבתו כשר המשפטים עיכב.
שר האוצר אביגדור ליברמן צריך לדאוג שמשרדו יכין את התקנות והן יאושרו על ידו, אחר כך שר המשפטים גדעון סער צריך לאשרן, ואחרי כל אלה התקנות עוברות לאישור סופי בוועדת החוקה, שבראשה עומד חבר הכנסת גלעד קריב ממפלגת העבודה. בקואליציה הנוכחית ספק אם מי מהשלושה מעוניין להפר את השלווה, גם אם לפחות בשביל סער מדובר בנושא שנמצא באג'נדה שלו, או לפחות היה בה. בסביבתו של סער אומרים שהטיפול בחוק מצוי בבחינת הגורמים הרלוונטיים. בצד של שר האוצר מעדיפים שלא להתייחס לנושא.
המחרימים נהנים מהטבות מס
מי שיכול להמחיש את גודל האבסורד במצב שבו ארגונים שמוחרמים בארצות הברית מקבלים בישראל שטיח אדום, ולעיתים אף משתתפים בדיונים בכנסת, הוא ג'ו (יוסף) זבולוני. זבולוני נולד וגדל בירושלים והפך להיות איש עסקים בעל קשרים רבים הן בצמרת האמריקנית והן בזו הישראלית, ולצד פעילותו הכלכלית עוסק באופן קבוע בהסברה ישראלית ובמאבק נגד ארגוני ה־BDS אשר מקדמים חרם על ישראל.
ממקום מושבו במיאמי מספר זבולוני ל'בשבע' מה הוביל אותו להירתם למאבק למען ישראל. "הגעגועים שלי למדינה נטעו בי את הרצון העז לפעול למען ישראל ולהשתמש בכלים שברשותי כדי להגן על השם הטוב של ישראל וחיילי צה"ל. בקיץ 2014, במהלך מבצע צוק איתן, כשכל העולם שוב תקף את ישראל ויצא נגד הזכות הבסיסית שלה להגן על עצמה, הבנתי עד כמה ההסברה שלנו חלשה, או יותר נכון ממש לא קיימת. מיד פעלתי להקים מנגנון שיפעל להשפיע על דעת הקהל ויספק חומרי הסברה ברשת שמובילי דעת קהל ונבחרי ציבור יוכלו להשתמש בהם".
"הפכתי את המשרדים שלי לסוג של חמ"ל הסברה. סיפקנו אלפי אייטמים כדי ליצור כלים להסברה מול דעת הקהל העולמית. הובלתי הפגנות כאן במיאמי והוצאתי אלפי אנשים לתמוך בישראל בכל פעם שהיה צורך בכך. לצד זאת פעלתי כאזרח אמריקני שתומך בישראל להדיח סנאטור מתפקידו כשהוא קרא לישראל מדינת אפרטהייד, ואף נראה יחד עם מחבל לשעבר בסיור בירושלים. פרסמתי פעילות של תומכי BDS ברשת הפייסבוק, מה שנתן כלים לאוכפי החוק בישראל ומנע את כניסתם של חלק מתומכי החרם. אני מאמין שאם הקב"ה נתן לך כלים ויכולת אתה חייב להשתמש בכוח הזה להגן על עם ישראל, ואני מודה לו שאני מסוגל ויכול להמשיך בעבודת הקודש הזאת. היום אני מתפעל מנגנון הסברה שלם, עם כלים שחלקם ידועים וחלקם לא, שפועלים נגד האנטישמיות ונגד החרם".
מה ההבדל בין המלחמה בחרם בארצות הברית ובין המלחמה בישראל?
"בארצות הברית, ברמה המקומית במדינות וגם ברמה הפדרלית, קראו לאויב בשמו האנטישמי ולא עשו הפרדה בין חרם נגד ישראל לחרם נגד יהודים. שניהם נחשבים פעולות אנטישמיות וגזעניות. לכן יותר מחצי מהמדינות בארצות הברית חוקקו חוקים שמונעים מכספי הממשלה לשמש כהשקעות בחברות שמחרימות את ישראל, והחוק אוסר על ממשלות לעשות עסקים עם חברות שמחרימות את ישראל.
"כך לדוגמה, כשחברת Airbnb בחרה לסמן בתים בבעלות יהודית ביהודה ושומרון ואסרה לפרסם אותם להשכרה באתר שלה, מושל מדינת פלורידה רון דה סאנטיס אסר על מאות אלפי עובדי המדינה לשכור בתים באתר, והטיל על החברה המפעילה אותו שורה של סנקציות כלכליות שקיפלו אותה. אף חברה - ולא משנה כמה שנאה יש לה לישראל - לא תרצה לוותר על הזכות לעשות עסקים עם מעצמה כלכלית כמו ארצות הברית".
וכאן עומד זבולוני על הבעיה מבחינתו. "לצערי הרב, בישראל לא פועלים נגד חברות וגופים שמחרימים את ישראל בצורה כזאת, ואפילו הממשלה עושה להפך. לעיתים היא דווקא תומכת בארגונים כאלה על ידי הענקת הטבות מס בתואנה שמדובר בארגוני זכויות אדם, כשלמעשה הם לא רק תומכים בארגונים, באנשי מפתח ומובילי דעת קהל שמחרימים את ישראל, אלא גם פועלים בפלטפורמות בינלאומיות נגד ישראל וחיילי צה״ל. לא ראיתי מדינה אחת בעולם שאזרחיה מורשים ללכת למדינות זרות ולקבל מהן סיוע כלכלי – ואז לפעול ולהעליל עלילות שווא נגד הצבא שלה ולהפליל את חייליה. במדינה כמו ארצות הברית ישפטו את האנשים הללו כבוגדים ואפילו כמרגלים נגד המדינה, ואם מדובר באזרחים זרים אז ארצות הברית אם תדע על פועלם לא תעניק להם אשרת כניסה", מוסיף זבולוני.
אבל גם בישראל חוקק חוק החרם.
"בישראל תחת ממשלת נתניהו השרים דרעי וארדן אומנם יישמו את חוק החרם ומנעו את כניסתם של פעילים ואף גירשו מישראל פעילי BDS. אבל הם לא עבדו מספיק ברמה הכלכלית כדי לשבור את הארגונים שמממנים את הפעילות ולא הצליחו להוציא אותם מחוץ לחוק. הממשלה הנוכחית כבר הכריזה שתאפשר לפעילי BDS להיכנס לישראל, ושרה בממשלה אף הפגינה בוושינגטון יחד עם ארגון if not now שפועל נגד מדינת ישראל וקורא לעצור את הסיוע הכלכלי לישראל לצד חרם כלכלי עליה.
"מדובר בצביעות. אנשים יושבים בכנסת ומתנגדים שיהודים יבנו בית ביהודה ושומרון בה בעת שהם מתירים לערבים לבנות. זו דוגמה קלאסית לגזענות ואוטו־אנטישמיות, ואנשים כאלה שיושבים בכנסת וחורתים על דגלם קידום זכויות אדם הם שיא הצביעות. ליהודים צריכות לעמוד אותן זכויות אדם כמו לערבים. האבסורד הוא שהאמריקנים מגינים על היהודים באמריקה יותר משממשלת ישראל מגינה על יהודים בישראל".
ג'ו זבולוני לא מכבס מילים. ההאשמות שלו נוקבות וקשות. "הבעיה היום בישראל היא שאחוז לא קטן מחברי הכנסת הם תומכי חרם בעצמם, ומסוגלים להפיל את הממשלה אם היא תפעל נגד פעילי ה־BDS. מה שהיה צריך להיעשות עוד לפני שנים מתחיל בשלילת הטבות המס וסעיף 46 לארגונים הללו, מניעת שירות לאומי־אזרחי בשורותיהם והפעלת חוקרי משטרה להתחקות אחרי הכספים שמגיעים אליהם ויוצאים מהם. כל זאת לצד מניעת התערבות של ממשלות זרות בפעילות נגד ישראל. כשהמדינה תחנוק את הארגונים הללו מבחינה כלכלית, הם יפסיקו להתקיים. רובם מרוויחים המון כסף ממדינות זרות, ואם תזרים המזומנים ייפסק הפעילות שלהם תחדל והם ייהפכו לעוד סיפור בהיסטוריה של עם ישראל של גופים שניסו להפיל אותנו והתרסקו כמו רבים אחרים".
