ראש הממשלה נפתלי בנט השתתף בחודש האחרון בוועידת האקלים בגלזגו כשהוא מלווה בפמליה בת לא פחות מ- 130 איש.
מערכת החינוך מתחממת
אין זה סוד כי נושא "משבר האקלים" הפך בשנתיים האחרונות ללהיט או במילים אחרות לתעשייה של ממש. התעשייה כוללת מפעל שינוי תודעה העובד חזק במערכת החינוך הפורמאלי(גנים ובתי ספר ואקדמיה ) וגם הבלתי פורמאלי(תנועות נוער) ובשלב זה בהתמקדות במגזר החילוני וזוכה לגיבוי ותגבור תקשורתי אגרסיבי .
במסגרות החינוכיות מוזרם לתלמידים – ילדינו מידע חלקי ולעיתים שגוי באשר לאספקטים שונים של מה שמוגדר "כמשבר אקלים" ולמשל נתונים חלקיים ובלתי מדוייקים של מדידות טמפרטורה, הפשרת קרחונים ועליית פני הים .קיומו של המשבר כמו גם הפתרונות שמספקים הגופים שמשווקים את אותו משבר- שנויים במחלוקת בין מומחים מתחום המדע העוסקים בכך.
לא רק בעיה של נתונים חלקיים קיימת בשיטת הלימוד אלא מערכת החינוך גם אינה מביאה בפני התלמידים את חילוקי הדעות הקיימים בנושא בין המדענים העוסקים בכך ולמעשה מציגה את הענין "כמעשה עשוי".
התלמידים לומדים כפשוטה את האמרה "העולם מתחמם " והסכנות בפתח.
גם הפתרונות הנלמדים בבתי הספר לאותה בעיה המוגדרת "כמשבר האקלים" נלמדים ככלל בצורה דוגמטית ללא אפשרות לבחינה ביקורתית, שאמורה להיות מאפיין וכלי חשוב בלימודי המדעים. במקביל לומדים הילדים כי לאדם קרי להם (לילדים) יש השפעה קריטית על הכדור וכי את האפוקליפסה ניתן למנוע והדבר (כמובן) מונח בשדה שלהם.
טיפוח רגשות אשמה
חילוקי הדעות המדעיים מוסתרים מעיני הציבור בסיוע משתיק של כלי התקשורת העוסקים כמעט אך ורק במסע הפחדה ללא אזכור של המחלוקת המדעית הקיימת בנושא קיומו של המשבר והפתרונות המוצעים לו. בדרך זו והמערכת כל כולה מגויסת לנושא זה כאילו מטרתה להפוך את תלמידינו ל"צבא מצילי העולם", ובמילים אחרות לחיילי המהפכה. העלמת המחלוקות המדעיות בנושא גורמת נזק כפול – אחד היא מעלימה מידע ויוצרת מגמתיות ושניים היא מרדדת את החשיבה המדעית שאותה אמורה המערכת לסגנן ולטפח.
המידע מהסוג הנ"ל מועבר לתלמידים במגוון רב של מקצועות החל מהמקצוע הרלבנטי הגאוגרפיה ,דרך מדעים , ועד לשעורי לשון, אנגלית או שעורי חינוך. שעות רבות במערכת הלימוד מוקדשות לשינון הנושא- כך ממש.!
כך נוצרת אצל הילדים (בלא משים) בעיה כפולה הכוללת1. רגשות אשמה 2. מוטיבציה לפעולה שהאופק האידאולוגי שלה הוא "שינוי הסדר האנושי הקיים".
מובן כי סגנון לימוד זה אינו מקרי והוא מתכתב עם גישה דומה ששמה דגש על גלובליזציה מחד ועל טשטוש הזהות היהודית לאומית מאידך, כמו גם גדלות האדם למול האל .
הילדים לומדים כי מדינת ישראל היא חלק מבעיה עולמית גדולה זאת שעה שישראל הקטנה הנה בעלת השפעה זניחה אם בכלל בנושא זה. נגזרת נוספת של עיסוק אובססיבי במשבר האקלים הנו ההשתקה הנלווית לכל עמדה שמעלה ספק בפומבי בנכונות הטענות בדבר משבר. גישה זו הנה גישה פאראדוכסלית המאפיינת את המהפכה הפוסטמודרנית שבה מחד "אין אמת אחת" ומאידך מי שחושב שיש כזו הנו "אוייב העם".
