קדימה בני עקיבא

הידד במעלה

יד אחים לכם שלוחה, הנוער החביב / על דגלנו כולכם חנו מסביב / יזהיר לכם כוכב תורה / דרככם סוגה בעבודה / בלב אמיץ, בעזרת ה', עלה נעלה! / קדימה בני עקיבא, הידד במעלה! / מולדת זו ארץ אבות, ארצנו הקדושה / מידי אביר יעקב לנו מורשה / ראשינו בעמקי תורתה / כפינו ברגבי אדמתה / בלב אמיץ, בעזרת ה', עלה נעלה! / קדימה בני עקיבא, הידד במעלה!

תשעים שנים בדיוק עברו מאז כתב הרב משה צבי נריה את המנון תנועת בני עקיבא, ואף שחלק מהמילים נשמעות כמו לקוחות מעולם אחר תנועת בני עקיבא חיה וקיימת. כבר לא אומרים "הידד" ובטח לא "הידד במעלה", וצמד המילים "הנוער החביב" נשמע כמו מחמאה שמאושפזת במחלקה הגריאטרית, ועדיין שרים את אותן המילים ומגשימים את אותם החלומות. אני מניח שבמשאל שייערך בסניפים יימצאו מעט מאוד חניכים ואפילו מדריכים שיידעו לומר מה זה בעצם "דרככם סוגה בעבודה", אבל אחרי תשעים שנה אפשר לומר - בלב אמיץ ובעזרת ה' - שההמנון הזה ניצח. במבחן המציאות הוא ניצח בגדול.

הנוער החביב הזה, שנשלח פעם ללמוד בישיבות ובאולפנות בני עקיבא, שם היו מופקדים רבנים ורבניות בני המגזר החרדי על חינוכו, בנה לעצמו חוט שדרה תורני ואמוני משלו, תורת ארץ ישראל, תורה של עם השב לתחייה בארצו, תורת חיים. "יזהיר לכם כוכב תורה" כתב הרב נריה, והכוכב הזה אכן מזהיר בדמותה של תורה חיה ותוססת בישיבות הסדר ובישיבות גבוהות, במדרשות ובאולפנות. ובוגריה של התורה הזאת כבר יודעים שתורה ועבודה אינם שני ערכים נפרדים, הם מזהים היטב שהתורה היא נשמת העבודה, והיא שופכת אור של משמעות על כל הקיום. בסניפים רבים מתקיים בית מדרש חי ותוסס של חניכים ומדריכים, ובוגרי התנועה מקימים חדשות לבקרים בתי מדרש של לימוד תורה לנוער, וכבר מוסכם שהולכים ללמוד תורה אחרי התיכון ומתוך בניין הרוח הולכים לצבא. אכן, "ראשינו בעמקי תורתה", זאת כבר עובדה.

"כפינו ברגבי אדמתה" אולי נשמע היום כמו מליצה, אבל גם כאן התגשמה הנבואה. יהודה, שומרון, בנימין, חבל יישובי גוש קטיף (עליו השלום ועליו אין שלום), תנועת הקיבוץ הדתי, מושבים ויישובים ברחבי הארץ, גרעינים תורניים וקהילות נפלאות בכל ערי ישראל – כל אלה ועוד הם ההמנון שהתגשם. תוסיפו לזה מפעל חסד ענקי, עמותות שעושות טוב, מפעל מופלא של השירות הלאומי, שירות משמעותי בצבא, תפקידים חשובים במחקר, אחריות על גורל המדינה ונתינה בלי גבול שמאפיינת את בוגרי התנועה. ואולי, יותר מכול, האהבה היוקדת לכל חלקי העם והתמימות הפשוטה שעוד אפשר לחבר את הכול – ותקבלו פלא שהולך ומתגשם.

נכון, יש עוד הרבה מה להוסיף ומה לתקן, כי ראשינו בעמקי תורתה אבל גם במכשיר הנייד, וכפינו לפעמים ברגבי אדמתה ולפעמים סתם כך טובעות בבוץ של חולין ותרבויות זרות. אבל פעם בשנה מותר לעצור, להביט במראה, לנקות את האבק מהמילה המתוקה הזאת ולומר: "הידד". הידד לבני עקיבא, הידד לעזרא והידד לאריאל. כבר הרבה יותר מסתם נוער חביב. הידד במעלה.

