בזמן שחברי הכנסת ישבו סביב השולחן האליפטי באחד מחדרי הוועדות בכנסת, נהנים מטמפרטורה מווסתת וקפה שמוגש בכלים שאינם חד־פעמיים כמובן, מושאי הדיון שלהם נעדרו את הצורך האנושי הבסיסי ביותר – מים. "המים שלנו ביישוב נשענים על משאבות והחשמל לא יציב", מספרת הדס רוזנפלד, אם לחמישה תושבת היישוב אחיה שנמנה על ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון. "רואים זאת בהפסקות חשמל בחורף או שפתאום אין מים. לפני כשבועיים קרתה תקלה במשאבות, ובמוצאי שבת לא היה מים. זה משהו שלא קורה במרכז הארץ או ביישובים מוסדרים. גם אין תשתיות מסודרות של ביוב. היישוב גדל אך אין תשתיות שיכילו את הגדילה הזאת".
בימים אלה עובדים חברי פורום ההתיישבות הצעירה נמרצות מול מפלגות הקואליציה. "מפלגות ימינה ותקווה חדשה מלוות אותנו תקופה ארוכה, מאז המאבק הקודם שעשינו בשלהי כהונת טראמפ. הם היו איתנו מאה אחוז ואני מאמין שבליבם גם היום הם איתנו", אומר אליהו עטיה, מנהל פעילות פורום ההתיישבות הצעירה ותושב היישוב מבואות יריחו. "לפני מערכת הבחירות האחרונה נפגשנו איתם והם הבטיחו שיעגנו את ההסדרה שלנו בהסכם הקואליציוני. יותר מכך, גדעון סער, אלקין ויועז הנדל היו אצלי במבואות יריחו יום לפני הבחירות ודיברו על ההסדרה של ההתיישבות הצעירה. נפתלי בנט אף הגדיל לעשות והצהיר שביום הראשון שלו בתור ראש ממשלה הוא יסדיר את היישובים".
אלא שאחרי הבחירות המציאות התהפכה לה. "אחרי הבחירות התחילו מגעים להקמת הממשלה, ואז הבנו שהולך להיות אירוע מורכב. נפגשנו עוד פעם עם אלקין, הנדל, איילת שקד ושאר החבר'ה בימינה, למעט נפתלי בנט. איילת הבטיחה לנו שההתיישבות תוסדר ואפילו הוציאה הודעות דוברות שבכל הסכם קואליציוני, אפילו אם יהיה עם השמאל, אנחנו ניכנס". אם שום דבר לא היה משתבש, החלטת הממשלה בתקופת הליכוד-כחול לבן הקרויה הנגבי-ביטון הייתה מעלה את היישובים על רכבת ההסדרה. אולם ברגע האחרון, בשל התפרקות הקואליציה, היא לא באה לידי יישום. "מה שדובר אז היה סוג של משפך, סדרה של צעדים שגם מסדירים את ההתיישבות וגם מעניקים תשתיות. בנינו על יישום ההחלטה הזאת, אלא שככל שהמגעים הקואליציוניים להקמת הממשלה החדשה התחממו, החלו להישמע בתקווה חדשה אמירות פחות מחייבות. גם ימינה שהתחייבו שזה ייכנס בהסכם הקואליציוני, לפי הדיווחים מחדרי החדרים התחלנו להבין שאין אף סעיף על ההתיישבות הצעירה. נפגשנו עם שקד ואמרנו לה: אתם הולכים להיכנס לממשלה, חייבים שייכנס סעיף להסכם הקואליציוני. איילת שקד אמרה: כן ולא, ולא כל דבר צריך לכתוב, ויש דברים שעדיף לא לכתוב. הבנו שהולכים קצת אחורה".
"סימני שאלה על מה שהיה בעבר"
עטיה וחבריו לפורום ראו בהסדרה של היישובים הבדואיים, מהלך שקודם ואושר בשבוע שעבר, מנוף גדול להתיישבות הצעירה. "אנחנו טוענים שצריך להסדיר אותנו בלי קשר לכלום כי זה נכון מבחינה ציונית, נכון מבחינת משילות וזה מה שהמדינה התחייבה לפני עשור", אומר עטיה. "אלו יישובים שהמדינה שלחה לשטח, יישובים של תושבי מדינת ישראל שמשלמים מיסים ועושים מילואים. זה עוול בלתי נורמלי שלא הסדירו אותם עד אז, אבל זה לא קורה. אז לכל הפחות אמור להיות ברור גם לאדם הכי שמאלני וציני בממשלה שאם עושים הסדרה של התיישבות בלתי חוקית בפזורה הבדואית שהשתלטה בצורה אלימה, לא חוקית ולא רצויה על אדמות מדינה, אם מסוגלים לבלוע את הרוק ולהקים להם פרויקט הסדרה בהיקף של אלפי דונמים ועשרות אלפי יחידות דיור, אז לכל הפחות תעשו את זה אצלנו. רציונל מובן מאליו שהתקבל אפילו בממשלה הקודמת אצל בני גנץ".
