מתוך התערוכה של רמי אטר
מתוך התערוכה של רמי אטרצילום: שרון זינדני

הבאים לבקר בתערוכה של הפסל רמי אטר ייתקלו דבר ראשון בשני קירות במרכז החלל שחזיתם צבועה זהב. הבחירה בזהב, המייצג איזה סדר שמימי, מכוונת לרעיון הנצחיות ונושאת בחובה משמעויות של טוהר, שלמות ואלוהיות. אך מרגע שעוברים אל מאחורי הקירות האלה, נראה שעומדים בשערי הגיהינום.

"שתי שורות של דמויות תלויות על אנקולים" מתארת דניאלה שלו אוצרת התערוכה, "כמו בשר שחוט בבית המטבחיים. דמויות התלויות מראשן, מצווארן, מכף רגלן נתלות, נאחזות זו בזו, משוועות להצלה. המעבר ביניהן מעורר חרדה, טורד מנוחה ומעורר מחשבות על חיינו הארעיים, על נזילות הזמן, על הקיום לצד אובדן וחסר, על זיכרון ושכחה, חיים ומוות. העבודות בתערוכה עוסקות בסוגיות אוניברסאליות ובשאלות קיומיות. הן נוגעות באדם המחפש משמעות".

לא סתם התערוכה של אטר בן ה61, שנקראת 'כצל עובר' ומוצגת בבית האומנים בראשון לציון, נוגעת בשאלות של חיים ומוות, שכן אלו השאלות שהעסיקו את האומן עצמו.

"לפני 15 שנים פתחו לי את הראש. פיזית." הוא מספר, "בבית חולים הדסה עין כרם עברתי ניתוח ארוך, שממנו לא ידעתי אם אתעורר, בו הסירו לי גידול במרחק מילימטר מגזע המוח. הגידול הוסר בהצלחה, יחד עם עצב שמיעה, ואני נשארתי עם טנטון ולוח מתכת בתוך הראש".

מתוך התערוכה של רמי אטר
מתוך התערוכה של רמי אטרצילום:שרון זינדני

"ובמקרה לחלוטין, באותו תאריך 15 שנים אחרי אני פותח תערוכה שמרגשת אותי מאוד, תערוכה שנוגעת בטראומות הכי עמוקות, בעצבים הכי חשופים שלי. ואולי זה בכלל לא במקרה, שלפני 15 שנים פתחו לי הראש- ומשהו בי נפתח, והוביל אותי למסע המחודש שלי עם הברזל".

אל המסע הזה מזמין אטר את המבקרים להצטרף, ובאמצעות הפסלים שיצר הוא מאפשר להם לצלול דרך הברזל למקומות בתוך ראשו. "זו תערוכה מאוד אישית" אומר אטר, "היא באה מתוך המקומות הכי עמוקים שלי. מהפחדים. מהשאלות. יש בתערוכה הזו כמה מייצבים שמורכבים מיותר ממאה דמויות אנושיות, חלקן שלמות, חלקן גולמיות, עליהן עבדתי בשנתיים האחרונות -

המייצבים האלו עוסקים בסוגיות אוניברסאליות ובשאלות קיומיות - בחיפוש משמעות, במחשבות על נזילות הזמן, על הקיום לצד אובדן וחסר, על זיכרון ושכחה. נושאים שמעסיקים אותי כל הזמן.