אם היו אומרים לנו שיש זמר שכל הופעה שהוא פותח היא סולד-אאוט, שהוא ממלא אולמות בבני נוער ומבוגרים שמכירים את כל השירים בעל פה, וכל זה בלי שהוא הוציא אפילו אלבום אחד ושאין לו שירים ברדיו כנראה שזה היה נשמע לנו קצת מוזר.
ובכן, יש זמר כזה, וקוראים לו עודד פז. אתם בטח מכירים אותו כשחקן ומנחה בערוץ הילדים, אבל בעיקר מתפקידו כאחת הדמויות הראשיות מסדרת ה'פיג'מות' ששודרה במשך 12 שנה, והיא קומדיית המצבים השנייה באורכה בישראל. הסדרה עוקבת אחרי להקה באותו השם, שעודד הוא אחד מחבריה, שמגיעה מנתניה בכדי לנסות את מזלה בתל אביב.
שש שנים חלפו מאז שהסדרה האהובה ירדה מהמסכים, ועכשיו עודד פז החליט לעשות את הדבר המתבקש ולתת לשירים חיים בפני עצמם כשהוא מלווה בלהקת הקסדות. את התוצאה וכמויות האהבה מהקהל אף אחד לא חזה, אולי חוץ מעודד עצמו, ואחד אחרי השני עולים חבריו לקאסט על הבמה, מתנצלים על חוסר האמון, וכמובן מבצעים איזה שיר או שניים.
האורח הראשון הוא הזמר טל שגב, שחוץ מהשיר 'המבורגרי' גם נותן ביצוע רוקיסטי במיוחד ל'אל תאכלו את החיות', ואחריו ממשיכה שרשרת ארוכה של אורחים מאילן רוזנפלד (שכיכב גם הוא בסדרה כחלק מהלהקה המקורית), דרך רוני דואני (סופרסטאר) ולי בירן, ועד ג'קו אייזנברג שמפציע להופעת אורח קצרה. הרכב האורחים משתנה קצת מהופעה להופעה, אבל רוח הדברים נשארת זהה - נוסטלגיה.
טווח הגילאים בקהל אמנם מכיל כמה ילדות קטנות ומבוגרים עם שיער לבן, אבל עיקר המסה מתרכזת בצעירים בני עשרים עד שלושים, כאלו ש'הפיג'מות' מבחינתם היא זיכרון הילדות האולטימטיבי. השאלה של פז בהתחלה האם הקהל מכיר את השירים מתקבלת בצרחות התלהבות, מבחינתם זו שאלה רטורית. עבור ההורים שלהם והאחים הקטנים אולי מדובר בשירים אנונימיים, אך עבורם, מדובר בהמנונים.
לאורך כל הערב פז מזגזג בהצלחה בין שתי הדמויות שהוא נושא על גבו, מצד אחד של הדמות שאנחנו זוכרים מהילדות שאומרת משפטים מטומטמים ומחייכת בחיוך דיבילי, ומצד שני של עודד שפונה לקהל בוגר יותר, שמרים צ'ייסר עם הקהל מדבר מהלב ומספר בדיחות ישירות שלא מתחמקות.
השילוב הזה מסתמן סך הכל כמוצלח למדי, ועושה רושם שלפי כמויות הצעירים והביקוש לכרטיסים פז אכן פיצח את הסוד איך להפוך מכוכב ילדים לכוכב נקודה. "מעכשיו כשאתם פוגשים אותי" הוא מפציר בקהל, "במקום להגיד גדלנו עליך תגידו היינו בהופעה שלך, אחרת אתם סתם מזכירים לי את הגיל שלי".
עודד מתארח אצל יוני בלוך בבארביאח ומספר על שיר הפתיחה המיתולוגי:
סך הכול עשרים שירים מבוצעים על הבמה במהלך הערב, מתוך רפרטואר של שישים וחמישה שהופיעו בסדרה, ומאפשרים הן לעודד ולחבריו לסדרה והן לקהל את סגירת המעגל המרגשת – אחרי שבסדרה הם נאלצו לשים דבק על המושבים כדי שהקהל לא יוכל לברוח, אתמול הקהל פשוט לא היה מוכן ללכת.
ההופעה לא מיועדת לכל אחד, אם מעולם לא צפיתם בסדרה או שאתם לא מחובביה הבולטים כנראה שאתם פחות תיהנו, אבל אם ההומור והנוסטלגיה האלו מדברים אליכם מובטח לכם ערב של כיף טהור והשאלה העיקרית שאני לפחות נשארתי איתה בסוף הערב היא - "איך זה לא קרה עד עכשיו?"