תעודת כשרות מזוייפת
תעודת כשרות מזוייפת הרבנות הראשית לישראל

לפני ארבע שנים במסיבת עיתונאים חגיגית ארגון צהר הכריז על הקמת "כשרות צהר".

בחזית המיזם עמדו רבנים מוכרים, מסעדנים וגורמים מתחום המסעדנות כשהמכנה המשותף לכולם היה שהם ראו בפתיחת כשרות צהר כמיזם פורץ דרך שישנה את שוק הכשרות בישראל.

היעד אותו הציבו בצהר לשלוש השנים הקרובות מהקמת מיזם הכשרות שלהם עמד על 1,200 מסעדות. נכון להיום, כארבע שנים לאחר בואו לעולם של המיזם, עומדים בצהר על קצת יותר ממאה מסעדות שהצטרפו למהפכה שהבטיחו.

איפה הם טעו?

השטח, כך מסתבר, לא באמת השתוקק אז - בהקמת כשרות צהר, וגם לא משתוקק היום - עם רפורמת הכשרות של השר כהנא - לשינויים מרחיקי לכת בתחום הכשרות שמשפיעים באופן ישיר על ענף המסעדנות, המלונאות, אולמות האירועים, קייטרינג ונוספים.

רפורמת הכשרות שעברה בכנסת היא לא יותר ממהלך דקלרטיבי, שבא להגיד: עשינו את זה. פירקנו את מונופול הרבנות. בקואליציה צריכים להפנים שעל רפורמה שכזו, עם השפעות מרחיקות לכת על מדינת ישראל, הכלכלה הישראלית והכשרות בישראל, אי אפשר להחליט ולדון במשך חודש ולגמור עניין. זה לא קמפיין בחירות שבו מותר לזרוק סיסמאות לאוויר בלי צורך לקיים הבטחות. אבל התחושה היא שמאז הבחירות, הקואליציה כולה מתנהלת סביב רפורמת הכשרות כמו בקמפיין בחירות. נזרוק סיסמאות, מקסימום משהו מהן באמת יקרה בסוף.

הבעיה מתחילה כשמותירים את עבודת ההכנה למיזמים כאלה לחוקרים שיושבים תחת אור הפלורנסט במשרד, מבלי לדעת ולהכיר את הגורמים בשטח, את התחושות, המגמות, הקולות - ולכן התוצאה ידועה מראש. מי שמסתובב בין מסעדנים, מצפון לדרום, מירושלים לתל אביב, מבין עם השניה הראשונה שאין למהלכים כאלה תוחלת והתכנות.

כך למשך המכון הישראלי לדמוקרטיה ערך מחקר בנוגע לפתיחת שוק הכשרות לתחרות. אבל במחקר שלהם, בכדי להיראות רציניים, הם השוו בין עלויות של פיצריה באפרת לפיצריה בהרצליה. לכאורה השוואה נכונה שאמורה לשקף את הפעילות העסקית, אבל מי שמכיר את התחום לעומק יודע שכמות מגשי הפיצה שנמכרים בהרצליה לא דומה לכמות שנמכרת באפרת. בנוסף, החוקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה לא בדקו אם הפיצריה באפרת רוכשת בצק מוכן  או שבהרצליה נדרשים העובדים לנפות את הקמח ולהפריש חלה. החוקרים גם לא בדקו מהי צורת ההעסקה של המשגיח בכל אחת מהפיצריות האלה. כל אחד מהפרמטרים האלה משפיעים על עלויות הכשרות, אך את הנתונים האלה הם לא בדקו ולכן המחקר שלהם לא שווה הרבה.

על אף הבדיקה השטחית שערכו אותם חוקרים, מבלי להכיר לעומק את ההבדלים, הם כבר קבעו בלי שום צל של ספק - ישנם פערי מחירים גדולים.

ההנחה שפתיחת שוק הכשרות לתחרות תגרום לירידת מחירים הוכחה כבר כלא נכונה, כשאפילו אנשי משרד האוצר, גורמי המקצוע שאמונים על תחזיות כלכליות למדינת ישראל, קבעו שעם יציאת הרפורמה תהיה עליית מחירים ולא היו יכולים להתחייב לירידת מחירים בתחום. וגם אם ממש תרצו התחייבות נוספת מהשר מתן כהנא, שהתחייב במסיבת העיתונאים עם ההכרזה על הרפורמה על ירידת מחירים משמעותית, לא תוכלו לקבל. מדוע? כי גם הוא הבין שזו הבטחה על הקרח.

והנה הוכחה נוספת שתחרות בתחום הכשרות לא בהכרח תוביל לירידת מחירים או להתייעלות: נגיד ובית עסק יחליט שהוא עובר מתאגיד כשרות אחד לאחר, האם זה לא יגרום לאנשים ששומרים על כשרות להתחיל לשאול שאלות כמו למה המסעדה עברה לפיקוח אחר? האם היו שינויים או בעיות שלא מספרים לי? ובכלל, מה רמת הכשרות עכשיו? אולי פשוט כדאי שאלך למסעדה אחרת שמציעה את אותו סגנון אוכל, מבלי לחשוש על הכשרות של האוכל.

רוצה לומר, בית עסק שחפץ חיים, כסף ולקוחות, לא יחליף תאגיד פיקוח פרטי כל תקופה, כמו שאפשר היום להחליף חברת סלולר או בנק. אותם בתי עסק רוצים כשרות מסודרת ומאורגנת. ודוקא תחרות בתחום היא לא זה שתייצר את הפיתרון.

נכון, בהכרח יהיו בתי עסק שימצאו את עצמם לא מסתדרים עם הרב המקומי ויחפשו כשרות אחרת, אבל זה לא הדבר שיביא את הלקוחות.

לכן רגע לפני שפותחים את השמפניה ואומרים "פירקנו את המונופול של הרבנות", כדאי לבדוק טוב טוב האם צרכני המזון הכשר ישתפו פעולה, אחרת, את השינויים שמערכת הכשרות הממלכתית כ"כ זקוקה להם  הציבור לא יקבל, וחבל.

תומר בן צבי, מנהל מחקר בארגון כושרות

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו