גירסא דינקותא
גירסא דינקותא צילום: שייע דייטש

א. מסרט לסיפור

זה היה באחת הסעודות בראש השנה, ובין דברי התורה והניגונים סיפרתי: "למוכר תכשיטים באחת מערי ישראל פנתה לאחרונה ילדה קטנה, ובפיה בקשה לקניית שרשרת יוקרתית. היא שלפה ארנק קטן ושפכה ממנו כמה עשרות מטבעות. 'אני רוצה לקנות מתנה לאחותי הגדולה, היום יש לה יום הולדת 20, והנה הכסף שאספתי כבר זמן רב עבור זה', אמרה הילדה בעיניים בורקות של התרגשות.

בעל החנות הבין שיש כאן סיפור חריג, שאל והתעניין, ושמע ממנה כי האם נפטרה לפני כשנתיים, והאחות הגדולה דואגת לה כמו אם מסורה. הוא ארז לה את המתנה, והעניקה לילדה תמורת המטבעות, שאולי היו תמורה לאריזה בלבד. בערב נכנסה נערה לחנות, מסרה את אותה מתנה מהבוקר, והתנצלה על מה שאחותה הצעירה עשתה בתום-לב ומתוך כוונה טובה.

בעל הבית סירב לקבל בחזרה את המתנה, וטען כי התמורה הנפשית שהוא קיבל עבור השרשת, שווה הרבה מעבר למחיר הכספי. סיימתי את הסיפור, אותו שמעתי מרב מפורסם בארץ ישראל, והוספתי לנמשל, כי למעשה גם אנו פונים כך לקב"ה בתחילת השנה, ואומרים בסליחות "כדלים וכרשים דלתך דפקנו". גם אנו באים רק עם מעט מטבעות - מעט מצוות ומעשים טובים, ומבקשים שנה ששווה מיליונים רבים, אך אנו באים עם הלב והנשמה - בדיוק כמו אותה ילדה.

האורחים נהנו, השיחה התפתחה, אך אורחת אחת אמרה לי לפתע: "אתה יודע שזה סיפור לא אמיתי, אלא סצנה מתוך סרט רוסי ישן…". נאלמתי דום, כי לתומי חשבתי שהסיפור התרחש רק לאחרונה.
השבוע קיבלתי מארה"ב את הגרסה המוזיקאלית של סיפור זה, כשהיא מושקעת בחרוזים וצלילים עם שינויים מתבקשים, על-ידי זמר חסידי מפורסם. גיבור הסיפור הוא ילד הקונה תכשיט לאמו המטפלת במסירות בילד מיוחד שנולד להם, והאח הגדול רוצה בתמימות להביע בפני אמו את הערכתו. ביצוע מרגש בהחלט, עד שכמעט השתכנעתי שוב, כי הסיפור קרה גם קרה...

ב. מסיפור לסרט

יום ראשון בבוקר, וידיד שולח לי קטע וידיאו. "אתה חייב לראותו" - הוא מבקש וכמעט מצווה עליי. זוהי סצנה קצרה מתוך סדרה רוסית כלשהי, ששודרה יומיים לפני כן, ובה רואים רב יהודי צעיר שנקלע בליל שבת ליד שדה התעופה, לאחר שטיסתו איחרה לנחות במוסקבה. הרב מחליט ללכת לביתו ברגל, בעוד שוטרים עוצרים לידו ולא מבינים את התעקשותו ללכת ברגל דרך ארוכה כל-כך, כשהוא מסביר להם שהיום שבת ואסור לחלל אותה בנסיעה ברכב. פרסום מדהים למיליוני צופים, בהם יהודים לא מעטים, שקיבלו לפתע שיעור קטן בהלכות שבת, ודוגמה אישית של רב העומד על עקרונותיו היהודים בכל מצב. מדהים.

שבת אחת, לפני 8 שנים, אני רואה איך הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א גורר מעט את רגליו בבית הכנסת. הוא מותש מעבר לרגיל, אך פניו מאירות באור מיוחד.

