יהודית קצובר ונדיה מטר
יהודית קצובר ונדיה מטר צילום: אסתר אליהו

כאשר מלחמה נפתחת בצפירה עולה ויורדת העם נחרד, מתלכד ומתגייס לאחוז בנשק ולעמוד איתן אל מול פני האויב המסתער.

אבל יש מלחמות שנפתחות בקול דממה דקה, מלחמות שזוחלות בלי שהעם מרגיש, ובעוד הוא מורדם ומסומם נקבעות עובדות בשטח מבלי שנרשמה התקוממות, מבלי שהעם יצא להגנת המולדת.

בימים אלו אנו בעיצומה של מלחמה על ירושלים. זו מלחמה שקשה לזהות אותה, כי אין בה ירי של טנקים, מטוסים ותותחים, אבל אם נמשיך להירדם ולעצום עין אנחנו עלולים להתעורר כשליבו של העם היהודי, עיר בירתו הנצחית, ירושלים, כבר אינו בידנו, חלילה.

כששרים בכירים נפגשים עם יו"ר הרש"פ, כששר הביטחון מקדם שורה ארוכה של מחוות ומענקים לאבו מאזן, כאשר הממשל האמריקאי מחזיר לחיים את רעיון שתי המדינות וקריעתה של הארץ, כאשר ביידן לוחץ לפתיחתה של קונסוליה עבור הרש"פ בליבה של ירושלים כדי להביע את שאיפתו לראות בירושלים בירה פלשתינית, כאשר עוד ועוד שרים בממשלת ישראל מתבטאים נגד ההתיישבות ובעד חלוקת הארץ, אנחנו במלחמה שקטה, זוחלת ומסוכנת.

משום כך יצאנו, למעלה מעשרים ארגונים אוהבי ארץ ישראל וירושלים, למפגני מחאה ברחוב אגרון מול הבנין שארה"ב רוצה לפתוח מחדש כקונוסוליה לרשות הפלשתינית, מחאות הקוראים לראש הממשלה ולשרים לעמוד בפרץ ולשמור על אחדותה של ירושלים. במשך 12 שנים נדמה היה שאין עוד צורך לצאת להפגנות ולמשמרות מחאה, אך נראה שטעינו.

עלינו לצאת לרחוב ובשם המסירות והאהבה לירושלים להיאבק להגנתה, להעיר את העם ולעורר את המנהיגים. לא נאפשר כניעה ישראלית לתכתיב האמריקאי. כל ראשי ממשלות ישראל קבעו שאחדות ירושלים אינה עניין למחלוקת פוליטית, וברוח זו צריכה גם ממשלת ישראל הנוכחית להתבטא בנחישות ובבהירות, גם מול ממשל אמריקאי שמגדיר את עצמו כידידותי.

מפגן כח
מפגן כח צילום: מאיר אליפור

כאן המקום להביע גם הערכה לאותם משרי ממשלת ישראל, ובהם שר המשפטים גדעון סער ושר השיכון זאב אלקין, שהבהירו עמדה ברורה, נחושה, אחראית וציונית כאשר הכריזו על התנגדותם הפומבית לרעיון הקמת הקונסוליה. עמדתם זו צריכה להיות סמן דרך עבור כלל שרי ממשלת ישראל, מימין ומשמאל.

לאורך כל ההיסטוריה היהודית הייתה ירושלים גורם מלכד ומאחד עבור העם היהודי. כאשר ביקש הקיסר קליגולה להציב צלם בהיכל הוא הורה לנציבו בסוריה, פובליוס פטרוניוס, לבצע את המשימה, אך נכונותם של היהודים למסור את הנפש למען ירושלים שכנעה את פטרוניוס שהמשימה\מזימה לא תוכל להתבצע, והיא אכן מתבטלת.

כך היה גם במלחמת ששת הימים, כאשר העם היהודי בישראל ובתפוצות התלכדו סביב הגשמת חזון חזרתנו לירושלים. כך גם בימים אלה. על אף הקיטוב והשסע בעם התלכדותם של כעשרים ארגונים יחד למאבק על ליבה של ירושלים הוא קריאת כיוון לעם ישראל כולו ולמנהיגות בישראל: ירושלים יש רק אחת והיא אינה נתונה למשא ומתן!