דרור ויינברג הי"ד
דרור ויינברג הי"דפלאש 90

ערב שבת קודש פרשת ויצא. 19 שנים לפיגוע הנורא בסמטת הגבורה בחברון, הפיגוע שלקח מצה"ל, ומעם ישראל כולו, את אחד מטובי מפקדיו: דרור ויינברג הי"ד, מפקד בעל רוח אחרת.

"רוח אחרת" היה השם שנתן דרור למבצע "חומת מגן" שהתבצע בחברון בנפרד משאר ערי יו"ש, ועפ"י רוחו ותפיסתו הביטחונית והרעיונית המיוחדת של מח"ט שידע לשלב בצורה המושלמת ביותר אמונה עם לחימה.

"ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם" - פסוק מיוחד זה של דוד מלך ישראל, נעים זמירות ישראל, וגיבור ישראל - היה הפסוק של דרור הי"ד, ואותו הנחיל לפקודיו. למותר לציין, שלא זו היתה רוח צה"ל באותם ימים נוראים של בלבול טוטאלי בין אויב לאוהב.

אני יכולה להעיד שדרור הי"ד עשה כל שלאל ידו כדי שהפיגוע הנורא הזה - פיגוע ידוע מראש - לא יתרחש. כמח"ט חברון הוא גייס את כל יכולותיו וקשריו כדי לשכנע את הפיקוד הבכיר, שאסור להוציא לפועל את תכניתם של ראש הממשלה דאז אריאל שרון ושר הבטחון דאז, שאול מופז, תכנית שנקראה בשם המכובס "יהודה תחילה" ובפועל משמעותה היתה ביטול הישגי חומת מגן והחזרת השליטה הבטחונית לידי הרשות הפלסטינית, כשגזרת יהודה משמשת כ"פיילוט" - כשפן-נסיונות של רעיון העיוועים הזה.

כן, קשה להאמין, אחרי גל הטרור הנורא של "מלחמת אוסלו", או כפי שכינו אותה בצה"ל "גאות ושפל", אחרי שצה"ל כבר כבש מחדש במחיר דמים קשה את שטחי A - את על הערים הערביות ביו"ש, אחרי כל זה היתה לממשלת ישראל של אותם ימים תכנית להחזיר את השליטה הבטחונית לרשות הפלסטינית, ולהפוך אותנו, תושבי האזור היהודים, לשפני נסיון של ה"פיילוט" הזה.

דרור הי"ד יצא למאבק נגד התכנית הנוראה הזו, ושכנע את כל הפיקוד הבכיר להתנגד לה בהיבט המקצועי-צבאי. אבל בישורת האחרונה, דרור נוצח. היה בפיקוד הבכיר מי שהסכים לשנות את דעתו כדי לרצות את ראש הממשלה דאז, אריק שרון, התכנית יצאה לדרך, ועל דרור הוטל התפקיד הנורא לבצע את הנסיגה, למסור את רוב חלקי העיר חברון לידי מחבלי הרשות הפלסטינית. אין שום ספק, שהנסיגה הזו, היא שאפשרה את פיגוע-הדמים הנורא, שגבה את חייהם של עוד 11 גיבורי ישראל, חיילים, מפקדים, וחברי כתת הכוננות של קרית ארבע.

על קברו הטרי של דרור אמר שר הבטחון מופז: "שוב לא נלך שבי אחרי דברי חלקות... אנשי דמים ומרמה לא יהיו עוד בני שיחנו, את אויבינו נרדוף ונמגר, ואת בטחוננו לא נפקיר עוד בידי זרים". ולבי זעק: למה עכשיו? למה דרור צריך היה לשלם בחייו? דמם של דרור, וכל שאר הגיבורים שנפלו יחד אתו, זעק מן האדמה - איך יתכן שמנהיגים, פוליטיקאים, שנחשבו אז לאנשי ימין, היו שותפים למהלך נואל כל כך?

גם היום, בממשלה המסוכנת הזו, יושבים שרים שאחרי ככלות הכל עדין מחפשים איך "לחזק את הרשות הפלסטינית". רק אתמול התבשרנו על העברת חצי מיליארד ש"ח, שכולם יודעים שישמשו למשכורות מחבלים. בשיטת הדלת המסתובבת הממשלה מקזזת את כספי הטרור ביד אחת, ומחזירה אותם לאבו מאזן ביד השנייה.

הממשלה כולה שותפה, בהעלמת עין, לתכניות המדיניות שמקדם יאיר לפיד שוחר המדינה הפלסטינית, ולשיחות המדיניות שהוא מקיים עם מנהיגי העולם. הממשלה כולה שותפה, בהעלמת עין, למהלך שמוביל שר הבטחון בני גנץ, מהלך שבמקום להיאבק בניסיונות הרשות הפלסטינית להשתלט על השטח - מסייע לה לעשות זאת. אף שר בממשלה לא מתקומם, לא דורש, לא שואל. גם הנתונים שחשפתי בנושא לא מזיזים את שרי הממשלה ואת חברי הכנסת מהקואליציה, המכנים עצמם "אנשי ימין" כדי למנוע את הנסיגה שמתרחשת יום יום ושעה שעה. למה?

אני פונה אליכם, חברי שרי הממשלה שא"י חשובה להם, שמבינים שהרשות הפלסטינית היא אויב רצחני: גם אתם אחראים למה שקורה! אל תעמדו מנגד!

התבוננו בתמונה של דרור הי"ד, היזכרו בדמותו הנפלאה, ושאלו את עצמכם אם אתם עושים הכל כדי למנוע עוד תכניות ניסיוניות והרסניות? האם עשיתם די?