הרב אורי סדן
הרב אורי סדן צילום: מכון משפטי ארץ

עם ההכרזה על הקמת מערכת הכשרות של צוהר התנגדתי למהלך. חששתי שמא בעקבות צוהר, יכנסו לתחום הכשרות גופים אחרים שירסקו את הכשרות.

אי לכך, התארגנו קבוצה של רבנים מכהנים שהיו חברים אז בארגון, נסענו לירושלים, נפגשנו עם הרבנים העומדים בראשו וניסינו להניאם ממהלך זה. הקשבנו, השמענו, הבנו והובנו, לא שכנענו ולא השתכנענו, אך לצערנו התברר שצדקנו.

כשרות צוהר אמנם אינה נופלת מבחינת רמת ההשגחה מהרמה המקובלת בכשרות רגילה במרבית הרבנויות (גם אם הקריטריונים לכשרות מעט מקילים מן המקובל בארץ), אך כפי שצפינו, בעקבות הבג"ץ שאפשר את פעילותם, נכנסו לתחום הכשרות גופים קיקיוניים, שבינם ובין כשרות אין דבר וחצי דבר והנזק שהם מייצרים רב.

מי שמכיר את מצבה הקשה של הכשרות בצפון הארץ חש זאת היטב. מאותה סיבה אני מתנגד גם לרפורמת הכשרות. על אף שנכון להיום במספר לא מבוטל של רבנויות קיימת בעיה קשה בכשרות, הרפורמה כפי שהתקבלה כנראה שלא תפתור את הבעיה אלא אף תחריף אותה.

עם זאת כאב לי מאד לשמוע את מה שאמר הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף על הרב דוד סתיו. איני יודע אם הראשון לציון מכירו באופן אישי, או אם בכלל פגש בו אי פעם, אך כמי שעבד בצמידות לרב דוד סתיו במשך ארבע שנים, בהן כמעט לא זזה ידי מתוך ידו, אני יכול לומר שמדובר בתלמיד חכם מובהק, ירא שמים גמור, שכל ארבעת חלקי השולחן ערוך מונחים כבכיסו.

במשך כל שנותיי לצידו לא פסק הלכה בדבר גדול או דבר קטן מבלי להביא לו מקור בשו"ע ובפוסקים ראשונים ואחרונים, ובשאלות חדשות וקשות לא היסס מלהכנס לרכבו, לנסוע לגדולי הדור ולהתייעץ עמם.

כאשר מחלוקת בין תלמידי חכמים יורדת לשפה נמוכה הציבור שומע, מקשיב ומבין שמתלמידי חכמים ראוי להתרחק, והתורה חוגרת שק על בניה המתרחקים ממנה בגלל העוסקים בה ולוחמים את מלחמתה. המחיר של ניהול המחלוקת באופן זה כבד עשרות מונים מנצחון במחלוקת, וגם נצחון בה לא יהיה אלא ניצחון פירוס. הרבנות בכלל והרבנות הראשית לישראל בפרט, יקרה מפז לכולנו, ועלינו לשמור על מעמדה וכבודה שלא יפגע, שכן פגיעה בכבודה פוגעת בכבוד התורה.

לפני כמאתים וששים שנה קרעו שתי מחלוקות בין רבנים את יהדות גרמניה. מעטים היום יודעים על מה נחלקו רבי יעקב עמדין (בעל המור וקציעה) ובין רבי יונתן אייבשיץ (בעל האורים ותומים) במהלכה רבי יעקב עמדין יצא בשצף קצף כנגד רבי יהונתן אייבשיץ והאשים אותו בלא פחות משבתאות. מעטים יודעים אודות השיקולים ההלכתיים שעמדו מאחורי פרשת הגט מקליווא במהלכה פסלו רבני פרנפקפורט את כל הרבנים המתירים, ויותר מכולם את ה"נודע ביהודה" וצאצאיו, מלשבת על כסא הרבנות לנצח. אולם מי שחי בדורם לא יכל שלא להיחשף למחלוקת שבערה במלא עוזה.

חלפו שנים, ספרי כל הצדדים במחלוקות אלו נלמדים עד היום בבית המדרש, אך בית המדרש בו התחוללו המחלוקות התרוקן מיושביו. אין זה מקרה שההשכלה וההתבוללות הקשה שכמעט וכילתה את יהדות גרמניה, התפרצו דוקא בגרמניה שנים ספורות לאחר מכן. הן בהחלט היו עשויות לשאוב כח מיחסי הציבור הגרועים שיצרו אותן המחלוקות לתורה ולנושאיה.

די! שתינו את כוס התרעלה הזו מספיק. אף אחד אינו רוצה להגיע למחוזות אלו ולכן כדאי שנעצור כעת. תחת זאת נאחז בדרכם של תלמידי חכמים שבארץ ישראל שבעת מחלוקתם אינם חובלים זה בזה, אלא "מנעימים זה לזה בהלכה".

 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו