השבוע התבשרנו כי תלמידיו של הגאון הרב יעקב אריאל החליטו להוציא לאור סדרה חדשה של ספרי הלכה ברוחו וע"פ פסקיו של רבם, בשפה ברורה השווה לכל נפש. שם הסדרה "אוהלי הלכה" -והכרך הראשון של סדרת הספרים המיועדת עוסק בענייני ימי החנוכה הממשמשים ובאים.
זה המקום לציין שלא זכיתי להימנות על תלמידיו המובהקים של הרב אריאל. אמנם פעמים בודדות, במקרים של שאלות חמורות בהלכה –הפנו אותי רבותי אליו לקבל הכרעה הלכה למעשה. גם שמעתי ממנו מספר מצומצם של שיעורים ותשובות הלכתיות לאורך השנים, וכמו רבים אף אני נהנה מספריו ומאמריו בהלכה ומחשבה. אך כל אלו לא הופכים אותי לתלמיד אישי של הרב אריאל.
למרות זאת – עם היוודע הוצאת הספר החדש שמחה גדולה גמלה בלבי – ומיד הזמנתי מאה כרכים (כל ספר עולה שקלים בודדים במבצע מיוחד), אותם אחלק בעז"ה בקרב רבני בית מדרש "לשמה" ברעננה שבראשו אני זוכה לעמוד וכן בקהלים נוספים.
כמובן שתלמידי-חברי ישאלוני: לשמחה מה זו עושה, הלא בכל יום יוצאים ספרים רבים בכל מכמני התורה, וכל שכן בענייני החנוכה החביבים שיש בהם שפע גדול של ספרים – ומה ההתרגשות החריגה מספר נוסף?
התשובה לשאלה זו כתובה בפתיחת ספר "אוהלי הלכה":
"בתקופה האחרונה צפים ועולים רחשי לב של רבים וטובים, המרגישים בחסרונו של ספר הלכה בהיר ונוח שפסקיו מוכרעים על פי מסורת הפסיקה המקובלת בישראל, ומתוך כבוד והערכה לגדולי דורנו, שלהם משפט הבכורה להכריע בשאלות המתחדשות".
בפתיחה זו טמון הכלל הגדול של היהדות: כבוד תורה! הלא מה היא היהדות אם לא שרשרת ארוכה של הקשבה לדבר ה', שנעוץ בהערצה היסודית של שומרי התורה לנושאי התורה – עד לדבר ה' בהר סיני.כמובן לא מדובר כאן בהערצה אישית, שיכולה לגרור עמה חסרונות(אורות ישראל ג, ג) – אלא הערצה לעצם הקשר למסורת התורה. זו התוקף של תורה שבעל פה "כי רוח האומה יתגלה בגדוליה" (אדר היקר כא). לכן אמרו חז"ל שכבוד תורה גדול ממצוות תלמוד תורה (מגילה ג). הרי שאם "תלמוד תורה כנגד כולם" (פאה א) – הרי שכבוד תורה כולל את כולם.
איך אני קשור לקב"ה?
יתר על כן. אם ישאלוני כיצד אני קשור לקב"ה – אענה: על ידי הערצה. על ידי מה שאני מעריץ את חכמי דורי, והם את רבותיהם, ורבותיהם את רבותיהם עד רבי יוסף קארו והרמ"א, והם הלא מעריצים את הראשונים, שהעריצו את הגאונים, שהעריצו את האמוראים, שהעריצו את התנאים, שהעריצו את אנשי כנסת הגדולה, שהעריצו את הנביאים שהעריצו את משה רבינו שזיכנו להעריץ את הקב"ה. הלא מצד עצמי - לא אני ולא אף אחד יכול באמת להתחבר לקב"ה, ולא כל שכן להעריץ את הקב"ה. הלא אין לנו שום מושג ומגע עמו. רק על ידי כבוד התורה, היינו – תכונת ההערצה שעוברת מדור לדור, ומחברת כל דור – יש לנו שייכות ומגע עם אותו דור דעה שממנו נמשך לנו קול אלוהים חיים (עי' דרשות הר"ן דרוש שמיני והקדמת באר הגולה למהר"ל). לכן התורה נקראת "שירה" – שהיא במהותה פרק-שירה אדיר רווי בהערצה לצור ממנה חוצבה.
אכן, פעמים שאפשר לתלמיד לחלוק על רבו, בפרט כזה או אחר. פעמים שגם תלמיד קטן שברר נושא עד תומו יוכל להביע דעה ואף להציע הלכה מחודשת. אך את גבולות הגזרה, ובעיקר את עצם הזכות להיות שייך לבית המדרש, לדון, ללבן ולהכריע – אין אנו קונים אלא על ידי הערצה בלתי מסוייגת לנושאי התורה- בדורנו ובדורות שעברו.
זה לא רק עניין של היררכיה
ההקדמה הזו, שנותנת "כבוד והערכה לגדולי דורנו, שלהם משפט הבכורה להכריע בשאלות המתחדשות" – אינה רק שמרנות השואפת לסדר והיררכיה המבדילה בין רב קטן לרב גדול - אלא היא יסוד מיסודות התורה, של המשכיות השראת השכינה בעם ישראל על ידי תכונת ההערצה והעמדה הנכונה של הקטנים מול הגדולים.