הסדרת הבדואים עברה. מה הלאה?
"כרגע אין שום דבר על הפרק, בימינה לא מקדמים שום דבר מעשי. אנחנו דרך האופוזיציה העלינו הצעת חוק לוועדת השרים, ואחר כך העלינו למליאה. אבל אם נהיה ריאליים לרגע, האופוזיציה מפסידה לקואליציה במליאה. איילת, מתן וניר באמת רוצים לעזור, אבל אם הם לא מחליטים שהם רוצים 'על אמת' ומתעקשים על זה, לא יהיה כלום. אם הם יחליטו שהם כן מתאמצים הם יצליחו. אחרי שראינו השבוע שהם ויתרו על להעביר את ההסדרה שלנו אל מול ההסדרה של הבדואים - שזה היה המנוף הפוליטי שעל הפרק - הדבר מעורר סימן שאלה גדולה אם הם באמת מתכוונים לעשות משהו".
לא רק בפורום ההתיישבות הצעירה מאוכזבים מהתנהלות ימינה. שי מימון, מועמד ימינה לשעבר, תושב כרם רעים ומהפעילים בתחום הסדרת ההתיישבות הצעירה, כואב יום יום את היחס להתיישבות הצעירה. "חבריי להתיישבות הצעירה, היום אני מכה על חטא, את הסיור הזה אני ארגנתי לבנט", צייץ מימון בחשבון הטוויטר שלו לפני כמה ימים. "'הסדרה בישיבה הראשונה... זה אפשרי'. איך הייתי גאה. שלשום בנט הסדיר את המאחז הבלתי חוקי דקיקה בדרום הר חברון בשטח C, והיום הוא הסדיר שלושה כפרים בדואיים. רק את ההתיישבות הצעירה הוא שכח. אנחנו לא נשכח".
בשיחה עם 'בשבע' מימון מרחיב: "אכזבה גדולה. נפתלי היה הדבר הכי טוב להתיישבות, לציבור הימני והדתי, ובטח כמנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר. אני זוכר איך באותו סיור לא היה ברור מה ייאמר. כל הזמן דחפתי שיהיו אמירות ברורות, שצריך להסדיר את התיישבות הצעירה ושזה היה הכי נחרץ שיש, ובאמת האמירה הייתה כל כך חדה: ההסדרה תקודם בישיבת הממשלה הראשונה. ההתנערות המוחלטת מהכול מאוד מאכזבת ומעוררת סימני שאלה על מה שהיה בעבר".
לעומת מימון, חבר הכנסת ניר אורבך מימינה חושב שדווקא ראש הממשלה נפתלי בנט לא השתנה במאומה. "אני מאמין שראש הממשלה נשאר אידיאולוגית באותו מקום שהיה כמנכ"ל מועצת יש"ע. רואים זאת באמירות באו"ם ובאישור של יחידות דיור ביו"ש למרות הלחץ האמריקני", אומר אורבך ל'בשבע'.
לדברי אורבך הוא פועל בימים אלו לקידום ההסדרה של היישובים הצעירים. "אנחנו מחויבים להתיישבות הצעירה אידיאולוגית וערכית. צריכים לאפשר להם הסדרה וגם את היכולת לחיות כמו שצריך עם חיבור לחשמל", מצהיר אורבך. "במובן של המחויבות אנחנו שם לגמרי. אבל איך לעשות את זה? לצערי לא הצלחתי להתחיל את ההסדרה לפני התקציב. ההתיישבות הצעירה מחכה לשאר הדברים שלא נגענו בהם לפני התקציב מסיבות מובנות. בעבודה נכונה צריך עכשיו לעבוד בזה ולעשות את זה. בימים הקרובים אני אמור להיפגש עם הגורמים הבכירים שלנו במפלגה כדי לעשות את הדברים בצורה מתואמת. אני גם בקשר עם פורום ההתיישבות הצעירה ואני חושב שעכשיו באמת הגיע הזמן. הקואליציה הזאת מורכבת ודברים יזוזו לאט יותר, אני מודע שהקצב יהיה אחרת, אבל צריך להיכנס לזה ולהתחיל לסגור עניינים. זה לא אומר שאנחנו לא הולכים לעשות את זה".
הסדרת היישובים הבדואיים לא הייתה הזדמנות ענקית?
"זו לא באמת הייתה הזדמנות, כי לצערי הבדואים היו בהסכמים הקואליציוניים וההתיישבות הצעירה לא, לכן ההשוואה מאוד בעייתית. אני מחויב לא רק ברמת האמירה והלב במקום הנכון אלא ברמת הפעולה שהעסק יוסדר כי באמת מבחינה ציונית, אנושית וערכית אנחנו חייבים לעצמנו ואחר כך לחבר'ה האלו. נוסף לכך יש לחץ מטורף מהממשל האמריקני. אני מניח שאנחנו נכנסים לתקופה של לחץ, לתקופה פחות טובה ממה שהיה לנו בממשל טראמפ, אבל גם בלחץ הזה יש עקרונות קיומיים שלנו שאנחנו נצטרך לממש אותם".
תמיכה מפתיעה ממרצ
שאלת ההסדרה היא שאלת הקצה, אך בדרך יש צורך בסיוע למצוקות יומיומיות הנוגעות גם בחייהם של ילדים. הוועדה לזכויות הילד בראשות חברת הכנסת מיכל שיר קיימה השבוע (ג') דיון מיוחד בעניין תנאי המחיה של ילדים ביישובי ההתיישבות הצעירה, שאותו יזמה יו״ר שדולת ארץ ישראל חברת הכנסת אורית סטרוק. רעות ביידגלין, בת 17, שמתגוררת בעשהאל, אמרה בדיון: ״אני מעדיפה להישאר באולפנה ולהתקלח ורק אז להגיע הביתה. כדי שתהיה מקלחת חמה בבית צריך להרתיח מים ולפעמים לא מתקלחים באותו לילה כי פשוט אי אפשר״. נעה נמיר בת 13 מחוות גלעד, שעלתה לדיון בזום שהתנתק כעבור זמן קצר בשל תשתית האינטרנט הלקויה, אמרה למשתתפים: ״ילדים התרגלו אצלנו שבחורף אתה נכנס לאוטו כדי להתחמם. התרגלנו שמדליקים רק מכשיר חשמל אחד, אם הדלקת טוסטר אז אין מזגן".
חבר הכנסת עלי סלאלחה ממרצ הגיע באופן מפתיע לוועדה, ובניגוד לחברי סיעתו הביע עמדה הומניטרית: ״ילד צריך לקבל את כל הזכויות שמגיעות לו ללא פוליטיקה״. יו״ר הוועדה חברת הכנסת מיכל שיר מתקווה חדשה סיכמה את הדיון ואמרה: ״ל־12 אלף ילדי ההתיישבות הצעירה יש זכויות וחובות, את החובה לעשות בגרות ולשרת בצבא כדי להיות אזרחים טובים, חובה לשלם מיסים, המון חובות אבל זכויות כנראה שאין. בהיעדר זכויות ל־12 אלף ילדים של ההתיישבות הצעירה הוועדה לא תרפה עד שיקבלו את הזכויות שמגיעות להם על פי חוק. הוועדה קובעת שאי הסדרת תנאי המחיה והתשתיות ביישובים מהווה הפקרה של התושבים ושל 12 אלף הילדים שחיים ביישובים. הוועדה קובעת שילד זה ילד - לא משנה אזור מגוריו או מוצאו. המדינה חייבת לדאוג לתנאי מחיה נאותים״.
למרות הקשיים והמאבק יש לציין גם את ההתקדמות בשטח, כאשר לאורך הזמן מצליחים היישובים הצעירים להגיע להישגים קטנים ומשפרים משמעותית את מצבם. "אנחנו גרים כ-13 שנה ביישוב ואני יכולה לומר שהתמודדות הגדולה שהייתה בעבר ביישוב - כיום לא מרגישים אותה", אומרת הדס רוזנפלד. "עם השנים היה שדרוג בשל עבודה של היישוב מול המועצה. בעבר החורפים היו קשים יותר, הניתוקים היו ממש בתדירות גבוהה, לפעמים כמה פעמים ביום. כדי לצמצם בצריכה היינו צריכים לבחור איזה מכשיר חשמל הכי חשוב לנו באותו רגע. לפעמים הייתי נכנסת לקלח את הילדים לשבת והזרם היה חלש או שאין מים. הילד עם הסבון ואני צריכה ללכת להביא מים".
התחושה הרווחת אצל תושבי ההתיישבות הצעירה היא שהיתרונות עולים על החסרונות. "היתרונות הם פי אלף מההתמודדות", מדגישה הדס. "הדבר הכי משמעותי שעולה על הכל זה הנושא של הקהילה, קהילה מאוד חזקה ותומכת בשמחות ובתקופות מורכבות. בלעדיה היה קשה. כל התמודדות פותחת את הלב והבתים, פשוט כמו משפחה. החל מכך שאם אני נתקעת בדברים הכי פשוטים כמו מצרך שחסר, להוציא את הילד מהגן או אם אני צריכה טרמפ. ויותר מכך, גם בעזרה יותר גדולה. אני עוסקת בנגרות ומעבירה סדנאות בעץ, ונסעתי לפני כמה זמן לעשות סדנה באחד היישובים בשומרון, מרחק חצי שעה מהיישוב שלנו. הסדנה הייתה מאוד מאוד גדולה והגיעו יותר זוגות ובשל כך היו חסרות לי קורות עץ. הרמתי טלפון לחברה ביישוב: אני בסדנא וצריכה עזרה. היא מיד הלכה להביא לי את הקורות, תוך 35 דקות היא הייתה אצלי עם העצים. זו התחושה שמלווה באחיה, מעטפת מאוד חמה של אנשים שרוצים לעשות טוב זה לזה".
מלבד הקהילה, מה מושך זוגות רבים להתיישבות הצעירה?
"כל מי שמגיע מדבר על המרחבים, מרחב של הנפש. יש שקט, משהו שנותן לך נחת, רוגע וביטחון. ההפך מהדימוי של התנחלויות שסמוכות לכפרים ערביים, מין תחושה של ביטחון כי היומיום עסוק בטוב, לא במלחמות. יש לנו בבית חלונות גדולים שפתוחים אל הטבע ודרכם רואים את הצבאים שרצים להם".
אחד הגורמים המרכזים שמושך משפחות להתיישבות הצעירה הוא היכולת לבנות בית צמוד קרקע במחיר סביר ."לפעמים אני מסתובבת ואומרת תודה ה' שיכולנו בגיל צעיר לבנות בית עם מרחבים ואפשרויות, באמת לא מובן מאליו", אומרת רוזנפלד. "מדובר ביתרון גדול, ובמיוחד שהכל נעשה בעבודה עברית, הבנייה מתלווה בשירים של קודש וזה חלק מהעניין של תחושת הביטחון במרחב היישובי".
אבל גם היתרון הגדול של בנייה בזול, כולל בתוכו אתגר - בנייה בלי משכנתא. "הבנייה ביישובים הצעירים אינה זכאית למשכנתא בבנקים", אומר אסף וולברג, מנכ"ל הישיבה התיכונית בשילה ופעיל בפורום ההתיישבות הצעירה. "כדי לבנות בית משפחה סטנדרטית לוקחת משכנתא בצורה מסודרת, ולצערנו בהתיישבות הצעירה כיום משפחות לא יכולות לבנות בתים אלא על ידי לקיחת הלוואות מאוד גדולות, דבר שמקשה על ההתנהלות החודשית".
תושבי ההתיישבות הצעירה לא מסתפקים במציאות הנוכחית ודורשים הסדרה ותקציבים. לדבריהם, המדינה היא שעודדה את הקמתם של היישובים הללו וסייעה להם לפרוח. "גוש שילה מונה היום שישה יישובים, כ-400 משפחות וכ- 2500 תושבים, ויוצר רצף התיישבות בין שילה וכביש 60 לבקעת הירדן. הישובים נמצאים על אדמות מדינה והוקמו אחרי הסכמי אוסלו בעידוד משרדי הממשלה ואף קיבלו סיוע מהם במהלך השנים מתוך ראייה של חשיבות ביטחונית וערכית", מציין וולברג. "מלבד האתגר הגדול היום שעומד בפני המשפחות, ובמיוחד הילדים, של מחסור בתשתיות כמו מים וחשמל, ישנם אתגרים נוספים כמו חיבור יציב לאינטרנט. במהלך הקורונה חווינו כולנו מעבר חד משגרת חיים מסוימת למצב שבו הכל עובר להיות מהבית. לצערנו התשתיות לא היו מתאימות, דבר שהקשה מאוד על הלימודים הסדירים של הילדים, על העבודה מרחוק וכדומה. אבל למרות הקשיים והאתגרים והגדולים העומדים בפנינו, אנו ממשיכים לממש את חזון הציונות לחזור אל רגבי אדמותינו שניתנו לאבותינו ולהגשים את נבואת ישעיהו 'ובנו ערים נשמות ונטעו כרמים'. אנחנו ב"ה מתקדמים לאורך השנים בפיתוח היישובים והפרחת השממה, בית ועוד בית, כרם ועוד כרם, ואנחנו מאמינים שסופה של ההסדרה להגיע ולהצמיח את היישובים ולתקן את העוולות שנעשו לאורך השנים".
לסיום, שאלנו את חבר הכנסת אורבך, אם בוועדה ראינו תמיכה גורפת מתקווה חדשה ועד מרצ בסיוע הומניטרי להתיישבות הצעירה, מדוע לא לקדם מהלך בנושא? "זה מה שאני רוצה", הצהיר אורבך בתגובה. "שלחו לי מסמכים מהפורום ואכנס אליהם לעומק אחרי התקציב. מרקם חיים, היכולת לחיות, לשם אני הולך".