סמ"ר גוזל הייטנר מורן הגיעה לאולפן ערוץ 7 כדי לספר על הדרך שהביאה אותו מפרו לצה"ל.
הייטנר-מורן נולדה בפרו לאב יהודי ואמא שאינה יהודייה. אביה עלה ארצה בצעירותו לשרת בצה"ל, שירת בחטיבת הצנחנים ואף לחם במלחמת לבנון השנייה.
"גדלתי בשכונת גני אביב בלוד, בכיתה ד' אמי נפטרה ממחלת הסרטן וחזרנו לפרו. אבי התחתן בשנית ואשתו לא כל כך אהבה שאנחנו מדברים בעברית, אבל תמיד ניסיתי לשמור כמה שיותר על השפה ולזכור אותה. היתה לי סימניה קטנה מהגן שעליה היה רשום 'בהצלחה' ועל כל אות היה משפט ומאחוריה היה ההמנון 'התקווה'. מאוד היה חשוב לי לזכור אותו.
בגיל 16 קיבלה גוזל את הצו ראשון. היא לא הייתה חייבת להתגייס, אך החליטה להתנדב וגילתה שסד הזמנים לחוץ במיוחד. "אמרו לי: 'את חייבת לעלות בחודש הקרוב אחרת לא יגייסו אותך'. במהלך חודש אחד היינו צריכים לארגן הכל. תמיד ידעתי שאעלה לישראל, וזה גם מה שאמרתי לחברים שלי".
אמרה ועשתה. גוזל ארזה מזוודות, נפרדה מאביה ואחותה וטסה לישראל, עם עברית בסיסית ביותר והרבה חששות.
"כשהגעתי לישראל העברית שלי היתה נוראית. התחלתי עבודה כקופאית בארומה ופשוט לא הצלחתי להבין את הלקוחות. אחרי שבועיים עזבתי והתחלתי לעבוד בגן ילדים. זה היה מאוד נחמד כי למדתי עם הילדים לדבר עברית. אחרי שהתגייסתי למדתי יותר עברית והחבר שלי לימד אותי באופן קבוע כל יום עד שלמדתי את השפה היטב", מספרת הייטנר מורן.
כשהגיעה לצה"ל היא החלה בקורס מט"ם ( מפעילת טכנולוגיה מבצעית) בבה"ד 7 באגף התקשוב וההגנה בסייבר ורצתה לתרום ככל יכולתה.
במהלך השירות עברה עברה ליחידת "טופז" שבמרכז צופן ובטחון לאומי ביחידת לוטם באגף התקשוב ושימש עוזרת לקצין האג"מ.
"השירות היה מאוד כיפי, עשיתי דברים שלא חשבתי שאעשה והגעתי למצבים שלא דמיינתי שאגיע", היא מספרת ומשתפת בהחלטתה להמשיך ולחתום בשירות קבע.
מאז שעלתה לארץ בשנת 2017 זכתה לראות את אביה ואחותה רק פעם אחת. בשנה שעברה קיבלה אישור טיסה לחו"ל, אך אז הגיע מגיפת הקורונה ונתב"ג נסגר.
לפני כחודש, עם פתיחת השמיים, יצאה לביקור משפחתי בפרו לאחר שנתיים וחצי של געגועים. "ההורים שלי ואחותי לגמרי איתי ושמחים בהחלטה שלי. מאוד נהניתי איתם בפרו והיה גם כיף לחזור".