אעצור כאן שכן נושא זה על כל פניו ומורכבותו ולעומקו נדון במאמרים נפרדים המתפרסמים במדיה הדיגיטאלית החופשית (באופן יחסי).
מה לרבנים נכבדים ולאקלים?
כל האמור אינו חדש ,לפחות למי שמתבונן לעומק בנעשה, ואולם השבוע נפל דבר וגם רבנים רבי מעלה מהציונות הדתית "נכנסו לקרנבל האקלים" ולא סתם אלא שגרו מכתב תמיכה לראש ממשלתנו לקראת נסיעתו הנ"ל לוועידה הנכבדת.
מכתב רבנים אינו ענין של מה בכך, אלא הנו מהלך מורכב שבו חברו עשרים רבנים לכדי הסכמה. עיון בו מעלה כי בסיסו כפי הנראה נובע מבלבול בין שמירה על איכות הסביבה וקיימות לבין "משבר האקלים" שהנו סיפור שונה לגמרי.
לא זו אף זו אלא המדובר במכתב תמיכה לראש הממשלה אשר זוכה מרוב רובו של המגזר הדתי לביקורת נוקבת המלווה לא אחת ברגשות אכזבה קשים המוגדרים " כבגידה" ,הן בשל הקמת הממשלה בהרכב שהוקמה והן בשל יוזמות חקיקה זריזות בתחום הכשרות , הגיור, מבנה בחירת ועדה למינוי דיינים, ועוד.
וישאל השואל – מה לו לראש הממשלה ולקבלת מכתב תמיכה מסוג זה? האם למלחמה חשובה/קשה ושנויה במחלוקת ציבורית הוא יוצא? שאם אלו פני הדברים היה מוצדק לשגר לו דברי חיזוק כפי שניתנו במכתב הרבנים.
הצצה חטופה במסדרונות הקואליציה מגלה כמובן כי ראש הממשלה זוכה לחיבוק חם (תרתי משמע) מכל שותפיו, אשר מעוניינים להתחכך במשבר ולרתום את הציבור באמצעות תקציבי עתק להתגייס למאבק. מובן כי " התחממות" זו של קשרים קואליציוניים מלווה בליטוף תקשורתי אוהד מקיר לקיר, אשר צובע את האירוע בצבעי קרב שחורים או בלשון הרבנים כותבי המכתב –"מדובר בהשפעה דרמטית על חיי אדם בהיקפים היותר גדולים של המובן : ברעב, צמא.....ועל עצם קיומם של החיים ....... אין מדובר בסוגיה עתידית והיא נוכחת כבר כאן.... "
המהפכה הפוסטמודרנית בישראל
מדוע אם כן בחרו הרבנים לחבור יחד ,לחמם ולתמוך ברוה"מ דווקא בנושא אשר על פניו אינו דורש חיזוקים כלל באשר הוא מחוזק בו מבית?
שאלה זו מתחדדת לאור העובדה כי בשנים האחרונות עוברת מדינת ישראל מהפכה של ממש והיא המהפכה הפוסטמודרנית. במסגרת מהפיכה זו נחשף הציבור ובני הנוער בכללו לסערת ערכים שבה הגאווה הציונית מוחלפת בערך "קבלת האחר" ולכך השלכות קשות של טשטוש ופרוק זהויות 1.לאומיות 2. משפחתיות 3. ומיניות.
דוגמא טובה לכך הנה פסיקת בית המשפט העליון שניתנה לפני כחודשיים והמאשרת פונדקאות לגברים להט"בים. פסיקה זו באה לעולם לאור העדר פעולה מצד הממשלה והכנסת מכוחה בנושא .סוגייה זו מעלה קשיים מוסרים כלליים ועבור הציונות הדתית הנה לכל הדעות "אגוז קשה". למרות זאת שקט ודממה בתקשורת מצד ההנהגה הרוחנית .
דוגמא נוספת הנה, קלקול השפה העברית וראו למשל התפשטות השימוש בשפה הא'מיגדרית. שפה זו שנראית על פניה כשיבוש לשוני וולגארי אינה טעות והיא נועדה לשלב בין אג'נדות פמיניסטיות רדיקאלית מחד וערפול זהויות מיניות מאידך.
כיצד קורה הדבר שאיש מרבני הציונות הדתית לא נשא דברו בפומבי נגד השימוש הקלוקל הזה והחרים אותו פומבית? העברית היא שפת קודש והשימוש בשפה האמיגדרית מעבר לאג'נדות המסוכנות שמניעות אותה ,מהווה זילות של שפת הקודש.
נושא נוסף הנושף בעורפנו הנו מאבק הפמיניזם הרדיקאלי תחת הכותרת המטעה של "שוויון מגדרי". משמעותו של מונח זה הנו למעשה העדפת נשים ואפליית גברים לרעה .
גישות מסוכנות אלו מתרחבות ומתפשטות בכל המגזר הציבורי החל ממערכת החינוך שבה הסיסמא השגורה לגבי בנות הנה "לשבור את תקרת הזכוכית " וכלה במערכת הרווחה אשר פועלת בשילוב ידיים עם העמדות הפמיניסטיות רדיקאליות לפיהן "כל גבר הוא אלים".
"שיווין מגדרי" הנו מהלך שגורף מיליוני שקלים מהקופה הציבורית למקומות הפוגעים ישירות בבטן הרכה של הציבור בישראל וקל וחומר של הציונות הדתית –"מוסד המשפחה".
היישומים של עמדות פוסטמודרניסטיות אלו על הציבור בישראל רבים וביניהם אימוץ תהליך של העדפה מתקנת מכוחה למשל מועדפות נשים בקבלה למשרות ציבוריות בשל היותן נשים, החלשה של צה"ל וכוחות הביטחון בשל ניסיון הולך וגובר לגייס נשים נבחרות (על בסיס טענות של שיויון) ליחידות חוד בצה"ל, אפליית גברים לרעה בחקיקה ובתהליכי גירושין ועוד רבים.
בהקשר זה ראוי לציין את האבסורד /אירוניה בדרישה הפמיניסטית רדיקאלית למתן אפשרות לגיוס נשים ליחידות חוד. דרישה זו אינה מעיזה לטעון כי בנות כבנים חייבות להתגייס לשרות קרבי– זה לא . מדובר בבנות "יחידות סגולה" עבורן דורשות הפמיניסטיות כי יפתחו מסלולי הכשרה מיוחדים ולו בשל העובדה כי הן "רוצות". ומה על הבנים – הם כמובן נדרשים להקריב חייהם כבר בגיל 18 לטובת הכלל ובמקביל יזכו למנת שנאה פמיניסטית ראדיקלית ולו בשל היותם גברים, הכול כמתואר לעיל.
דרושים נביאים לישראל
וכאן נחזור למכתב הרבנים ונאמר–
הציבור ונבחרי הציבור הם אלו שחשוב שיקבלו מכתב או כל ביטוי אחר מפורום רבנים נכבד כזה בכל אחד מהנושאים בהם עוסקת המהפכה הפוסטמודרנית לעיל- מכתב שלצערנו מעולם לא נשלח.
לדאבוננו נבחרי הציבור– (חברי הכנסת וראשי הערים)למרות השתדלותם להאזין לרחשי הציבור ופעילותם למענו ,שומעים באזניהם בעיקר מנגינות בגוון פרוגרסיבי ואילו המנגינה השמרנית נחבאת לכלים ונחה לכל היותר בספרי/ירחוני ההגות.
חסרים בישראל קולות שמרנים מסורתיים נועזים ורמים שרואים את המציאות כפי שהיא ולא דרך מנסרות טובלות באג'נדות. קולות שמדגישים את חשיבותה של המשפחה ואת ההרס הטמון בעמדות הפרוגרסיביות ובעיקר בעמדות הפמיניסטיות ראדיקאליות שנראות במבט ראשון "כמתקדמות" -חיוניים כאוויר לנשימה, להמשך חיותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית יהודית.
חוסר עמוק זה הורגש גם בגזרתם של ראשי הממשלה קודמים וכעת אצל כבוד ראש הממשלה הנוכחי מר נפתלי בנט, שכפי שנאמר כבר- "הוא כאן כדי להישאר" (ומיותר לפרט מדוע).
בהינתן מצב זה ,זקוק ראש הממשלה כמו שאר נבחרי הציבור לנביא לידו שיעשה עבורו את "העבודה השחורה" וישקף את מצב האומה ההולך ורקב ויתווה לו את החזון והדרך. תפקיד מרכזי זה (שאין צורך להיבחר אליו) שמור לכם רבנים נכבדים ולא רק עבור המגזר הדתי אלא עבור הציבור בישראל כולה.