יאיר יעקבי
יאיר יעקבי צילום: שלומי יוסף

הרב משה גליקפליק מעולם לא השלה את עצמו שהוא העיפרון הכי כריזמטי בקלמר, אבל גם הוא הופתע לגלות עד כמה כישרונו הרטורי לוקה בחסר. את עיקר עוגמת הנפש היה סופג בדרשת ליל שבת, שגם ככה היא נקודת התורפה של כל רב קהילה באשר הוא. אבל אצל הרב גליקפליק, עושה רושם, הראשים נשמטו מהר יותר מבכל בית כנסת אחר. המתפללים מצידם הבינו את הפרינציפ די מהר והיו מתקינים עצמם לשינה כבר בשלהי במה מדליקין כדי לא לבזבז אף רגע של תנומה.

לא עזרו ההכנות הקפדניות, חיפוש האנקדוטות הפיקנטיות והמשלים היצירתיים, החבר'ה פשוט נפלו כמו זבובים במין מחויבות מוזרה למסורת לא כתובה. והעובדה שהכיסאות היו מרופדים במיוחד גם לא עזרה מאוד.

השבתות חלפו והרב גליקפליק כבר השלים עם העובדה שהיחידה שמאזינה לדרשה שלו היא אשתו בעזרת הנשים. וזה לא שהיא לא ישנה, הוא פשוט לא היה יכול לראות אותה מאחורי המחיצה ובידוע שמשנים מפני דרכי שלום. בקיצור, המצב היה בכי רע.

נקודת התפנית חלה בשבת אחת, עת ניגש אליו מתפלל לא מוכר אחרי ערבית כשפניו מאירות והתרגשות מציפה את כל ישותו.

"הרב לא יודע מה הוא עשה לי עם דבר התורה שלו", אמר היהודי בהתרגשות.

ליבו של הרב גליקפליק זינק מהחזה, ולולא כלוב הצלעות שסוכך עליו ייתכן שהיה יוצא מגופו לחלוטין. "אהבת את מה שהתחדש לי בפירוש העמק דבר?" התעניין הרב גליקפליק.

"לא, ממש לא", הסביר המתפלל, "תבין, כבוד הרב, אני סובל מאינסומניה קשה כבר שנים, לא מסוגל להירדם בשום מצב. עד היום. בדבר התורה שלך ישנתי עמוק כמו שלא ישנתי כבר שנים. אתה פשוט מלאך".

זה לא מה שהרב גליקפליק ציפה לו.

"בשמחה", הוא ענה בקרירות והמשיך ללכת. אבל המתפלל לא ויתר.

"אתה חייב לבוא איתי לפגוש את החברים", הוא התעקש.

"אילו חברים?"

"יש לנו קבוצה של חבר'ה שסובלים מאינסומניה, נפגשים אחת לשבוע. אתה חייב לבוא".

הרב גליקפליק לא התלהב מכל העניין אבל פידבק חיובי, מופרך ככל שיהיה, לא היה דבר מאוד נפוץ בחייו הרבניים, אז הוא החליט לא להיות בררן מדי.

יום לאחר מכן הוא מצא את עצמו יושב במעגל כשסביבו חבורה של אנשים עם שקיות מתחת לעיניים ומועקה בלב.

"זה הרב גליקפליק", הציג אותו המתפלל, "הרב, תגיד כמה מילים לחבר'ה".

"ובכן", פתח הרב, "במסכת ברכות דף נ"ז נאמר כי שינה היא אחת משישים ממיתה, ולכן במידה מסוימת מחסור בשינה הוא תוספת חיים, אבל זה ככה קצת במילתא דבדיחותא".

הרב הסתכל סביבו והתכוון להמשיך ולבאר את עניין השינה ביהדות ומקומם של החלומות, אבל אפעס כל הנוכחים כבר נרדמו חזק. מנחה הקבוצה שעמד מאחוריו כל אותה העת הזיל דמעות.

"אתה לא מבין מה עשית פה היום", הוא אמר, "אתה פשוט מדהים".

מפה לשם שבועיים לאחר מכן הרב גליקפליק חנך את הקליניקה שלו "גליקפליק ולישון - טיפול חדשני באינסומניה".

מטופלים מכל הארץ הגיעו אליו לדרשות טיפוליות ושמעו יצא למרחוק כחלוץ בתחומו וכמי שמביא תנומה לעפעפיהם של כל ישראל. רבנים שונים שרצו גם הם לתפוס טרמפ על ההצלחה ולעשות הסבה לטיפול בדרשות הגיעו אליו להשתלמויות, אבל באופן לא מפתיע כולם נרדמו בעצמם תוך כדי צפייה בטיפול כך שאף אחד לא הצליח לשחזר את ההצלחה ונתח השוק של המטפל גליקפליק רק הלך והתרחב.

חצי שנה לאחר מכן מצבו הכלכלי של גליקפליק היה טוב מאי פעם והוא אף הרשה לעצמו לקחת הפסקה ארוכה מתפקידו הצדדי כרב קהילה. אחרי הכול, למה להרדים אנשים בחינם כשאפשר להרוויח מזה כמה שקלים. אלא שאז החלו תופעות מוזרות להתרחש. הכול התחיל במטופל אחד שלא נרדם במשך כל הטיפול ולתדהמת הרב אפילו שאל שאלות רלוונטיות תוך כדי הדרשה, ואף אחת מהשאלות הללו לא הייתה "מתי השיעור נגמר?". לאט לאט יותר ויותר מטופלים התחילו להראות עניין ברמב"ן על פרשת תולדות, בפירוש של הרב חרל"פ על חטא האדמה ובהלכות עירוב תבשילין.

אחרי התבוננות מעמיקה נאלץ הרב גליקפליק להסיק שחוויית ההצלחה, מוזרה ככל שתהיה, יצרה תגובת שרשרת חיובית שהשפיעה על ביטחונו העצמי וממילא על יכולותיו הרטוריות.

לאט לאט ההגשה ההססנית הפכה לדיבור בוטח, העמידה הנוקשה פינתה את מקומה לתנועות ידיים דינמיות והרב גליקפליק נעשה לא עלינו דובר מרתק וכובש.

מה שכמובן ריסק לחלוטין את הקריירה שלו כמטפל באינסומניה.

בצר לו נאלץ הרב גליקפליק לחזור להיות רב בית כנסת ולדרוש בליל שבת מול קהל מתפלליו, ביניהם רבים ממטופליו לשעבר שלא יכלו שלא לבוא ולשמוע מה התחדש לרב השבוע.

מיותר לציין שהפרצופים הערניים בקהל מילאו את הרב גליקפליק אושר וליבו שוב איים לזנק ממושבו בבית החזה. שאר המתפללים, אגב, המשיכו לישון כרגיל ולא הבחינו בשינוי הדרמטי באיכות. אבל עליהם הרב גליקפליק לימד זכות, הרי בסופו של דבר מדובר במסורת.

jacobi.y@gmail.com