התברר, כי הרב צעד רגלית באותו ליל שבת, מעל 30 ק"מ! משדה התעופה שבתוך העיר, עד לביתו, לאחר שנחת כ-10 דקות לפני שבת, מאירוע בעיר אחרת בהשתתפות הנשיא פוטין, והטיסה שהייתה אמורה לנחות שעות מספר לפני שבת התעכבה לפתע.

באותו מוצאי שבת, כתבתי את הסיפור עם כמה פרטים נוספים מסביב, שלחתי לחבר או שניים, משם זה החל לרוץ, ותוך כמה ימים הגיע הסיפור לעשרות רבות של עיתונים ואתרים שונים. סיפור שגרם בשעתו לקידוש שם שמים.

וכעת עם שחקנים לא יהודים, מהשורה הראשונה, קיבל הסיפור פרסום מחדש, ורבים כל-כך נחשפו לקדושת השבת, בכל מחיר ומצב.

ג. כדאי הוא רבי שמעון

יום שלישי בבוקר. אני נוחת בארץ הקודש לביקור בזק, כדי להשתתף בחתונת בת אחי היקר והמסור.
לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת שבשדה התעופה, נסעתי לתל-אביב הסמוכה יחסית, כדי לבקר את בתי שתחי'.

"היום יש לי חופשת לימודים, ואשמח לנסוע כדי להתפלל בציונו של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי במירון", היא ביקשה ממני. יצאנו לדרך.

טבלתי במים הקרים שבמקווה העתיק בסמוך לציון, ונכנסתי להתפלל תפילת מנחה ואמירת תהלים.
"אחד הדברים שהתפללתי אצל רבי שמעון, שאמצא אכסניה ראויה בשכונת 'קראון הייטס' לקבוצת תלמידות שאני טסה איתם לרבי בחג החנוכה הקרוב. לחלקן זו פעם ראשונה, הן שילמו על הויזה והכרטיס ממיטב כספן, מתכוננות נפשית ורוחנית לביקור מיוחד זה, וכבר מספר שבועות שיחד עם הנהלת המדרשה שלנו אנו מחפשות מקום מתאים, אך אין כלום, הכל תפוס או לא מתאים", אמרה לי בתי, כאשר נפגשנו בחוץ לאחר התפילה.

עולה לי רעיון כלשהו, אני כותב מספר מילים ושולח למאן דהו.

שעתיים אחר-כך, חזרנו לתל-אביב. הטלפון מצפצף ומסמן על הודעה חדשה: "מסור את המספר שלי לבתך, סידרתי להן אכסניה קרובה ומתאימה למשך כל שבוע הביקור שלהם כאן אצל הרבי".
האור והשמחה של הבת, הביעו את האמונה היוקדת בכוח התפילות!

ולתמונת השבוע: גירסא דינקותא

סיפורים מרתקים, ספרים עתיקים ושיחות נפש מרתקות, הם מה שאני זוכה בכל פעם שאני יוצא לבקר קשישים וגלמודים שונים, במסגרת מעקב אישי קבוע, לבדוק את מצבם של המטופלים המבוגרים על ידי המחלקה הסיעודית במרכז החסד היהודי שערי צדק.

בכל דירה ומשפחה, המראות שונים, ההיסטוריה מגוונת, אך השמחה למראה מישהו המתעניין בהם - שווה אצל כולם.

באחד הביקורים לפני מספר ימים, רגע לפני סיום הביקור, מבקש ממני האיש להמתין. בצעדים איטיים אך חזקים, הוא ניגש לפתוח את הדלתות החורקות של ארון עץ כבד, שולף תיקייה עם מסמכים שונים, תעודות יוקרתיות שקיבל במשך חייו, ושולף… לוח לימוד א-ב, אתו לימדו אביו את האותיות הקדושות.
'קמץ אל"ף', אני מתחיל, והוא משיב לי בהתרגשות 'אָ'!

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו