הרב אהרון אגל טל
הרב אהרון אגל טל צילום: עין טובה שלומי שלמוני

לפני גירוש גוש קטיף היינו חיילים במבצע גדול של פנים אל פנים. חמושים בעגבניות שרי תוצרת חקלאי הגוש נקשנו על הדלתות וביקשנו את יומנו. רצינו שיסתכלו לנו בעיניים ויבינו את משמעות הגזירה הנוראה. אנחנו, שמייצגים את רוח מסירות הנפש הלאומית, שחברים ואחים רבים כל כך נקברו בבתי העלמין בשם השליחות שלנו בבניין הארץ, עומדים אל מול הקור המקפיא של אריק שרון. הבנאי הגדול שהפנה את הדחפורים כלפינו.

האם אנחנו מכינים את העגבניות לסיבוב הדלתות הבא? האם אנחנו חושבים שהפעם הן תיפתחנה? האם אנחנו לא בונים בעצמנו את הבידול והריחוק מהמוני בית ישראל אשר מוגדרים כמסורתיים שבדרך כלל מצביעים לתנועת הליכוד? האם אנחנו שומעים אותם בכלל?

אנחנו עומדים לנוכח טענות לא פשוטות של נטישה. אנשים מרגישים שלא אכפת לנו מהם ואנחנו אומרים במשיכת כתף שבסוף זו דרכה של פוליטיקה. שגם ביבי לא היה טוב יותר ושבכלל הליכוד אחראי כאן למחדלים רבים, בתחומים שעליהם הם צועקים היום כלפי הצד השני. ואולי הכול נכון, אבל אנחנו מחמיצים כאן נקודה. משהו נעלם לנו משדה הראייה.

יש לרב קוק זצ"ל כמה פסקאות שבהן הוא מלמד על הצורך של תלמידי חכמים להיות מחוברים להמון העם שפחות למדו תורה. בעצם "מחוברים" זו מילה חלשה, כי הביטוי במקור הוא "להשתלם". הרב קוק סבור היה שתלמידי חכמים אינם שלמים בלי החיבור הזה. אבל זה לא כל כך מובן, כי מה יש לאנשים מן השורה לתרום לעולמם של חכמים שהוגים בתורה ומלאים בחוכמתה? איך אדם שעסוק בפרנסה ובעמל החיים יכול להעשיר את עולמם של חכמים?

ובכן, התורה היא החיים של הכול, אבל יש בה צד שהוא מגרע את כוחם של לומדיה, כך אומר הרב קוק. הוא מסביר שיש בצד הטבעי של האדם איזו בריאות שנגרעת ממנו ברגע שהחיים שלו עוברים דרך הביקורת השכלית המעמיקה. לפעמים, הוא אומר, יש כאן ממש פגיעה והם פחות מאלו שלא למדו תורה בכלל, שבכל אופן חיים על פי הטבע הפשוט שלא התקלקל אצלם. אז נימנע מללמוד תורה כדי לשמור על הטבעיות? בוודאי שלא! כי השכר שבתלמודה של תורה הוא גדול לאין קץ מהחיסרון הזה. וכאן נותן הרב קוק עצה יקרה מפז וכדאי לשים אליה לב לפני שחוזרים לפוליטיקה. התיקון הוא על ידי התחברותם של תלמידי חכמים אל השכבה הזאת בעם ישראל. משום שמהם ניתן לקחת את היושר הטבעי "שלא ניטשטש כלל על ידי שום התחכמות שבעולם". ובהמשך הוא אומר שהתהליך הזה עצמו מתקן את החיסרון המובנה הזה שבתלמידי החכמים ובסוף הכלל כולו נבנה מזה, כולל השכבה העממית בעם ישראל (שמונה קבצים, עמוד ער"ב).

למה הם כל כך אוהבים את נתניהו? רבים אצלנו לא מבינים. למה הוא פשוט לא זז ממקומו ונותן למישהו אחר להנהיג? כל כך פשוט. כמו בכל משרה ניהולית אחרת – מנהל לא מוצלח מפנה את מקומו למנהל אחר. מנכ"ל שלא מצליח לגייס תמיכה מוחלף בדמות אחרת שתצליח לרכוש את אמון העובדים. עונים להם: "נתניהו מייצג את המסורתיות!" והם לועגים: "הוא? מה באורחות חייו מייצג את זה בכלל? בגלל שהוא אומר כמה פסוקים אתם הולכים אחריו בעיניים עצומות?"

ובכן, הנה הנקודה הסמויה בשדה הראייה שלנו. אנחנו רגילים למושגים כמו סגולת ישראל וסיפורים רבים מדגימים אותה. בדרך כלל אלו סיפורים רבי השראה על מי שעשה ויתור גדול למען ערך מסוים וכן הלאה. אבל אנחנו לא מכירים מספיק את הרוב המוחץ, שלמרות שאין לו קהילה דתית תומכת והוא חסר השכלה תורנית של ממש, נאחז בזהותו היהודית כמו טובע שנאחז בבול עץ. היהודים האלה מציעים את הלב, את הישרות הפשוטה של מי שמבין שהוא יהודי וזה קדוש בעיניו והוא יהיה מוכן למות על כך. כן, למרות שלצערנו חלקו עדיין מחלל שבת.

נתניהו הפך למגדיר זהות. זה לא תלוי בנו ולא ביקשו מאיתנו רשות. בערך מיליון יהודים מרגישים באינטואיציה הישרה שלהם שנתניהו הוא לא רק מגן ישראל, אלא גם מגן היהדות. זה מוזר לחשוב על זה ככה, אבל דברו עם האנשים. תראו בעצמכם.

דיברתי בהפגנה בהבימה עם חברי הטוב הרב עמיחי אליהו, שיחד גם פרסמנו מאמרים על הצורך בחיבור אל המזרחיות, שהיא אחד הצדדים של אותה מסורתיות. אמרתי לו שאני מסתובב כאן ובשעה אחת לומד מה שלא הייתי יכול לקרוא במאה ספרים. יש תדר מסוים שמתנגן בציבור הזה וצריכים לצאת אליו כדי לקלוט אותו. הניגון הזה הוא ניגונו של הלב היהודי שמעולם לא פסק להתרגש מירושלים. ואני מאמין שככל שנהיה קשובים אליו נהיה יהודים טובים יותר. כך, אני חושב, הבין גם מרן הרב קוק.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו