עם צאתו בראשית השבוע לוועידת האקלים בגלזגו, ליוותה את ראש הממשלה נפתלי בנט ברכת הדרך לא צפויה. כמה עשרות מרבני הציונות הדתית חתמו על מכתב המחזק את ידיו בייצוג "השותפות המלאה של מדינת ישראל במאמץ הכלל־עולמי" בסוגיה. על המכתב חתומים רבנים מקשת רחבה של זהויות, החל מהרב יעקב אריאל, הרב שלמה אבינר והרב חננאל אתרוג ועד הרב מאיר נהוראי מארגון רבני בית הלל והרב רונן לוביץ'. הרבנים מציינים כי בשל חשיבותו כיום עומד הנושא מעל כל המחלוקות וההגדרות ועל כן התאחדו כולם לכתוב לבנט אודותיו. "סוגיה זו נוגעת היום לפיקוח נפש כלל־עולמי, במובן המלא של הדברים", קבעו הרבנים במלוא החומרה, והסבירו כי נושא הקיימות משפיע דרמטית על חיי בני אדם במובנים רבים, כמו רעב וצמא, השלכות אנושיות וביטחוניות של ההגירה, איכות החיים ועצם קיומם. "אין מדובר בסוגיה עתידית", הזהירו, "היא נוכחת כבר כאן".
אומנם, הסתייגו הרבנים, "סביר להניח שישנן השפעות זרות בסוגיה זו – הטיה מדעית, אינטרסים פוליטיים, חברות בינלאומיות וכדומה. לא זו בלבד אלא שסביר להניח שחלק מהפתרונות שהוצעו גורמים לנזק גדול יותר מאשר המציאות". אף על פי כן רואים הרבנים חובה לפעול בנושא לנוכח הערכות מומחים רבים בנוגע לסכנת התחממות כדור הארץ והשלכותיה, ולנוכח יחסה המחמיר של תורת ישראל לכל מצב של פיקוח נפש.
בסיכום הדברים קוראים הרבנים לבנט לייצג את ישראל בכבוד בסוגיה זו בוועידה העולמית, שכן על אף היותה של מדינת ישראל קטנה ובעלת השפעה מזערית לנזקי האקלים, "השותפות שלנו עשויה להיות משמעותית מאוד". "בוודאי תעשה זאת בעיניים פקוחות ובזהירות ממניפולציות, אך בד בבד עם נכונות והתמסרות לסוגיה הקריטית הזו, שגורל העולם תלוי בה", חתמו הרבנים.
הרב דוד סתיו, אתה חתום על המכתב יחד עם חבריך להנהגת ארגון רבני צהר הרב יובל שרלו והרב רפי פוירשטיין. מה היה המניע לכתיבת מכתב רבנים שמחזק את בנט לקראת הוועידה בנושא האקלים? לכאורה לא מדובר בנושא מוחלש ציבורית שטעון חיזוק, בטח לא תורני דווקא.
"לא ראיתי במכתב הזה קריאה לחיזוק בנט, אלא קריאה להפוך את נושא הקיימות למשהו שאינו שייך לשמאל אלא הוא חלק מעולמה של תורה, כפי שהוא באמת. ממש כמו שהמאבק בתאונות הדרכים או הדאגה לנגישות לבעלי מוגבלות הם בעלי ערך דתי ממדרגה ראשונה. 'ראה שלא תשחית את עולמי' הוא ערך דתי שקדם לכל תנועות השמאל".
כפי שצוין במכתב, בתוך המגמות הירוקות יש היום אג'נדות פרוגרסיביות בעייתיות רבות, שמגיעות עד לקריאה לצמצום הילודה. איך העולם התורני מתייחס לזה, ואיך הדברים מתיישבים עם ההחלטה לתת גיבוי לנושא הזה?
"הקורא את המכתב רואה שגינינו את ההתייחסויות הללו וביקשנו לקדם את הדברים המוסכמים על כל חכמי ישראל. הגבלת הילודה חלילה אינה באה בחשבון כלל ועיקר".
רבים בציבור הדתי והחרדי מתמודדים עם מיסוי הכלים החד־פעמיים, גם הוא תוצר של מגמות הקיימוּת, שפוגעות לבסוף במגזר שומרי המצוות. כך גם מכיוון אחר: הקריאות השנתיות לאי קיום מדורות בל"ג בעומר למשל, לביטול מנהג הכפרות בתרנגולים ועוד. האם העולם הרבני לא צריך דווקא להרים קול נגד מגמות ירוקות אלה, שהן הקול המוביל בתחום האקולוגי?
