כיף לדבר על הלוואות, ולהיכנס לסוגי ההלוואות, למגוון מקורות המימון, להסביר מתי הלוואה משתלמת, ולאיזו מטרה כדאי לקחת איזה הלוואה, להסביר את הקשר בין הסיכון הנתפס של הגורם הממן לבין תנאי ההלוואה, ואת הדרך בה ניתן לשפר את נראות הלקוח והעסקה כדי לשפר את תנאי המימון.
תחום ההלוואות והמימון הוא ללא ספק תחום מרתק!
אבל נעצור רגע. ההלוואות מגיעות היום כמעט תמיד עם עוד תוספת – ריבית. ריבית היא כל תוספת שנדרש הלווה לתת מעבר להחזר ההלוואה. והתורה אסרה את הריבית.
איסור הריבית מוזכרת בתורה 3 פעמים: בספר שמות בפרשת משפטים, בספר ויקרא בפרשת בהר ובפרשת כי תצא שבחומש דברים. האיסור הוא גורף: "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ".
חומרת איסור הריבית
איסור הריבית נחשב לאיסור חמור במיוחד. כל ספרי ההלכה העוסקים בהלכות ריבית פותחים בחומרה המיוחדת של האיסור. חומרה זו מתבטאת בהלכות מיוחדות: לא רק המלווה עובר על איסור ריבית, אלא גם הלווה, גם הסופר או עורך הדין שכותב את החוזה, גם העדים שנותנים לו תוקף, וגם הערבים להסכם.
חומרת האיסור בא לידי ביטוי גם באמירות חריפות של חז"ל כלפי המלווים בריבית. המלווה בריבית נכסיו מתמוטטים. הוא כופר בה', ומלווים בריבית לא יקומו בתחיית המתים. אלו דברים שחז"ל אמרו, ומובאים בכל ספרי ההלכה העוסקים בהלכות ריבית.
ריבית בחיי היום יום של העסקים
ריבית נפוצה מאוד בעולם העסקי המודרני: למשל, כל שינוי במחיר מוצר התלוי בשינוי במועד התשלום עלול להחשב כריבית.
בחוזים עסקיים, בדרך כלל יש סעיפים של ריבית, ביחסי עובד ומעביד מעוגנת ריבית על פי חוק, ויש גם מצבים עסקיים מורכבים כמו: ביטול עסקה, הסכמי התקשרות שקיים בהם תשלום פקדון או ביטחון, ועוד ועוד שבמצבים מסוימים עלולים להיחשב כריבית.
אז מה הפיתרון?
עקרונית, אפשר לנהל עסק כיום ללא ריבית בכלל. זה דורש לימוד והתאמות עסקיות, אך במציאות הפיננסית כיום לא כל אחד מסוגל לכך, ולא תמיד זה תלוי רק בכם. הפיתרון הרווח והמקובל כיום הוא שימוש ב'היתר עיסקא'.
השימוש בהיתר עסקה נעשה בפועל בשתי דרכים.
היתר עסקה כללי לעסק – בדרך הזאת אנחנו מנסים לצמצם את איסור הריבית בעסק על ידי הצהרה משפטית שכל הפעילות העסקית נעשית בהתאם להיתר עסקה. ההצהרה הזו צריכה להיחתם על ידי מורשי החתימה לאחר קבלת ההסמכה הנדרשת לחתימה משמעותית ורחבה כזו מבעל העסק או הדירקטוריון. ההצהרה החתומה צריכה להיות מפורסמת באופן כזה, שניתן להניח שמה שנעשה בין החברה ללקוחות, לספקים ולעובדים, אכן כפוף משפטית להיתר עסקה.
היתר עסקה פרטי – הזכרה מפורשת של היתר העסקה בכל הסכם עם לקוח, עם ספק או עם עובד, שיש בו חשש של ריבית. ההזכרה תעשה, למשל, בנוסח: חוזה זה כפוף להיתר העסקה שנחתם על ידי החברה בתאריך ה -2.2.2020 .
באופן מעשי אנו מדריכים להשתמש בשתי הדרכים יחד. עורכים לעסק היתר עסקה כללי טוב, מפרסמים אותו באתר האינטרנט של החברה, ותולים אותו במקום בולט במשרד, כך שניתן להניח שגם עסקאות שבהם לא יהיה ניתן להזכיר את היתר העסקה במפורש, או ששכחו לעשות זאת, יהיו כפופות בפועל להיתר.
ובנוסף, משתדלים להוסיף בכל הסכם סעיף בנוסח: "כל האמור בהסכם זה כפוף להיתר העסקה שעליו חתם החברה בתאריך Y." גם כאשר נעשית עסקה בעל פה רצוי להזכיר במפורש ש"העסקה הזאת נעשית בהתאם להיתר עסקה של בית העסק."
לסיכום:
ריבית שכיחה היום מאוד בעולם העסקי, ולכן ראוי וכדאי מאוד שכל עסק יסדיר לעצמו היתר עסקה לעסק וישתדל להזכיר את היתר העסקה בכל החוזים. גם עמותות ואגודות צריכות, בדרך כלל, היתר עסקה.
היתר עסקה אינו פתרון קסם וגם אחרי עריכתו, לא ניתן לעשות כל דבר, יש נושאים שונים, שצריך לפתור.
מומלץ מאוד שכל עסק יעבור תהליך הדרכה ועריכת היתר עסקה לעסק. ניתן לפנות בעניין הזה לעמותת הבית לכלכלה יהודית.