את מאמר התגובה למאמרו של הרב יהושע כ"ץ מלפני שבועיים, שבו מתח ביקורת על תוכניתו של השר כהנא לקצוב את כהונתם של רבני ערים, עליי לפתוח בגילוי נאות. תלמיד הייתי בישיבת ברכת משה במעלה אדומים במשך לא מעט שנים, ורב העיר, הרב יהושע כ"ץ, היה מגיע מדי שבוע לישיבה למסור שיעור בהלכה לאחר תפילת שחרית. כמונו, היו לרב כ"ץ עוד מקומות רבים בעיר שאליהם היה מגיע ומרביץ תורה. לפיכך, דבריו של הרב כ"ץ על תפקידו המסור של רב העיר ראויים לו, ואינני רוצה שישתמע מדבריי הבאים חס וחלילה אף נימת ביקורת אישית עליו. התייחסותי לסוגיה היא עקרונית וכללית.
הרב כ"ץ תיאר יפה בדבריו את תפקידו של רב בישראל, שהוא מעבר לספק שירותי דת אלא מהווה סמכות רוחנית שניתן לפנות אליה לעצה ופסיקה. הרב כ"ץ הסתמך בדבריו על דמותו של משה וממנו למד את דרכי ההנהגה הרבנית. ובכן, גם אנו נצעד בדרכו של הרב כ"ץ ונלך בדברינו בעקבות משה.
בספר דברים מתאר משה את הקושי שהיה לו להנהיג את העם לבד. "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם". על כן הוא פנה אל העם במטרה למנות מנהיגים רוחניים שיישאו איתו את משא המנהיגות. וכך אמר: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם". רש"י על אתר מסביר את המושג "ידועים לשבטיכם" כך: "שהם ניכרים לכם. שאם בא לפניי מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא. אבל אתם מכירין בו שאתם גידלתם אותו".
רש"י מעמיד אותנו על הדרישה הבסיסית מכל רב שממונה בישראל – שהציבור שהוא משרת יכיר אותו כאדם ראוי, הגון וגדול. אמת, רב איננו רק ספק שירותי דת. הוא הרבה מעבר לכך. ודווקא משום כך החובה היא שהציבור יכיר אותו, יהיה מחובר אליו וגם ירצה בו. על פי ספר דברים כך בדיוק נבחרו האנשים שהנהיגו יחד עם משה את העם. אלו היו ראשי השבטים ועוזריהם, שצמחו מתוך העם והיו מקובלים עליו.
גישה זו המשיכה להתקיים לאורך ההיסטוריה היהודית. קהילות יהודיות מינו רב על פי רצון הציבור. העניין כה עקרוני עד שהרב עובדיה יוסף כתב בתשובה (שו"ת יביע אומר, חלק ט, חושן משפט, סימן ט) שאף לאחר מינוי הרב וחתימת חוזה עמו, אם מגיע שלב שבו אין הציבור מעוניין בו "מותרים להעבירו". כלומר, רבנות איננה שררה במובן הזה שהיא יכולה להיעשות בכפייה על הציבור. רבנות באה בשביל הציבור, ואם אין הציבור מכיר או מעוניין ברב, אי אפשר לכפות אותו עליו.
נשאל אפוא: בכמה מקומות כיום אנשי העיר מכירים את רב העיר? עד כמה הוא ידוע במקומו? כמה פונים אליו וכמה בכלל מעוניינים בו? אמת, יש מקומות שבהם הדבר קורה. רב עיר שיודע לדבר בשפת אנשי עירו על הגוונים השונים שבהם, שמבקש להגיע אל כולם, שמסתובב בין בתי הכנסת ומוסדות הלימוד ויוצר קשר אישי עד כמה שניתן, עושה את עבודתו נאמנה. אבל רב שינהג כך איננו אמור לחשוש כלל ועיקר מתוכניתו של השר כהנא. קציבת הכהונה שהשר מבקש לקדם איננה אומרת שרב העיר יסיים את תפקידו באופן אוטומטי לאחר כמה שנים, כפי שקורה למשל עם הרבנים הראשיים לישראל, אלא שהרב יעמוד לבחירה מחודשת של הציבור. ואם אומנם עשה את עבודתו נאמנה אין כל סיבה שהציבור לא יבחר בו לקדנציה נוספת שוב ושוב.
תוכניתו של השר כהנא באה למנוע מקרים, שלצערנו קיימים, שבהם אין רב העיר עושה את העבודה שתיאר הרב כ"ץ, והוא אינו ידוע או מקובל על אנשי עירו. התוכנית תמנע מצב שבו רבני ערים מכהנים במשרה הרמה הזאת, המכבדת והמפרנסת, לאורך שנים רבות מבלי שהציבור חפץ בהם, ולא ניתן יהיה להזיזם. האם דינו של ציבור להיות כלוא בידי הרבנים במצב כזה? האם הציבור משרת אותם או שעל הרבנים לשרת את הציבור?
את הכוח לקביעת זהות רבני הערים יש להוציא מידי הפוליטיקאים ולהעביר כמה שיותר לציבור. תוכניתו של השר כהנא היא צעד חשוב בדרך לשם, והיא מצטרפת ליוזמה של תנועת נאמני תורה ועבודה להעביר את הסמכות למינוי הרבנים למועצות המקומיות. בדרך זו נוכל לזכות ברבנות שמחוברת לקהל היעד שלה, מדברת בשפתו, ולבסוף מבצעת את מלאכתה נאמנה.
הרב ד"ר עידו פכטר הוא ראש מיזם תכלת וחבר ארגון נאמני תורה ועבודה