"אני חושב שהגזירה בנושא הכלים החד־פעמיים אינה מוצדקת ואינה מידתית. לפחות היה ראוי להטיל במקביל מיסוי דומה על טיסות או שימוש ברכב פרטי או צריכת בשר. לעומת זאת, בניגוד למשתמע מהשאלה, אני חושב שצריך לדבוק בהדרכת חז"ל לצמצם באכילת בשר בקר או דברים אחרים שגורמים לקלקול עולמו של הקב"ה. קצרו של דבר, אסור שייראה בעולם שלתורה אין אמירה באחד הנושאים שעתידים להשפיע על גורל כולנו".
"המדע הוא אובייקטיבי, לא קורא לפעולה"
אם מהמבט התורני היו רבנים שראו לנכון להעלות על נס את חשיבות קיום הוועידה והאקוטיות של הנושאים שיידונו בה, הרי שבשדה המדעי יש מי שראו את הדברים אחרת לגמרי. הדוקטור להנדסת אנרגיה ליאור אשבל הוא עמית מחקר בטכניון, בוגר התוכנית לאנרגיה וחבר בפורום לרציונליות סביבתית. בתחום המקצועי הוא מהנדס ראשי בחברת ליר תפעול איכות סביבה, אשר מלווה ומקדמת פרויקטים גדולים בעלי זיקה סביבתית מול הרשויות בכל רחבי הארץ.
ד"ר אשבל מקדים ואומר כי הוועידה שהתקיימה השבוע היא המשך של פעילות האו"ם בנושא בשלושת העשורים האחרונים. "הוועידה הנוכחית מבססת את נרטיב 'מצב חירום אקלימי', שהוא המשך דרכו של נרטיב 'משבר האקלים', שכבר הפך למטבע לשון שגור בפינו. המשותף לשני המושגים הללו הוא שהם מושגים תקשורתיים, לא מדעיים, שלא הוגדרו בצורה חד־משמעית".
ד"ר אשבל מבקש לבחון אם אכן יש סכנה, כפי שמנסה האו"ם להתריע. לטענתו, המציאות היא שדווקא תקופה זו היא הבטוחה ביותר לאנושות מבחינת סכנות האקלים. "במאה השנים האחרונות צומצם שיעור התמותה מהשפעות סביבתיות וסכנות אקלים ב־98 אחוזים מערכו המקורי. זאת בזמן שאוכלוסיית העולם הכפילה את עצמה פי ארבעה", הוא מציין. "לאורך שני העשורים האחרונים שיעור הרעב העולמי היה רוב הזמן בירידה. הדבר נכון גם לאפריקה, שחלקים נרחבים ממנה נהנים בשנים האחרונות מתפוקה חקלאית שוברת שיאים. אם אכן ישנו משבר שמהווה סכנה לאנושות, בוודאי שהיה מתבטא בתחומים הללו, אך אנחנו רואים את המגמה ההפוכה".
דוגמה נוספת היא הדו"חות המדעיים שמפיק הפאנל הבין־ממשלתי לשינויי אקלים של האו"ם. גם הם מראים שלא ניתן לזהות מגמה ברורה של עלייה בשיעור הסופות, הבצורות והשיטפונות. שם גם נמנעים משימוש במילים "משבר" ו"סכנה". "למעשה מקור המילים הללו הוא בהודעות האו"ם לתקשורת, ומשם הן מתגלגלות עד שאנחנו מתרגלים אליהן". כלומר, מסביר ד"ר אשבל, השיח על משבר קיומי הוא מעין המצאה פוליטית, והדברים מתבהרים אף יותר כשבוחנים את ההצעות שמוצגות כפתרון למשבר. "המשותף לכולן הוא התערבות ממשלתית רחבה ומיסים גבוהים. פתרונות חוץ־ממשלתיים לא עולים לדיון בוועידות אלו".
בממשלה הנוכחית ישנו סחף של יוזמות וחקיקה בתחום הזה: שרת התחבורה שרוצה להפוך את כל האוטובוסים לחשמליים, המס על כלים חד־פעמיים ועוד. האם להבנתך מדובר במגמות חיוניות שהממשלה מקדמת, או שגם כאן מעורבות אג'נדות?
"הייתי אומר שישנו מאמץ להצמיד לכל יוזמה וחקיקה את הכינוי 'ירוק' - עוד מושג לא מדעי שמעולם לא הוגדר. התועלת ביוזמות הללו לא תמיד ברורה, ולפעמים הן סותרות זו את זו. למשל חישמול כל התחבורה הציבורית. התוצאה תהיה עלייה בביקוש לחשמל. מאיפה החשמל הזה יגיע? אומרים שיפיקו אותו מהשמש ומהרוח. אבל כיום המקורות הלא אמינים הללו מספקים בקושי שני אחוזים מצריכת החשמל של המדינה. מבטיחים שבתוך שלושה עשורים המספר הזה יגדל ל־100 אחוזים, אבל טכנולוגיה שתאפשר דבר כזה לא קיימת. זה מדע בדיוני. כיום כל מקור אנרגיה לא אמין של רוח ושמש מגובה במקור אנרגיה אמין שמבוסס על דלק מאובנים - פחם, נפט או גז טבעי, כך שהגדלה של הראשון תוביל להגדלה של השני. אם כך, החשמל של האוטובוסים יגיע גם הוא מדלק מאובנים, ואז מה עשינו בזה? זו יוזמה שנשמעת טוב אבל אין בה דבר. יתרון אפשרי הוא שאוטובוס מונע בחשמל אולי שקט יותר, אבל זה שיפור באיכות החיים, לא הסביבה".
המס על החד־פעמי, מדייק אשבל, אינו מס על חד־פעמי אלא על כלי פלסטיק. "גם שם לא ברורה התועלת הצפויה. נאמר שהצריכה הביתית השנתית של פלסטיק חד־פעמי בישראל היא שבעה וחצי קילוגרמים לנפש, ושזה גבוה מאוד ביחס לאירופה. אבל בישראל כל אדם מייצר בכל יום כשני קילוגרמים פסולת ביתית, כך שאם המטרה היא צמצום הפסולת השינוי לא יהיה מורגש".
אם המטרה היא צמצום של ניצול משאבים ופליטות, כלל לא בטוח שמטרת החוק תושג, טוען אשבל. "החלופות לפלסטיק לא בהכרח טובות יותר במדדים של ייצור ושינוע, בין אם מדובר על חד־פעמי או רב־פעמי. הסיבה שפלסטיק נשאר כל כך זול היא בדיוק בגלל שהוא דורש כל כך מעט משאבים לייצור וקל לשינוע. הדרך היחידה של ממשלה לפגוע באיכות הייחודית של הפלסטיק היא להעלות את המחיר שלו באופן מלאכותי".
התקדים לחוק כושל שכזה מבחינה אקולוגית היה בחוק השקיות, שאסר על רשתות השיווק לחלק שקיות גופייה בחינם. "כתוצאה מכך הציבור עבר להשתמש בחלופות שמייצרות פסולת רבה יותר וצורכות משאבים רבים יותר לייצור ושינוע. כדי לסתור את הנזק הסביבתי שבייצור שקית רב־פעמית לעומת שקית גופייה יש להשתמש בשקית כ־7,000 פעמים, וזה מן הסתם לא קורה. זה קורה עכשיו גם עם קשי שתייה. לא חוקק חוק, אבל הרבה בתי עסק מפסיקים את השימוש בקשי פלסטיק ועוברים לחלופות חד־פעמיות ורב־פעמיות, שכולן מייצרות יותר פסולת וצורכות יותר משאבים במחזור החיים שלהן מפלסטיק".
היכן היית מגדיר את הקו האדום שבין צורך אמיתי לשמר את הסביבה ובין פוליטיזציה של הנושא?
"תחום האקלים הוא מדעי, והשיח סביבו צריך להישאר מדעי. כשאדם מתווכח בלהט על סוגיה שאמורה להיות מדעית, אני מציע לשאול 'מדוע כל כך חשוב לך שאני אסכים איתך?'. אם התשובה שלו היא שכל עוד לא מסכימים איתו לא יסכימו להצטרף לפעילות שלו ולשנות את ההתנהגות באופן שהוא מציע - ברגע הזה השיח הפסיק להיות מדעי. המדע הוא אובייקטיבי, מבוסס עובדות. המדע לא קורא לפעולה. המדע לא יכול להגיד מה נכון לעשות".
ד"ר אשבל מזהה מגמות פוליטיות בלא מעט יוזמות "ירוקות", שלדבריו לעיתים קרובות פוגעות בסביבה ומזיקות לחלשים ביותר בחברה. "יוזמה שמצליחה לקבל את הכינוי 'ירוק' מקבלת פטור מביקורת שיכולה לרסן נזק אפשרי. הזכרתי את הדוגמה של חוק השקיות, שהוביל לייצור של פסולת רבה יותר, צריכת משאבים גדולה יותר ועלייה בהוצאות. באירופה היוזמות הירוקות העלו את מחיר החשמל, ובכל חורף יש עוד זקנים קשי יום שלא יכולים להרשות לעצמם לחמם את ביתם". מעמדות הביניים ומעלה לא מרגישים את ההשלכות של החוקים הללו, הנטל נעשה מורגש ככל שיורדים במעמד הסוציו־אקונומי. "קיימות זה תחביב של אינטלקטואלים שחיים בנוחות ולרוב לא צריכים להתמודד עם ההשלכות של הרעיונות הגרועים שלהם", הוא מסכם.
אשבל מדגיש כי גם לדעתו השיח על מקומו של האדם ביחס לסביבה חשוב מאוד, אולם הוא מתנגד לתפיסה שכל השפעה של האדם על הסביבה היא מזיקה ושדרושה ממשלה חזקה כדי למנוע מהאדם את ההשפעה הזאת. "זה פתרון פשטני שמוביל להשלכות הרסניות על החברה, כמו גם על הסביבה. אין סיבה להאמין שממשלה תתייחס באכפתיות רבה יותר לסביבה מאשר החברה שחיה בה".
עושים שלום בבית
ולסיום, נקודת אור בקצה אפקט החממה. בשבוע שעבר פורסמה ב'בשבע' כתבה מקיפה על הפגיעה החמורה שתיגרם כתוצאה ממיסוי הכלים החד־פעמיים, בעיקר בקרב משפחות ברוכות ילדים ובמגזר החרדי. הקורא יניב (השם המלא שמור במערכת), תושב חדרה, גדל במקור בקיבוץ בצפון והוא מעיד על עצמו כמצביע מרצ. על אף הרקורד המתייג, הפרטים שאליהם נחשף יניב לראשונה בכתבה טלטלו אותו, במיוחד ההבנה של עוצמת הפגיעה במגזר החרדי, תוצאה שהוא כאיש מרצ לא התכוון אליה כלל וכלל והוא מצר על המציאות החדשה שנוצרה. וכך כתב למערכת 'בשבע': "השתאיתי עד מאוד לנוכח גודל תחושת האסון שלכם לקראת השתת המס על הכלים החד־פעמיים שיחול בעוד שבועיים. אני מצר על כך שהמס הנ"ל נתפס בעיניכם כאסון בקנה מידה גדול. אבל לאחר שקראתי את הכתבה במלואה, הבנתי למה בשבילכם ייקור הכלים החד־פעמיים נתפס כאסון כזה גדול. חבל שזו המציאות".
הדברים הניעו אותו לפעולה, ויניב שלח מכתב לשרה לאיכות הסביבה, יו"ר מרצ תמר זנדברג, בעקבות התוכן שהתחדש לו בכתבה. "כאיש פשוט שהינו גם מצביע של מפלגת מרצ... חשוב לי שתדעו, שאני לפחות לא רציתי לפגוע בציבור החרדי בצורה כזאת אישית. לא מדובר פה בכוונות זדון אלא בתחושה של מצב חירום לנוכח משבר האקלים הבא עלינו לרעה. כמי שנולד וגדל בקיבוץ אשר עבר תהליך של הפרטה חוויתי על בשרי את החוויה של שינוי גדול ומשמעותי שמשנה את סדר החיים מימים ימימה בקהילה שלי. אני יודע שזאת היא תחושה קשה מאוד. לכן אני יכול להרגיש הזדהות עם תחושת המשבר שלכם. לצערי, אני לא יכול לעזור לכם בהרבה, אלא רק להגיד לכם שכולי תקווה שתעברו גם את המשבר הזה, כמו שעברתם משברים אחרים". ובכן, מתברר שאפשר להצביע מרצ ולהזדהות עם מצוקת החרדים. גם זה צעד חשוב לשיפור האקלים בישראל.
לתגובות: Hagitr72@gmail.com