לא מדובר על נתינת "ציונים" לרבנים, אלא מדובר על בניית היחס הנכון של כל אחד על פי מקומו ודרגתו. רק כאשר נוצר יחס נכון בין הגדולים והקטנים יש אפשרות לקבל ולקלוט את התורה בישרות –"ישרים דרכי ה'".
חז"ל למדונו שבית המקדש חרב בגלל ש"השוו בה קטן וגדול" (ע"פ שבת קי"ט). בבית המקדש יש מדרגות – יש עזרת נשים, עזרת ישראל, קודש וקודש הקודשים. רק בשמירת היחס הנכון והגבולות של כל מקום – זוכים אנו ששפע הקדושה מקודש הקודשים מאשר וממלא את שאר המעגלים – כל אחד כפי עניינו. לכן בשעה שלא מבדילים בין דרגות התורה שבין תלמידי חכמים ומערבבים ביניהם –כך גם קדושת בין המקדש מתערבבת – ומתהווה החורבן. חורבן יחסי מדרגות התורה הוא השורש לחורבן יחסי מדרגות הקדושה.
על כן, ספר "אוהלי הלכה" – שוודאי יש בו תוכן הלכתי חשוב וחידושים משמעותיים מאת הרב אריאל שליט"א – הלא עיקר חשיבותו היא בעמדה הבסיסית של המשך מעמד הר סיני. על כן, מעמיקי חקר יבינו: כי עצם ההלכות שבספר הם רק בבחינת העטיפה – ואילו העמדה היסודית שמעמיד לנו אחד מגדולי דורנו ביחס לכבוד התורה – היא התוכן העיקרי של הספר.
עשה לך רב - בטרמפ
זה המקום להזכיר מעשה לפני כ – 22 שנה. בהיותי בחור צעיר נסעתי ליום-שיעורים מיוחד בנושא עם ישראל וארצו בגוש קטיף תובב"א. שיעור אחד לפני אחרון העביר הרב יעקב אריאל שליט"א. בהיותי בן העיר גבעתיים והרב חזר ברכבו לרמת גן – החלטתי לנצל את ההזדמנות ולנסוע עם הרב בחזרה – מחבל עזה – לאזור המרכז. כמצופה במשך הנסיעה התקשרו לרב כל מיני אנשים ושאלו שאלות –והואיל והרב נהג השיח נעשה באמצעות ה"דיבורית", ואני עד לשאלות ולתשובות של הרב. למותר לציין שלא הכרתי אף שואל ולא יכולתי לזהותו דרך הקול היוצא מן הדיבורית.
בשיחה השנייה או השלישית תוך כדי הנסיעה עלה על הקו קול מודאג: "שלום הרב. נודע לנו כי אשתי נושאת ברחמה ילד עם מום לא פשוט (איני זוכר בדיוק את שם המחלה שהזכיר)... רציתי לשאול את הרב האם מותר לעשות הפלה". אני כמובן קפאתי על מקומי על עצם משמע השאלה – והטיתי אוזני לשמוע את תשובת הרב. הרב ניסה לחקור מה בדיוק הרופאים אומרים, ולבסוף ענה: "תראה... זו שאלה לרבנים גדולים. אני לא יכול להתיר לך דבר כזה. אם אתה רוצה אתה יכול להשיג את הרב אליעזר וולדנברג (=מחבר שו"ת ציץ אליעזר) הוא מקל גדול בנושאים הללו. הוא מגדולי ישראל. אבל אני לא יכול להתיר לך. זו שאלה לרבנים גדולים"
. ואני בחור צעיר, היושב ברכב עם תלמיד חכם גדול, שעבר את גיל זקנה, רב עיר, ידוע כפוסק מובהק וראש מספר מכונים הלכתיים רציניים ביותר שמכריע חדשות לבקרים בשאלות המתחדשות – שומע את הרב אומר שצריך לשאול "רבנים גדולים". אמנם לא שמעתי מהרב אריאל הרבה שיעורים ולא זכיתי לשאול אותו הרבה שאלות – אך בנקודת זמן זו הוא הפך להיות מורי ורבי בהבנת סדר קבלת תורה, היחס לגדולי תורה וכבוד התורה.
סגירת מעגל
22 שנה אחרי אותו מעשה, זוכה הגאון הרב יעקב אריאל להתפרסם כאחד מגדולי המורים, תל פיות בקרב רבני ישראל (כמבואר בשו"תמהר"ם מינץ י"ז שזה אחד הקריטריונים להיחשב מגדולי הדור)שרבים מאד ניאותים לאורו. ראוי הוא רבנו הגאון שבהנהגתו תצא לאור סדרת הספרים החדשה "אוהלי הלכה" שקבעה בפתיחתה את החותם העיקרי: "כבוד והערכה לגדולי דורנו, שלהם משפט הבכורה להכריע בשאלות המתחדשות".
הרב בנימין טבדי הוא ראש בית מדרש "לשמה" להכשרת רבנים ברעננה