יד אחים

אני לא יודע מי הגאון שהיה לו האומץ לדחות את שבת ארגון משבת פרשת תולדות המיתולוגית לשבת פרשת ויצא כדי שלא להתנגש עם חג הסיגד, אבל הייתי רוצה לתת לו חיבוק ולומר לו תודה. תודה על ההכרה במתנה שכל גל עלייה חדש מביא איתו לארץ. תודה על ההכרעה שהציונות הדתית איננה שייכת לאף עדה. תודה על תיקון במעשים של שנים שבהן תלמידים ספרדים בישיבות בני עקיבא הלכו בחגי תשרי בני עקיבא הביתה, כי היה ברור שהתפילה בישיבה אשכנזית. אני אומנם קינאתי בהם כי רציתי הביתה, אבל הם קינאו בי כי רצו להשתייך, ומחמם את הלב שלא רק מכים על חטא אלא פשוט מתקנים. תודה שיד אחים שלוחה באמת, לכל האחים.

הנוער החביב

לנוער יש כוח אדיר לחדש, לחלום, לעשות במקום שהמבוגרים לפעמים קצת ויתרו בו. הרבה פעמים כשאני מסתכל על שלטי רחוב עליהם מתנוססים שמות של אנשים שעשו גדולות ונצורות, אני חושב לעצמי שאנחנו זוכרים אותם כמבוגרים מפני שאז נשאו תפקידים רשמיים, אבל רבים מהם כבר בתור נערים עשו דברים מופלאים. רוב החלוצים שהקימו את המדינה היו נערים שעזבו את משפחותיהם ובאו לכאן בגילאי העשרה, רבים מלוחמי המחתרות היו נערים, ומי שבאו לסייע למעפילים למצוא מסתור מן הבריטים היו בעצמם לפעמים בני שבט מעפילים. כשמשה דן עם פרעה ביציאה לחוג שלושה ימים במדבר, הוא מקבל היתר להוציא את הגברים, אבל משה דורש "בנערינו ובזקנינו", קודם כל נוער, ככה מתחילות מהפכות. הגיל הזה נפלא, אפשר לחלום בו בגדול, ויש גם אומץ להגשים. והיום, עד גיל שמונה עשרה לימודים ובגרויות וחתימת הורים על כל אישור יציאה, והילדות נמשכת הרבה מעבר לממדים הטבעיים שלה, ובדיוק בשביל זה יש תנועת נוער, כדי לקחת אחריות ולגלות מחדש את גודלם האמתי.

תשובתה של רבקה

בשבוע שעבר פרסמתי כאן שיר שבהשראת אהבת יצחק לעשו מתבונן על אהבת הורים לילדים שמפנים עורף לדרכם. יצחק בשיר אוהב את עשו אהבת אב לבנו אך מברך את יעקב. קוראת בשם אפרת שלחה לי שיר תגובה מעיניה של רבקה:

אוהבת

לְגַדֵּל אֶת עֵשָׂו בְּתוֹךְ הַבַּיִת

לַמְרוֹת רֵיחַ הַדָּם

הַסּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ מֵרֶגַע יְצִיאָתוֹ

לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

לֹא לִשְׁפֹּט אוֹתוֹ עַל שֵׁם סוֹפוֹ,

עַל אַף שֶׁכְּבָר מִמֵּעֶיהָ נִפְרַד לְרִשְׁעוֹ,

עַל אַף שֶׁקִּבְּלָה נְבוּאָה

שֶׁרַק מֵחֻרְבָּנוֹ שֶׁל אָחִיו - יִתְמַלֵּא עַד שִׂיאוֹ.

לָשֵׂאת לְבַדָּהּ אֶת הַהֲבָנָה לְטִיבוֹ,

אֶת הַצַּיִד בְּפִיו,

אֶת הַלָּשׁוֹן הַמְּבַזָּה, הַמְּזַלְזֶלֶת

בְּכָל הַקָּדוֹשׁ - בְּאָחִיו, בְּאָבִיו.

לִנְשֹׁם בְּמֹרַת רוּחַ וּבְשֶׁקֶט

עֲשַׁן עֲבוֹדָה זָרָה, גֶּזֶל, רֶצַח,

זַעֲקַת אִשָּׁה מְעֻנָּה

בְּתוֹךְ אוֹתוֹ אֹהֶל שֶׁהָיָה פַּעַם

נֵר וְחָלָה וּשְׁכִינָה.

לִהְיוֹת בְּכָל זֹאת אֵם נֶאֱמָנָה,

זוֹ שֶׁהוּא מַפְקִיד אֶצְלָהּ אֶת בִּגְדֵי הַחֲמוּדוֹת,

זוֹ שֶׁבְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹמַעַת

סוֹדוֹת.

לְפַחֵד לִשְׁכֹּל אוֹתוֹ

בְּיוֹם אֶחָד

לֹא טוֹב

אֲבָל לֶאֱהֹב?

וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב.

לתגובות: liorangelman@gmail.com