כבעל ניסיון במאבק הזה, מה היית מציע לעשות באופן אקטיבי כדי שהמאבק יצליח?
"צריך לזהות את האויב של ישראל. להקים מאגר מידע מרוכז של פעילי BDS - ארגונים, מובילי דעת קהל, אומנים, אנשי אקדמיה או ספורטאים - ולהכניס אותם לרשימה שחורה. המטרה של הרשימה היא למנוע מהם כניסה לישראל, לבטל כל סיוע כלכלי, הטבות מס או תשלום ממשלתי לכל ארגון שפועל או תומך בפעילי BDS, וכן לפתוח בחקירות פליליות נגד ארגונים שמשתמשים בכספי ממשלות זרות או שתומכים בארגונים המזוהים עם ארגוני טרור. כל זאת כדי ליצור הרתעה אמיתית שתמנע פעילויות מסוג זה בעתיד".
אתה מאמין שיש משהו שכן אפשר לשנות באמצעות הממשלה הנוכחית?
"הממשלה ההזויה הזאת ביטלה את המשרד לעניינים אסטרטגיים. היא צריכה לפתוח אותו מחדש, לתקצב ולהפעיל אותו כראוי במלחמה הגלובלית נגד ארגון החרם העולמי. המשרד צריך ליצור מנגנון הסברה עוצמתי ולספק תוכן נרחב שישמש פעילים פרו־ישראלים ויתורגם לכל השפות. לצערי הרב לא מספיק שהממשלה הזאת לא מבינה את גודל האיום האסטרטגי הזה על ישראל, חלקה תומך בחרם. אני בספק אם מישהו שם בכלל ייתן על זה הדעת".
מעכבים את התקנות
זבולוני לא סתם מדבר על רשימה שחורה שכזו. במערכת המשפטית גיבשו בעבר מסמך שסימן את הארגונים והפעילים הבעייתיים מבחינת החוק, אך בשנים האחרונות לא נעשה דבר בנושא.
אחת הדוגמאות הבולטות היא ארגון אמנסטי. מדובר בארגון שלא אחת התבטא נגד מדינת ישראל, אך זכה להטבות כמו סעיף 46 לתורמים (ההסבר לכך הוא שהארגון עמד בכל הקריטריונים הכלכליים לכך), זכה לתקנים של שירות לאומי והיה שותף לתוכניות של משרד החינוך. קמפיינים שהועלו ועודדו חרמות על ישראל גרמו מדי פעם לעצירת ההטבות לארגון, אך לאחר מכן הן חודשו. בארגון טענו באופן עקבי שאומנם אמנסטי העולמית מקדמת חרמות על ישראל, אך הסניף המקומי בישראל אינו שותף לקריאות אלה. מדובר בטענות שאינן עולות בקנה אחד עם הפרסומים של הארגון בישראל בעבר. בשנת 2018 החליט שר האוצר דאז משה כחלון לקדם תקנות שיאפשרו להפעיל את חוק החרם נגד ארגונים מסוגו של אמנסטי. אלא שאחריו, כאמור, צריך לאשר את הנושא משרד המשפטים. זה לא קרה. שרים התחלפו במשרד האוצר ובמשרד המשפטים, איש מהם לא הסכים לטפל בתפוח האדמה הלוהט.
בשבוע שעבר הגיש יו"ר עוצמה יהודית, חבר הכנסת איתמר בן־גביר, שאילתה לשר האוצר שבה תהה מדוע הוא אינו מתקן את התקנות, שנכתבו עוד בתקופת השר כחלון ומוכנות על שולחנו של ליברמן כבר זמן רב. בן גביר אומר ל'בשבע' כי "יש לגבי החוק הזה שורה של נקודות כשל. לא מתקנים את התקנות, וזו התנהלות מאוד בעייתית. הרי זה התחיל בזמנו כשהיועץ המשפטי של הכנסת טען שזה חוק לא חוקתי, ושופטי בג"ץ חשבו אחרת ואמרו: תתקנו את התקנות ותפעילו את החוק. לצערי זה לא נעשה עד היום".
"מי שאשם בדבר הזה הוא הממשלה", אומר בן־גביר, "שהשרים איילת שקד, גדעון סער וגם אחרים רוצים לעשות מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. הם מדברים כל השנים נגד החרם. עכשיו כשהם בממשלה, שום דבר לא מקודם. עניין נוסף הוא שאין כמעט תביעות לפי חוק החרם כי אין מודעות וזה חבל מאוד, כי תביעה משפטית כן אפשר לתבוע באמצעות החוק ולדרוש פיצוי כספי. זה המקום לקרוא לציבור ולחדד את הדברים אצל עורכי הדין – יש כאן כלי חשוב ומשמעותי שאפשר לפעול באמצעותו נגד החרם", מוסיף בן־גביר.
הוא מציין כי התקנות שנוסחו אך טרם תוקנו מרחיבות לצד האפשרות לתבוע גם את הסנקציות שהמדינה יכולה לנקוט נגד ארגונים שפועלים להחרמת ישראל.
יאמרו לך שאתה מאשים את הממשלה הנוכחית, אבל גם ממשלת הימין הקודמת גררה רגליים בנוגע לחוק החרם.
"מי שיאמר זאת צודק לגמרי. אני לא עושה הנחות לאף אחד, גם הליכוד ספג ממני ביקורת בנושא הזה בעבר. כל ממשלות ישראל מאז שנחקק החוק הזה נרדמו בשמירה. זה לא התחיל במשמרת של נפתלי בנט, אם כי כאשר יש לך ראש ממשלה שהוא כל כך מזוהה עם החוק הזה ודיבר בעבר בעד השימוש בו, ולצידו יש את איילת שקד שגם היא דיברה על החוק, ושר משפטים כמו גדעון סער שעסק בחשיבות של החוק - מה יותר חשוב מלקדם אותו באמת? הסיבה שהם לא מתקינים את התקנות היא החשש מרע"מ ומרצ. הם רוצים לשמור על שלמות הקואליציה ואפילו לא מסתירים את זה", מסכם בן־גביר. לפי שעה גם הוא לא קיבל מענה בנוגע לחוק החרם משר האוצר.
מגישים את הלחי השנייה
מי שמנסה לקדם את הפעלת החוק בשנים האחרונות באופן משמעותי וגם מגייס לכך כוחות מהכנסת הוא שי גליק, מנכ"ל ארגון הימין 'בצלמו'. לדעתו, המצב הנוכחי אינו יכול להימשך. "בזמן שחברות וארגונים פועלים בצורה אנטישמית נגד יהודים בארץ ישראל, מדינת ישראל מגישה את הלחי השנייה. רק בישראל ארגון שקורא לחרם יקבל מימון, יעשה כנסים בכנסת ויוכל להתמודד במכרזים ממשלתיים", הוא אומר לנו.
אתה מצליח להבין למה החוק לא מופעל?
"לא, ואנחנו גם לא מקבלים תשובות ענייניות. חוק החרם שנותן את הכלים להתמודד עם המצב הרי קיים, רק צריך ליישם אותו. לא ייתכן שבכל העולם יפעלו נגד חרמות ורק בישראל מי שמחרים אותנו נואם בכנסת כאורח כבוד. מדובר באבסורד שאין כמוהו".
אבל גליק לא ממתין וארגונו שוקל הגשת תביעה נגד ענקית הקמעונאות יוניליוור בשל החרם על יהודה ושומרון. "אנחנו קוראים למדינת ישראל להחליף דיסקט. חובה להגדיר יעדים ברורים ומדידים למאבק בחרם בתוך מדינת ישראל. יש להגדיר שחרם שווה לגזענות או לפשע שנאה – וכך כמו שמי שגזען נשאר בחוץ כך גם ינהגו במי שקורא לחרם או מחרים אותנו. כל התנהלות אחרת תהיה פרס לשונאינו, עידוד לאנטישמיות וגול עצמי למאבק בתנועת החרם העולמית", הוא מסכם.